מחלת סכיזופרניה עקב השירות הצבאי אחוזי נכות

עניינה של הבקשה – טענתו של המבקש, כי קיים קשר סיבתי בין נכותו המוכרת על ידי המשיב – תיסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), שנגרמה למבקש בעקבות שרותו הצבאי – לבין מחלות הסוכרת והסכיזופרניה, שבהן לקה בשנים מאוחרות יותר.

עוד נטען, כי בהתאם לאמור בתקנה 9(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תשל"ח-1969, הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין נכות מוכרת לבין פגימות אחרות מצויה בסמכותה של הוועדה הרפואית – להבדיל משאלת הקשר הסיבתי בין מחלה נתונה לבין השרות הצבאי, הנקבע על ידי קצין התגמולים; קביעה זו, של הקשר הסיבתי בין פגימות שונות – היא שאלה רפואית מובהקת, אשר בית המשפט יתערב בה במקרים נדירים בלבד, שהמקרה הנוכחי אינו נימנה עליהם.

כאמור, הבקשה שבפנינו מופנית בעיקרה כנגד קביעת הור"ע, שלפיה אין קשר סיבתי בין נכותו המוכרת של המבקש – PTSD – לבין מחלות הסכיזופרניה והסוכרת בהן לקה, תוך דחיית חוות הדעת שהוגשו מטעמו; כפי שציין המשיב, הקביעה בדבר "פגימה מוסבת" היא במובהק קביעה רפואית (רע"א 4034/14 פלוני נ' קצין התגמולים (2014)), כך שמעיקרא לא היתה בדרך זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, וממילא חל הדבר גם על בית משפט זה (רע"א 2934/14 פלוני נ' קצין התגמולים (10.6.14); רע"א 7044/09 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקה ה' (2009)).

...

הכרעה לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה חוששני כי חרף האהדה למבקש נוכח מצבו, לא אוכל להיעתר לה; על פי הקבוע בסעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדות הרפואיות תחום ל"נקודה משפטית בלבד".

כללם של דברים אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, בכל הצער האנושי שבדבר, ובאיחולי כל טוב למבקש.

שליש מאחוזי נכותו יזקפו לחובת השרות הצבאי.

מאידך לא אחת הוכרה בפועל בפסיקה מחלת הסכיזופרניה ככזו שהוצאה מן הכוח אל הפועל בשל גורם הקשור בשירות הצבאי, ובהתאם נקבעה גרימה מלאה.

בפן הרפואי, הן היתקדמות עצמונית של המחלה בלא קשר לשירות, והן החמרה חלקית על רקע השרות, הינן אפשרויות קבילות בנתוני המקרה, ובענין זה יש יתרון להתרשמותו של מומחה הוועדה: הן היתרשמות קלינית , והן הסקת מסקנה בדיעבד מכל המהלך והמסמכים הרפואיים.

...

כדי להגיע למסקנה מעין זו, נדרשים נתונים חד משמעיים, בפרט בשים לב לערך החברתי שבשירות, ולכך שלא מעט מועמדים נלחמים על זכותם להתגייס (והמקרה בענייננו ימחיש).

ככל שקיים בכלל מסלול משפטי מקביל מעין זה להכרת זכות המיתר בעצם בפועל במקרה של מחלה קונסטיטוציונלית בחינת היסוד האובייקטיבי שבתנאי השירות לגופם , הרי נדרש לטעמנו לכל הפחות שרופאים סבירים , על פי מכלול הנתונים שעמדו בפניהם, לא היו יכולים להגיע בזמן אמת למסקנה סבירה שהמלש"ב כשיר לגיוס.

הערעור נדחה כאמור.

] לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ ומ' יפרח) מיום 13.11.07 בע"א 3823-08-07, לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: החוק), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי החוק (כבוד השופטת ש' יעקובוביץ, ד"ר קרפל ועו"ד שגיב) בעיניין אחוזי הנכות שנפסקו לו בשל נכותו הנפשית.

בחוות דעתו של פרופ' לוי, מטעמו של המבקש, נקבע כי שיעור נכותו בשל סכיזופרניה הוא 100%, כשהנכות כולה נגרמה בשל שרותו הצבאי.

הועדה העדיפה את חוות דעתו של פרופ' מסטר, לפיה מחלת הסכיזופרניה של המבקש נגרמה משילובם של גורמים אחדים – צבאיים (תנאי השרות לרבות הנפקדויות והכליאות החוזרות) וחוץ-צבאיים (מתח שמקורו משפחתי ושימוש באלכוהול ובסמים).

...

אכן, מסקנה שהוועדה מסיקה מן העובדות אשר הוכחו לפניה, אינה בהכרח שאלה עובדתית והיא יכולה, בנסיבות המתאימות, להוות שאלה משפטית, הניתנת לערעור בפני בית המשפט המחוזי [השוו: רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817, 821-820 (1997)].

ביצוע של היסק לוגי על יסוד קביעה עובדתית קודמת, אינו הופך את המסקנה ל"משפטית" במקום עובדתית, ולכזו שניתן להתערב בה בערכאת הערעור.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 38926-06-13 תיק חצוני: 065314003 בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור פרופ' רחמים בן יוסף, חבר מר זאב שורק, חבר מערער פלוני ע"י עו"ד ארז יער משיב קצין התגמולים ע"י עו"ד עינב גיא הרמן,פ.מ. י-ם רקע עובדתי 1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 7.5.13 בה כתב המשיב למערער, בין היתר כדלהלן: "הריני להודיעך כי החלטתי לראות בחוות הדעת הרפואית שהגשת למשרדינו מתאריך 28.11.01 משום 'ראיה חדשה'. בבדיקה עניינית ולאור חוות הדעת הרפואית שניתנה ע"י המומחה הרפואי מטעמנו מתאריך 15.3.13 הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות את החלטתנו הקודמת לפיה מחלתך הנפשית הוחמרה בשיעור 2/3 על חשבון השרות". 1. להלן כמה עובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: 1. המערער ניפצע ביום 31.5.75 שהיה היום האחרון של מלחמת ההתשה בגולן הסורי. מיד לאחר פציעתו הוא אושפז במחלקה האורתופדית ולאחר מכן שוחרר לבית הבראה צבאי. 2. במהלך שהותו בבית ההבראה הצבאי המערער סבל מתסמינים שונים שאובחנו בספטמבר 1974 כ"הלם קרב"-PTSD. המערער הופנה לטפול נפשי מרפאתי החל מ-9/1974 ובמהלך 1975 (כשנה לאחר הארוע הנ"ל) המערער אובחן כסובל מתהליך פסיכוטי סכיזופרני. 3. ביום 4.6.75 וועדה רפואית קבעה שהמערער סובל מתהליך פסיכוטי על יסוד אישיות סכיזואידית סנסיטיבית,. הועדה קבעה למערער נכות בשיעור של 30% כאשר 2/3 ממצבו הנפשי יוחס לשירותו הצבאי. הנמקת הועדה הרפואית הייתה שאמנם הרופאים המטפלים היו סבורים שמדובר במצב חרדתי, אך לדעת הועדה היו סימנים מקדימים לתהליך הפסיכוטי ולכן הועדה סברה שהשרות הצבאי החמיר אך לא גרם לפגיעה הנפשית. 1. ב"כ המערער טען שאין בתיק החלטה של המשיב בעיניין חלוקת אחוזי הנכות וסבר שיש להכיר במלוא נכותו הנפשית של המערער כנכות שכולה נגרמה עקב השרות הצבאי. לעניין זה הגיש המערער חוו"ד של ד"ר דורון עמנואל והמשיב הכיר בחוו"ד זו כ"ראיה חדשה" לפי סעיף 35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [להלן- החוק].

בחוו"ד של ד"ר טל יונגרמן מיום 25.3.14 מטעם המערער נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....החולה לוקה בשתי הפרעות נפשיות אשר שתיהן מתקיימות בהווה ושתיהן נגרמו עקב אירועים טראומטיים אליהן מחשף הנפגע בימי מלחמת יום הכיפורים ובתקופת ההתשה שבאה בעקבותיה...העובדות העולות מהתעוד הרפואי מובילות למסקנה חד משמעית בדבר קשר הגרימה הישיר שבין פגיעות טראומטיות חוזרות בעת שירות צבאי תחת אש מסכנת חיים להיתלקחות הפרעה פוסט טראומטית המתבטאת מתחילתה במוזרות ואש בעקבותיה וכחלק ממנה מצטרפת תמונה קלינית חמורה עם פסיכוזה. היתלקחות מחלה פסיכוטית שהתפתחה לסכיזופרניה כרונית החלה מתוך מצב של דחק פוסט טראומטי שכלל כבר מתחילתו היתנהגות מוזרה ובחלוף מספר חודשים בעקבות ניסיון טפולי באבריאקציה תחת ברביטורט מסוג פנטוטל התלקחה פסיכוזה. מחלת סכיזופרניה נישאה על גבי ההפרעה הפוסט טראומטית ולא ניתן להיתעלם מקשר הזמנים הברור שבין הופעת מוזרות כחלק מההפרעה הפוסט טראומטית וכסימן פרודרומלי שהתפתח בהמשך למחלת הסכיזופרניה בעקבות הניסיון לטפל בהפרעה הפוסט טראומטית בשיטות מסוכנות כאבריאקציה תחת פנטוטל. ההפרעות החמירו האחת את רעותה והותירו את החולה בפרוגנוזה רעה עבור שתי ההפרעות הנפשיות. .....לאור האמור בחוות דעתי יש לתקן את האבחנה ואת שיעור ההכרה ע"י משהב"ט ממחלה פסיכוטית מסוג סכיזופרניה בשיעור החמרה של 2/3 לשתי מחלות:

...

"....מדובר באדם אשר תפקד בצורה נורמטיבית עד לפגיעה נפשית קשה שאירעה במהלך שירותו הצבאי במלחמת יום כיפור, ובעיקר באירוע שהיה בשלהי מלחמת ההתשה שלאחריה בעת שירותו ברמת הגולן, במאי 1974. בתחילה אובחן כסובל מהלם קרב, אך כבר לאחר זמן אובחן כסובל ממצב פסיכוטי ובהמשך אובחן כסובל מתהליך סכיזופרני. מאז פגיעתו נהפכו חייו, התנתק ממשפחתו, אינו מסוגל לתפקד , לא עבד ולו יום אחד, יכולתו ליצור קשר בין אישי לקויה, והוא חי שנים רבות בתנאים קשים, ותוך התרחקות מכל הגורמים אשר ניסו לתמוך בו.....על פי החומר הכתוב ובהסתמך על ממצאי הבדיקות שערכתי, מדובר באדם הסובל מסכיזופרניה פרנואידית כרונית....עונה על התנאים של סעיף 8 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות...דהיינו שאינו מסוגל מחמת מחלת נפש לנהל את ענייניו, ויש להכיר בו כפסול דין, לפיכך יש צורך במינוי אפוטרופוס על ענייניו: גופו ורכושו". בחוו"הד של ד"ר שם דוד מיום 15.3.13 [מטעם המשיב] הוא כתב, בין היתר, כדלהלן: "....כיום אין לי אפשרות מתיאור האירועים להבין מהנדון מתי אירעו המקרים הנטענים, עוצמתם ובכלל אמיתותם....הפגיעות שלו אירעו בתקופה של מלחמת ההתשה עד לסוף שנת 1970 ובמלחמת יום הכיפורים, עד לסוף שנת 1973....ראשית, אין חולק שמדובר במחלת הסכיזופרניה. מהמסמכים הרפואיים עולה שהנדון לא סבל ממצב פסיכוטי בסמוך לטראומות הנטענות לא כל שכן ממלחמת ההתשה מכיוון שהמצב הפסיכוטי החל לכל המוקדם באמצע שנת 1975 כשנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים.....על פי שיטת האבחון הנהוגה בישראל, מצב פסיכוטי יכול להיווצר עד שבועיים לאחר אירוע סטרסוגני. .....על מנת לקשור בין אירועי חיים למצב פסיכוטי, על האירוע הפסיכוטי להיווצר תוך עד 3 שבועות מאירוע הסטרס....סכיזופרניה אינה מוגדרת כמחלה שנגרמת כתוצאה מסטרס. ....מהלך מחלתו כמו מחלתו הנוכחית מצביעים על היותו סובל מהפרעה בספקטרום הפסיכוטי שבאה לאורך השנים לידי ביטוי....הנדון סובל מסכיזופרניה. ברצוני לכמת את שיעור הנכויות השונות המתועדות- מחד סכיזופרניה ומאידך PTSD אני נתקל בקושי רב. בסופו של יום אצטרך להחליט על סמך הפגיעה התפקודית, מאפייניה ומקורותיה. כיום נכותו נובעת מתוך מחלת הנפש שבה לקה- סכיזופרניה. ...בהתאם לשאלתך הישירה בדבר האפשרות לקבוע גרימה מלאה, אני סבור שהכרה ב-2/3 משיעור נכותו הינה גישה מתירנית שבאה לטובת התובע. הנדון סובל מסכיזופרניה. איני סבור שיש לראות במחלתו כנובעת בקשר של גרימה מלאה לאירועים נטענים". בהקשר לחווה"ד הראשונה של ד"ר שם דוד נעיר שהיתה בה טעות שאינה משפיעה על מסקנותיו.

המסקנה העולה מכל האמור לעיל שהערעור מתקבל בחלקו.

כדעת המומחה מטעם המערער אנו קובעים שהמערער סובל משתי מחלות: PTSD וסכיזופרניה.

באשר ל-PTSD אנו קובעים שכולה נגרמה בשל השירות הצבאי.

תמצית העובדות וטענות הצדדים המערער הגיש תביעה למשיב לקבלת קצבת נכות כללית וועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות זמנית נפשית בהתאם לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 בגין הליקויים הבאים: 10% בהתאם לפריט ליקוי 34(ב)(2) לתקנות בגין "הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות תלויות דחק, הפרעות סומטופורמיות והפרעות אכילה" – בתחולה מעל 15 חודשים; 40% בהתאם לפריט ליקוי 33(א)(4) לתקנות בגין "הפרעות נפשיות אורגאניות, סכיזופרניה והפרעות דלוזיונליות" –בתחולה מיום 1.10.2020.

הועדה לעררים דחתה את הערר בנימוקים הבאים: "זהו ערעור על תחולת נכות. בתיקו של התובע נמצא מכתבו של דר' דיסקין מ-14/1/19 שמדווח על מצוקה בעקבות שירות צבאי. איבחנה של הפרעה פוסט טראומטית. והמלצה לטפול בכדורי סיפרלקס ושיחות. אין כל תזכור להפרעה בבוחן המציאות. במכתבה של דר' יונגרמן השנה האחרונה החל מ- 1/21 התובע אובחן כסובל ממחלת סכיזופרניה לא ברור על סמך מה. מה עוד שהרופא טוען שהתובע היה דיסימולטיבי בבדיקה. אין כל איזכור קודם להפרעה בספקטרום הפסיכוטי.

...

לטענת המערער יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו לוועדה לבחינה נוספת בשל הנימוקים הבאים: הוועדה לא התייחסה לכך שהמערער אובחן כסובל מפוסטראומה בשירותו הצבאי, כפי שעולה ממכתבו של ד"ר דיסקין.

לטענת המשיב יש לדחות את הערעור: הערעור הוגש באיחור באופן המגבש טענת התיישנות, שכן הוועדה התכנסה ביום 30.6.21 והערעור הוגש בחודש 12/2021.

אין בידי לקבל טענה זו אשר לא נתמכה ולו בראשית ראיה ביחס לתקופה הרלבנטית וזאת אף בשים לב לבדיקת הוועדה אשר מצאה בבדיקתה כי "המערער מאורגן בהתנהגותו ודבריו. ללא הפרעות בבוחן המציאות". מבלי לגרוע מהאמור, אף אם הייתי מקבלת את טענת המערער, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר מצדיקה את השבת עניינו של המערער לפתחה בשנית, ואנמק.

חרף האמור, המערער לא המציא תיעוד רפואי כאמור ואף לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת אמו של המערער, בסעיף 6 לתצהירה מיום 28.12.22, למתן צו להמצאת דוח הרופא המחוזי אשר הוגש לתיק הפלילי שהתנהל כנגד המערער וזאת משני טעמים: האחד - כלל לא ברור האם בקשה זו הינה על דעת המערער (אשר לא הוכח כי אינו כשיר לנהל את ההליך בהתאם לכללים הקבועים בדין); השני - מקובלת עלי טענת המשיב לפיה מאחר שהתיעוד הרפואי (אשר תוכנו אינו ידוע) לא עמד בפני הוועדה, הרי שלא ניתן לומר כי נפל פגם במלאכתה.

סוף דבר הערעור נדחה.