על פי הפסיקה (עניין סלאמה (שם);עב"ל 67448-01-19 גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי (12.7.20); עב"ל 17447-06-16 בן חמו נ' המוסד לביטוח לאומי (21.3.18)), בתביעה כמו זו שלפנינו העוסקת בטענה לפגיעה בעבודה מסוג תיסמונת התעלה הקרפלית (CTS) כתוצאה מהקלדה רצופה לאורך שנים, ככל שנמצאת תשתית עובדתית מתאימה, יש מקום להפנות אל המומחה שאלות אף ביחס לאפשרות ההכרה בתסמונת כמחלת מיקצוע לפי פריט 26 לרשימת מחלות המיקצוע בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, המתייחס ל"דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד, או לחלופין לפי פריט 13 לאותה רשימה, המתייחס ל-"שיתוקים של עצבים פריפריים הנגרמים על ידי לחץ ממושך".
דיון והכרעה
אקדים ואומר כי אף שהתובעת טענה לתשתית עובדתית ולמיקרוטראומה לאורך כל שנות עבודתה בערייה – החל משנת 2002 ועד המועד חתימת תצהירה בשנת 2022, הרי שלדעתי היא לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, וכן לשנים האחרונות, ואנמק:
ראשית בכל הנוגע לשנתיים הראשונות לעבודתה, בתקופה זו וכפי שהעידה בסעיף 2 לתצהירה, עבדה התובעת בלישכת מנכ"ל הערייה, כאשר היא לא פירטה בתצהירה מה כלל תפקידה בתקופה זו, ומה היה הקף ההקלדה שנידרש ממנה.
על פי התרשמותי, ועל פי הגיונם של דברים, הרי שרק עם גיוסה של מזכירה למחלקה בשנת 2018 הקף ההקלדה לו נדרשה התובעת פחת במידת משמעותית, כך שלדעתי לאחר שנה זו אין להכיר בעבודה כמקימה תשתית עובדתית למקרוטראומה ומחלת מיקצוע.
...
אך כאמור לדעתנו צירוף המזכירה לצוות עובדי המחלקה היטה את כף המאזניים הראייתית לחובת התובעת;
לבסוף אף שהתובעת הוכיחה כי חלק גדול מיום עבודה ממוצע הוקדש לצורך הקלדה, אין אני מקבל את הטענה כי הקלדה זו בוצעה במשך שבע שעות בכל יום כפי טענתה.
להבנתי, בניכוי הפסקות, ישיבות וביצוע מטלות אחרות, התובעת הקדישה כארבע שעות ביום בממוצע לצורך הקלדה, לאו דווקא בצורה רצופה, וכך אני קובע.
סוף דבר
הגעתי למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובעת, ובהתאם לפסיקה שלעיל יופנו אליו שאלות הן במסלול מחלת המקצוע והן במסלול המיקרוטראומה.
