מחלוקת שכר בין עובד בניין פלסטיני למעסיק ישראלי

גם עד הנתבע מר זרחי הצהיר בתצהירו כי הנתבעת עוסקת בתחום הבניין: "החברה הנה חברה פרטית במדינת ישראל הרשאית לעסוק בכל עיסוק חוקי ובעלת היתרים להעסיק עובדים פלסטינים בישראל בתחום הבניין. בחברה קיימים שני מגזרי פעילות ייצור קירות טרומיים עם חפוי אבן והרכבה של קירות טרומיים" (ר' תצהיר מר זרחי).

בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר נקבע: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..." בית הדין הארצי נידרש לידון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר.

" למסירת הודעה על תנאי העסקה חשיבות רבה, שכן היא מבטיחה שלעובד יהיה מידע באשר לתנאי העסקתו באופן שיסייע לו לעמוד על זכויותיו והיא עשויה לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות בין העובד למעסיק (ר' ע"ע 154/10 (ארצי) קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011) וכן בר"ע (ארצי) 31443-03-16 א.מ.י. אוזן בניה בע"מ - אורן אברהם (4.4.2016)).

...

התובע, מר חוסיין חסן צלאח, הועסק כפועל בנייה, עותר בתביעתו לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה וקרן השתלמות) וטוען כי תלושי השכר לא שיקפו את התשלומים שקיבל בפועל .מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו על פי חוקי המגן וכי התובע נטש עבודתו ועל כן יש לדחות את התביעה.

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה אין תחולה לצו ההרחבה בענף הבניה שעה שתפקידו של התובע לא היה קשור לענף הבניה.

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה);.

בענייננו, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לתנאי ההעסקה הבסיסיים, ומשקבענו כי לא ניתן לקבל את תלושי השכר והדיווח למת"ש כך שאין במידע המופיע בהם כדי להשלים את החסר שנוצר כתוצאה מאי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, קיימת לטעמנו הצדקה לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: תשלום בסך 9,240 ₪ עבור חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2018 (יום סיום העסקה) ועד למועד התשלום בפועל.

בהתאם לחוקים אלה, וכן מכוח הוראות הסכם 1968 (סעיף 19 בפרק י"ג), והחוק ליישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תקוני חקיקה), התשנ"ה-1994, חייב המעסיק הישראלי, המעסיק עובד תושב הרשות הפלסטינית, בהגשת דיווח חודשי למדור התשלומים בשירות התעסוקה ובתשלום חלק מזכויותיו הסוציאליות של העובד (הפרשות לפנסיה, הפרשות לפצויי פיטורים, דמי חופשה ודמי מחלה) באמצעות מדור התשלומים הממשלתי, ולא באופן ישיר, בהתאם לפירוט להלן: 6% מהשכר – לטובת פנסיה; 8.333% מהשכר – לטובת פצויי פיטורים; 2.5% מהשכר – לטובת דמי מחלה; 4% מהשכר – על חשבון חופשה.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), קובע כי חובת ההוכחה להוכיח שהעובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת מוטלת על המעסיק, אם לא הציג רשומי נוכחות כהגדרתם בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קרי באמצעים מכאניים, דיגיטאליים או אלקטרוניים, או שנחתמו מדי יום בחתימת העובד ואושרו בחתימת אחראי שמינה המעסיק לכך.

עם זאת מצאנו לציין, אף כי בבחינת למעלה מן הצריך, כי עיון בדוחות המת"ש של התובע (נספח א' לתצהיר התובע) מעלה כי התובע עבד בענף הבניין, בין אם אצל הנתבעת ובין אם אצל מעסיקים אחרים, החל מחודש 1/2010 ומועד לסיום תקופת העסקתו אצל הנתבעת, דהיינו – למעלה משבע שנים קלנדריות מלאות ורצופות, ושכרו שולם בהתאם למספר הימים בהם עבד בפועל.

...

עם זאת, כפי שכבר צוין, הנתבעת לא חלקה על תחשיב התובע, ולא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, ומשכך אין אנו נדרשים להכריע בעניין זה. אנו קובעים, אפוא, כי התובע זכאי להפרשי שכר בסך 41,401 ₪.

נוכח כל האמור, ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת, מתקבל תחשיב התובע, והוא זכאי לדמי חגים בסך של 10,360 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: הפרשי שכר בסך 41,401 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪ פדיון דמי הבראה בסך של 14,553 ₪ תשלום חלף הפקדות פנסיוניות בסך 2,484 ₪ דמי חגים בסך של 10,360 ₪ לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (18.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

עם זאת, הדיווח למדור התשלומים איננו חזות הכל ובמקרים בהם מתעורר ספק לעניין מהימנותו של הדיווח, צריך בית הדין להכריע במחלוקת שבפניו בהתאם לכללים המשמים את בית הדין כרגיל לצורך הכרעה במחלוקות העובדתיות ביחסים שבין עובד למעסיק.

בשים לב לאמור ובהיתחשב בפסיקה הקובעת כי תלוש השכר אינו מהוה ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בו שולמו בפועל לעובד, ובהיתחשב בתכלית תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") שנועד להגביר את השקיפות בתנאי העסקתם של עובדים במשק הישראלי, ראוי כי מעסיקים של עובדים תושבי הרשות הפלסטינאית יציגו אסמכתות לתשלום השכר בפועל וקבלתו על ידי העובד, מקום שהעובדים חולקים על הרישום בדיווחים למדור התשלומים.

בסעיף 40 לצוו ההרחבה בענף הבניין והעבודות נקבע: "עובד ועובד שיפוצים לאחר ותק של שנה בעבודה אצל המעסיק, זכאי לדמי הבראה, אשר יקבעו בהתאם לותק שצבר בענף הבניין או ענף השיפוצים, לפי העניין, בישראל ...". התובע צירף מסמכים משירות התעסוקה המעידים על כך שעבד בענף הבניין לפחות משנת 2007.

...

לאור האמור, התביעה לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי על העדר שימוע, נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע: הפרש דמי הבראה בסך 6,424 ₪.

פסק דינו של בית הדין האיזורי בית הדין האיזורי הצביע בפסק דינו על שלוש מחלוקות עיקריות הטעונות הכרעה: מי היה מעסיקם של המערערים - האם המשיבה, הקבלן, או שניהם במשותף; האם לבית הדין סמכות בינלאומית לידון בתביעות המערערים; ומהו הדין החל על העסקת המערערים - האם דין ישראל או דין המקום.

את האמור לומדים המערערים מסעיף 20 לתצהירו של הקבלן, בו ציין: "אני מעסיק מספר גדול של עובדים, מעל ל-1,000, פלסטינים כולם וחיובי בתשלום שכר ו/או זכויות בהתאם לדין הישראלי יפגע בשויון כלפי יתר המועסקים ולמעשה יוביל לתוצאה של סגירת עסקיי". לטענת המערערים, הכשרת המערכת החוזית בין המשיבים עלולה להיות מנוצלת בעתיד על ידי מעסיקים נוספים הפועלים בתחומי האיזור, ודברי הקבלן בתצהירו רלוואנטיים גם לבחינת יכולתו, או אי יכולתו, לשלם את הכספים שנפסקו נגדו בפסק דינו של בית הדין האיזורי.

מעדויות המערערים עולה כי המערערים ידעו היטב מהם תנאי העסקתם בהתאם לדין החל באיזור ועבדו בתנאים אלה זמן רב. אשר לטענות הקבלן והיועץ המשפטי לממשלה, ראו את פירוט טענותיהם בפרקים הקודמים הרלוואנטיות גם לחלק זה. דיון והכרעה בהלכה מושרשת נקבע כי זהות המעסיק לא תקבע לפי האופן בו הגדירו הצדדים עצמם את מערכת היחסים, אלא תוך בחינה מהותית, אשר נועדה לאתר את מי שבינו לבין העובד קיימת "היתקשרות אותנטית ולגיטימית" של יחסי עבודה (ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - GOITOM TWELDE (9.6.20), להלן: עניין מנרב; כן ראו למשל את ע"ע (ארצי) 16612-10-11 קטילי פדוא - מדינת ישראל (20.8.15); ע"ע (ארצי) 4995-06-11 מלי בירן - מדינת ישראל (14.6.17); ע"ע (ארצי) 36771-01-20 ד"ר איבראהים רביע - בית החולים המשפחה הקדושה (13.8.20), להלן: עניין רביע).

גם בבג"ץ דינאמיקה דובר במעסיק פלסטינאי שעובדיו פלסטינאים, ונקבע כי בחינת מירב הזיקות מצדיקה שהדין שיחול יהיה דין המקום, בין היתר בשל מקום ביצוע העבודה וגם בשל העידר פגיעה בעיקרון השויון בין עובדים פלסטינאיים לישראלים המועסקים בצוותא ומבצעים אותה עבודה.

...

שוכנענו כי אין הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, המבוססת גם על התרשמותו העובדתית, לפיה מעסיקם של המערערים הוא המשיב 2 (הקבלן).

באשר לרכיבי התביעה הנוספים, קבענו כי אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי אלה לא הוכחו לפי הדין הירדני וכי אין להחיל בענייננו את חזקת שוויון הדינים, ומשכך דין התביעה ברכיבים אלה להידחות.

סוף דבר - הערעור והערעור שכנגד נדחים בזאת, ופסק דינו של בית הדין האזורי נותר על כנו.

רקע כללי התובע, צעיר בן 27 במועד הגשת התביעה, עבד אצל הנתבע 2 בעבודות ביניין.

מכוח הוראות הדין חייבים מעסיקים של עובדים פלסטינאים, בין היתר, בהוצאת אישור כניסה ורישיון עבודה להעסקתם של העובדים בשירותם בישראל ובהגשת דיווח חודשי למדור התשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "מדור התשלומים").

] עם זאת, הדיווח לשירות התעסוקה איננו חזות הכל ובמקרים בהם מתעורר ספק לעניין מהימנותו של הדיווח, צריך בית הדין להכריע במחלוקת שבפניו בהתאם לכללים המשמשים את בית הדין כרגיל לצורך הכרעה במחלוקות העובדתיות ביחסים שבין עובד למעסיק[footnoteRef:4].

בשים לב לאמור ובהיתחשב בתכלית תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") שנועד להגביר את השקיפות בתנאי העסקתם של עובדים במשק הישראלי, ראוי כי מעסיקים יקפידו ויעמדו בחובותיהם הרישומיות ויציגו אסמכתות אותנטיים הקשורים בהעסקתם, כדוגמת דו"חות נוכחות ערוכים כדין ואסמכתאות על תשלום השכר בפועל ואישור על קבלתו על ידי העובד, מקום שהעובדים חולקים על הרישום בדיווחים למדור התשלומים.

...

מצאנו את דו"חות הנוכחות שהוגשו על ידי התובע מהימנים, הם לא נסתרו על ידי הנתבעים, והעדים מטעמו תמכו בהם.

בשים לב כי בתביעתו, התובע לא הלין על גובה השכר היומי שדווח למדור התשלומים, וממילא לא נקבעה פלוגתא בעניין זה[footnoteRef:24], לא מצאנו להתערב בדיווח הנוגע לגובה השכר היומי.

] סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן שהמוסד יחשב מחדש את גמלתו של התובע על יסוד דו"חות הנוכחות שהניח בפנינו – כמפורט לעיל.