מחלוקת על שכר טרחת מפרק חברה בפירוק מרצון

במסגרת הבקשה לפסיקת הוצאות ההליך (שכר טירחת המפרק ואגרת השגחת הכנ"ר) טען המפרק כי במהלך הטיפול בתיק השקיע שעות רבות, בהן ביצע מספר פעולות, לרבות: פנייה לרו"ח עופר צ'רדמן על מנת להגיש דוחות לשנת 2018 ולסגירת תיקי מע"מ, מס הכנסה ודיווח על הפסקת העסקת עובדים; פנייה לבנק אגוד לסגירת חשבון בנק של החברה, פתיחת חשבון נאמנות והעברת הכסף לחשבון נאמנות; שליחת דיווח לרשם החברות בעיניין פירוק מרצון של החברה וכן העברת הצהרת כושר פרעון חתומה על יד הדירקטורים; פנייה לחברת פרטנר לצורך הפסקת שירותים וקבלת יתרת חוב של החברה ותשלום החוב; עריכת פגישה בנוכחות הצדדים הרלוואנטיים בניסיון להגיע להסכמות; עריכת חקירה למר רן קוריס; הגשת דו"ח והמשך בקשה למתן הוראות, והתייצבות לדיון שהתקיים ביום 17/02/20.

המפרק ציין כי בהתאם לתקנה 8א(א) לתקנות השכר הוא יכול היה להעמיד את שכרו על סך של 94,949 ₪ ואגרת השגחת הכנ"ר על סך של 16,230 ₪.

בהתאם, ובהנתן לשון תקנה 64(ב) לתקנות הפרוק לא מצאתי לקבל טענת מ.ל.ס ביחס למתן פטור מתשלום אגרת השגחת הכנ"ר. לגופו של עניין יצוין כי בנגוד לטענת מ.ל.ס, עיון במסמכי התיק מלמד כי המחלוקות שבין מ.לס. לבין בלו ארק העיבה על ניהול ההליך מבחינה טכנית וחייבה מעורבות מצד המפרק אשר נידרש לבצוע פעולות לא מעטות כפי שפורט במסגרת הבקשה ותשובת המפרק לתגובת מ.ל.ס. אשר לטענת מ.ל.ס כי לא חולק בתיק דיבידנד ולכן אין מקום לפסוק שכר חלוקה בגינו, יצוין כי בנגוד לטענה זו, בהסכם הגישור נקבע כי ישולם לחברת בלו ארק דיבידנד בפרוק בסך של 372,237 ₪ וכן ישולם סך של 300,000 ₪ עבור המניות.

...

לאור סכסוך עמוק וחוסר אימון בין בעלי המניות וחוסר יכולת לשתף פעולה ושעה שאחזקות הון המניות בין הצדדים הינו ביחס של 50:50 הגיעו הצדדים לידי החלטה כי אין מנוס מלפעול לפירוק מרצון של החברה שהינה חברה סולבנטית ללא חובות כספיים ואשר באפשרותה לשלם את מלוא התחייבויותיה והוצאותיה.

לאחר שעיינתי בבקשת המפרק ובתגובות שהוגשו, מקובלת עלי עמדת המפרק והכנ"ר, לפיה זכאי המפרק לתשלום שכר טרחה לפי תקנה 8א(א) לתקנות השכר ובהתאם זכאי הכנ"ר לתשלום אגרת השגחה בשיעור של 20% משכר טרחת המפרק.

בעניין זה אין בידי לקבל טענת מ.ל.ס לפיה תשלום הסך של 300,000 ₪ מהווה פדיון שווי מניות, שכן בהליך של פירוק לא אמור להיות ערך למניות.

סיכומו של דבר, ולאור כל האמור, אני מקבלת את בקשת המפרק ומאשרת את תשלום שכר טרחת המפרק ואגרת השגחת הכנ"ר כמפורט בבקשת המפרק.

בדיון מיום 27.11.2018 הוסכם בין הצדדים כי המבקשים יפרעו את כל חובותיה של אחים חלבי חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") ובכלל זה שכר טירחתו של המשיב, אשר מונה למפרק החברה בהתאם להסכם פירוק מרצון שנכרת בין בעלי המניות בחברה ביום 25.10.1996 (להלן: "הסכם הפרוק").

דיון מטענות הצדדים נראה כי הכל מסכימים שהמשיב זכאי לשכר הטירחה שנקבע בהסכם הפרוק, אולם בין הצדדים התגלעו המחלוקות שלהלן: מהי יתרת שכר הטירחה המוסכם, כאשר המשיב (להלן: "המפרק") טוען למלוא שכר הטירחה המוסכם, דהיינו 30,000 $, ואילו המבקשים טוענים כי המפרק כבר קיבל 6,000 $ ובהתאם נותר לתשלום סך של 24,000 $.

מה יהיה שיעור הריבית על שכר הטירחה המוסכם.

...

מנגד טוענים המבקשים כי תשלום מלוא שכר הטרחה המוסכם הותנה בהשלמת כלל הפעולות הכרוכות בפירוק החברה "דבר שלא נעשה עד עצם היום הזה". נראה לי כי במכתב מיום 28.5.1997 הסכימו הצדדים לשנות את "מועדי התשלום", וכך קבעו: סך של 15,000 $ עם מכירת הדירה של אלי חלבי, הפנטהאוז, (להלן: "הדירה") הכספים הראשונים יועברו לעו"ד וינוגרד.

על כן, אני מקבל את טענת המפרק לפיה זכאי הוא לקבל החזר בגין ההוצאות המפורטות בטבלה שבסעיף 16 לסיכומיו, ובסה"כ 12,384 ₪ משוערך.

טענות המבקשים נגד צירוף מסמכים לסיכומי המפרק (סעיפים 14, 15, 16, 1819), אינם מקובלים עליי, לפי שבבקשה בהסכמה לאישור הסכם דיוני מיום 3.5.2019, נקבע כי "הצדדים יהיו רשאים לצרף אסמכתאות". סוף דבר אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לעו"ד יצחק וינוגרד את הסכומים שלהלן: סך בשקלים השווה ל - 15,000 $ לפי שער החליפין שהיה ביום 1.7.1998.

בנוסף, ישלמו המבקשים לעו"ד יצחק וינוגרד את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪.

בעלת הזכויות הרשומה במיגרש היא חברת הר-האם בע"מ ח.פ. 2375650 (בפרוק מרצון בפקוח בית המשפט) (להלן: "הר-האם").

עניינה של תביעה זו ב-3 רכיבים: א. שכר טירחת מפרקי חברת הר-האם בסך 610,188 ₪; ב. היטל השבחה בסך 232,160 ₪ והיטל פיתוח בסך 15,046 ₪ מאת המשיבים 1-2; ג. "לשאת בנזקי התובעות כתוצאה מהתנהלותן והפרות ההסכמים באופן יסודי, בסך מוערך לצרכי כימות ואגרה של 1,000,000 ₪". אשר לרכיב השלישי.

במצב דברים זה, שבו המחלוקת בין הצדדים היא לעניין סכום החוב ולא לעצם קיומה של החבות, יש לקבוע כי הורם הנטל להציג ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

...

במצב דברים זה, נחה דעתי כי רכיב זה של התביעה, ואף סכום התביעה כולה, הובטח זה כבר באמצעות המנגנון שפורט לעיל בהחלטה מיום 15.12.22.

ראשית, כל האמור לעיל בקשר עם רכיב ההכבדה, הנטל שמוטל על המבקשות, והסכום שנותר בידי הכונס, יפה גם כאן.

על יסוד מכלול האמור לעיל, לא נמצאה כל הצדקה להטלת צו עיקול זמני והבקשה נדחית.

בקליפת אגוז, ומבלי להתיימר למצות, אין חולק כי הצדדים בהליך מושא ערעור זה התקשרו במערכת הסכמית הקשורה לרכישת זכויות במקרקעין הידועים כחלק ממגרש 101 בחלקה 228 בגוש 3946, אשר היו בבעלות חברת הר האם (בפרוק מרצון) (להלן: חברת הר האם), ואשר עפ"י הסכם פירוק שתוף שנערך בינה לבין בעלי הזכויות האחרים במקרקעין, יוחדו לה הזכויות שהוגדרו כמגרש 101A (להלן: המיגרש או המקרקעין).

עוד יצויין, כי חברת הר האם, וכמוה גם החברות אשר החזיקו במניותיה (ואשר כונו בכתבי הטענות חברות הגבעות) פורקו, ועל פי העולה מכתבי הטענות, על נספחיהם, במסגרת הליך הפרוק נקבע כי זכויות החברות יועברו לבעלי המניות כפי חלקם היחסי (למחלוקת בין הצדדים ביחס למשמעות הדבר אדרש בקצרה להלן).

במסגרת ההליך מושא ערעור זה, הגישו המשיבים 4-6 לערעור (התובעים) תביעה נגד המערערים, במסגרתה טענו כי הנתבעים (הם המערערים בהליך לפניי) לא עמדו בהתחייבויות המוטלות עליהם על פי ההסכמים, בכך שלא הסכימו לשלם מתוך התמורה המגיעה להם בגין מכירת הזכויות במקרקעין תשלומים שונים אשר לטענת התובעים הם חבים בהם על פי חלקם היחסי בזכויות במקרקעין, מכוח ההסכמים שנחתמו בין הצדדים (ובהם שכר טירחת מפרק חברת הר האם והפרשי היטל השבחה).

...

לאור האמור, אני סבורה כי צדקה כב' הרשמת בדחותה את הבקשה להעברת ההליך למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי ולפיכך דין הערעור להידחות.

ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.

בנוסף לכך, ישולמו על ידי התובעת תשלומים כדלקמן: פרעון החוב לבנק לאומי (15,000 ₪ לכל מניה); שכר טירחת מפרקי החברה; היטל השבחה לעירית בת ים; וכל הוצאת אחרת שתחול על המניות, למעט היטל השבחה שיחול על הנתבע.

, ממנה ומיפה בזאת את כוחם של עו"ד רונן סויסה ו/או מורן טל, את כולם ביחד ו/או את כל אחד מהם לחוד, להיות לב"כ החוקיים והמורשים מטעמי, לעשות בשמי, עבורי ובמקומי את כל הפעולות הבאות להלן, וכל אחת מהן בנפרד, בקשר לטפול בשמי במניות הרשומות על שמי בנאמנות בחברת ראב בע"מ בפירוק מרצון (הנתבעת 2 – א' י') ו/או בחברת מאגי בע"מ בפירוק מרצון (הנתבעת 3 – א' י') ו/או במרחבי פיתוח בע"מ בפירוק מרצון ו/או בכל הקשור למקרקעין שיוקצו לי מכוח מניות אלה לרבות חתימה על כלל המסמכים הנדרשים לצורך הישתתפות בהגרלות של מרחבי פיתוח".

מהצד השני ולזכות התובעת, התחשבתי במשאבים הנחזים שהושקעו בתיק מטעם הנתבע שאינם רחבי הקף כעולה מתיק בית המשפט, באופי המחלוקת שאיננה מן המורכבות, בהתנהלותם הדיונית של הצדדים ובמכלול נסיבות העניין – על מינוי נאמנים לתובעת שבפרוק אך לאחרונה.

...

וכך גם לדברי פרידמן וכהן, בעמ' 530-529: "מובן כי גם כאשר החוק אינו מחייב חתימה כתנאי למילוי דרישת הכתב, עשויים הצדדים עצמם לגמור בדעתם, כי רק חתימתם על גבי המסמך היא זו שתחייב אותם. הסכמה זו של הצדדים הופכת את החתימה למעין תנאי להתקשרות. אם המסמך אינו חתום, הצדדים לא גמרו בדעתם לכרות את החוזה שהמסמך משקף, והמסמך אינו מחייבם. במקרה כזה, היעדר התוקף איננו נובע מהיעדר הכתב (היינו, היעדר חתימה על המסמך), אלא מהיעדר הסכם, או במלים אחרות מהיעדרה של 'גמירת דעת'". סיכומו של דבר.

מכאן, שדין התביעה לאכיפת ההסכם להידחות.

  סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי ולאור כל המקובץ – התביעה נדחית.