מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

מחלת לב איסכמית במהלך שירות במשטרה

בהליך ערעור לפי חוק חיילים שנספו במערכה (עמ"ח) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

במהלך אשפוזו החולה יציב המודינמית ונשימתית והציג מספר בעיות : איסכמיה לבבית – בקבלתו ערך טרופונין 2.09, ללא שינויים המעידים על איסכמיה חריפה באקג בקבלתו ובאקג חוזר, ללא תלונות על כאבים בחזה או תלונות אחרות המתאימות לאיסכמיה.
מן המקובץ מעלה אנו מקבלים את מסקנת המומחה מטעם המערערת ולפיה המנוח נפטר עקב ארוע של אי ספיקת לב על רקע אוטם שריר הלב אשר היתרחש במהלך תקופת אשפוזו כשבוע ימים טרם פטירתו וכי קיים קשר סיבתי רפואי בין הארוע הקרדיאלי ומחלת הלב לבין מחלת הסוכרת ויתר לחץ הדם אשר הוכרו על ידי המשיב כפגימות הנובעות משרותו במשטרת ישראל.
...
כמו כן, אנו מקבלים את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה ממצאי בדיקת הא.ק.ג. ביום פטירתו של המנוח לא היו תקינים לאחר שציין בעדותו כדלקמן : "... ש. נכון שעומק של חצי מ"מ יש גם בא.ק.ג תקין ? ת. לא. הא.ק.ג. זה זה של 19.07 אינו תקין בעליל. יש חוסר התקדמות. זה מכלול של דברים. יש הרמה קלה של מקטע אס.טי., יש היפוך של גלי טי עד וי 5. זה לא תקין" (ראה : עמוד 11 שורות 23 – 25 לפרוטוקול).
מן המקובץ מעלה אנו מקבלים את מסקנת המומחה מטעם המערערת ולפיה המנוח נפטר עקב אירוע של אי ספיקת לב על רקע אוטם שריר הלב אשר התרחש במהלך תקופת אשפוזו כשבוע ימים טרם פטירתו וכי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע הקרדיאלי ומחלת הלב לבין מחלת הסוכרת ויתר לחץ הדם אשר הוכרו על ידי המשיב כפגימות הנובעות משירותו במשטרת ישראל.
סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 11.1.2012 ולקבוע כי המנוח נפטר כתוצאה מ"נכותו המוכרת" על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערת על פי חוק.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ובפיסקה 40 לאותו פסק דין נאמר : "...לשון אחר, המבחן לקיומו של קשר סיבתי-משפטי בין מחלה שפרצה בעת השרות לבין השרות תולה עצמה במבחן משולב סובייקטיבי-אובייקטיבי. לא אך גולגולתו הדקה – שמא נאמר: הדקה-מכל-דקה – של החייל תכריע בנושא הקשר הסיבתי. תנאי מוקדם הוא שיחבור אל המבחן הסובייקטיבי מבחן אובייקטיבי אף-הוא, דהיינו: מבחן התולה עצמו בארוע חצוני שארע לחייל או ב"מצב" חצוני לחייל, ואשר בעקבות אחד מהם פרצה בגופו המחלה הקונסטיטוציונלית.
באותו מקרה תוארו העובדות כך (הדגשה לא במקור): "המערער 1 (להלן – המערער) שירת במישטרה מאז יום 3.5.1970. הוא שימש בשנת 1989 כקצין פקוח ענף תנועה במרחב הנגב. ביום 6.4.1989 הוצא מכתב על-ידי ראש לישכת התנועה במרחב הנגב, ובו צוין כי על-פי הוראות פיקוד המרחב, רכב משטרתי יחנה – עם תום העבודה – רק במיתקן משטרתי, וכנגד המפר הוראה זו יינקטו צעדים משמעתיים. ביום 10.4.1989, בעקבות מכתב זה, היתקשר סממ"ר הנגב אל המערער לביתו והורה לו חד-משמעית שיחזיר מיידית את הרכב ושלא ייקח עוד את הרכב המשטרתי לביתו. אין חולק כי עם קבלת הוראה זו הגיב המערער בצורה קשה מאוד וסוערת. הוא קיים בו ביום שיחות נוקבות וקשות עם הממונים עליו. הוא החל להרגיש ברע, הגיע לביתו נסער ונרגש ולא עצם עין באותו הלילה. הוא החל לסבול מכאבים בחזה שהלכו וגברו. לפנות בוקר הובל לבית החולים, שם אושפז עקב התקף לב. הוא אובחן כסובל ממחלת לב איסכמית, ובהמשך (ביום 1.1.1990) שוחרר מן המישטרה." היינו גם עימות טעון בהרבה עם הממונים באירגון ההיררכי וגם דרישת סמיכות זמנים.
...
המסקנה היא כי התממשו במערער גורמי סיכון שהביאו לפרוץ מחלתו במהלך השירות, אך בלי קשר לתנאי השירות.
הקשר הסיבתי לא הומחש ולו ברמה של "מתקבל מאד על הדעת". לטעמנו זו היתה התוצאה אף לו הומחש קיומה של אסכולה מקלה הקושרת בין סטרס לפרוץ המחלה, בבחינת אפשרות קבילה (נזכיר שגם אז יכול המשיב לנסות להמחיש שבנסיבות המקרה אין קשר סיבתי.
אנו דוחים אפוא הערעור.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2003 בעליון נפסק כדקלמן:

לפנות בוקר הובל לבית החולים שם אושפז עקב התקף לב. הוא אובחן כסובל ממחלת לב איסכמית ובהמשך (ביום 1.1.1990) שוחרר מן המישטרה.
היא ציינה כי כוונתה בקביעה כי המחלה פרצה עקב השרות היתה כי ההוראה שניתנה למערער כמו גם השיחה עימו היו במהלך שרותו ולא כתוצאה מסכסוך פרטי כלשהו.
לשון אחר: מנקודת מבטו של הניזוק הספציפי ותכונותיו המיוחדות - "גולגלתו הדקה" – שרותו במישטרה, ההוראה שקבל והוויכוח עם הממונים עליו הם שהובילו לארוע ופריצת המחלה הגם שיתכן ואצל פרטים אחרים לא היו תנאי שירות אלה מובילים לתוצאה זו. אולם, לדעתנו לא הוכיחו המערערים את הרכיב האובייקטיבי.
...
מקובלת עלינו עמדת המערערים – שהיא גם עמדת המשיב בנדון – לפיה המרכיב הסובייקטיבי התקיים בנסיבות המקרה.
משכך, מסקנתנו היא כי בדין נדחתה תביעתו של המערער.
הערעור נדחה.

בהליך ערעור לפי חוק חיילים שנספו במערכה (עמ"ח) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

צורה כזאת של אספרגילוס אינה מסוג אינבזיבי אלא שוב כצמיחה ספרופיטית של אספרגילוס אשר שוב סוכמה כשלילית על ידי PCR והטיפול בה הופסק, ולכן עליי לסכם שהחולה נפטר מסיבוכים של מחלות רבות, בין היתר סכרת, עישון כבד, מחלה איסכמית קשה, מצב לאחר CABG וזיהומים ראתיים קשים אשר אינם קשורים לשחפת בעבר.
בעיות הלב : בכל הנוגע לקיומו של קש"ס בין תנאי המתח הנפשי שאליהם נחשף המנוח לבין בעיות הלב שבהן לקה במהלך תקופת שרותו המשטרתי מציין המומחה מטעם המערערת, ד"ר מנחם נהיר, כי הספרות המחקרית קובעת שארוע מתח חריף עלול לגרום לארועי מחלה לבביים מסוגים שונים דוגמאת אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, פרפור פרוזדורים וכו' כאשר הסיבות לכך הנן תגובות גופניות של הגוף לארוע ברמת המוח וברמת הפריפריה.
...
הננו להודיעך כי לאחר בחינת הבקשה לעיון חוזר, המסמכים שצורפו לה לרבות חוות הדעת של ד"ר מנחם נהיר וד"ר האשם בשארה, החלטנו כי אין בבקשתך ובמסמכים שצורפו לה כדי לשנות את החלטתנו לפיה אין קשר בין נסיבות פטירתו של בעלך היקר ז"ל לבין שירותו ותנאי שירותו במשטרת ישראל.
בחוות דעתו המשלימה מציין פרופ' שפירא כדלקמן : "דר' נהיר מנסה לקשור בין אופי השירות ובין התפתחות טרשת העורקים אך אין לכך ראיות של ממש. מדובר על איש צעיר עם גורמי סיכון רבים אשר הביאו להתפתחות טרשת עורקים מפושטת וצורך בטיפול של מעקפים לעורקים הכליליים. נראה לי שבחוו"ד הקודמת התייחסתי בפירוט לסוגיית אי קיום קשר בין טרשת עורקים ובין דחק או מתח מתמשכים ובין התפתחות מחלת טרשת העורקים הכליליים או להחמרת מהלכה. סיבוכי טרשת כזאת, כגון אוטם שריר הלב או הפרעת קצב הלב, עד כדי פגיעה תפקודית קשה או מוות פתאומי, לא היו כאן. למרבה הצער, דווקא הטיפול המניעתי לאוטם שריר הלב או לאירוע לב קטלני אחר, אשר ניתן ע"י המערכת הרפואית עפ"י הסטנדרטים המקובלים, הביאו באופן טרגי למוות. החלטה על הניתוח וגם הפעולה עצמה לא היו בהם כל רשלנות רפואית.
לפיכך, כל אימת שקצין התגמולים מגיע למסקנה כי מותו של החייל או מותו של איש כוחות הביטחון לא נגרם עקב השירות הרי שמוטל עליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר.
סוף דבר : הערעור על החלטת המשיב מיום 6.9.2020 נדחה.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2006 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

חשוב שנציין, שלמרות העובדה, שבחיי היום-יום, גברים ונשים חשופים בכל עת לאירועים של מתח-נפשי, לפחות רמה בינונית, בכל זאת, רק אחוז קטן באוכלוסייה לוקה במחלת לב איסכמית.
אנו סבורים, כי האוטם השני אינו קשור "קשר סיבתי" עם הארוע מיום 29/06/97, אלא נגרם על רקע מחלת טרשת העורקים הכליליים, הקונסטיטוציונאלית, הקיימת אצל המערער ושהתפתחה במשך השנים ללא כל קשר לשירותו במישטרה.
...
בחוות-דעתו הנ"ל, מגיע ד"ר י. שפירא לכלל מסקנה, כי האוטם השני אינו קשור לאוטם הראשון.
אנו סבורים, כי האוטם השני אינו קשור "קשר סיבתי" עם האירוע מיום 29/06/97, אלא נגרם על רקע מחלת טרשת העורקים הכליליים, הקונסטיטוציונאלית, הקיימת אצל המערער ושהתפתחה במשך השנים ללא כל קשר לשירותו במשטרה.
אלא, שלאור מסקנתינו, כי יש לדחות את הערעור מן הטעם המובא בסעיפים 36 ו-37 של פסק-דין זה, אין להאריך בנושא זה. סוף דבר:-משלא הוכח אירוע טראומטי קשה במיוחד, העולה על אירועים שיגרתיים-אין לראות באוטם השני כמחלה ש"נגרמה" עקב השירות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו