מחלוקת על קבילות האזנות סתר מצולמות

ביחס לקבילותה של ראיה זו, ניטשה מחלוקת בין הצדדים: המבקשת טענה כי התקליטור מהוה האזנת סתר אסורה, כהגדרתה בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן: חוק האזנת סתר, או החוק), ומשכך איננו קביל כראיה על פי סעיף 13 לחוק.

טענות הצדדים המבקשת חוזרת ומעלה את הטענה המרכזית שהציגה בפני הערכאות הקודמות, בעיניין תחולתו של חוק האזנת סתר על קבילות התקליטור.

לטענתה, כאשר צלומי וידאו נעשים ללא קול ובלא שניתנה לכך הסכמה של אחד מן הצדדים, הם אינם קבילים לפי האמור בסעיף 13 לחוק האזנת סתר.

...

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 13.05.2014 (כב' הנשיא א' טל) ב-ע"פ 45872-02-14, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' סגן הנשיאה א' הימן) ב-ת"פ 26378-11-13.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה ואת החומר שצורף לה וכן את תגובת המשיבה, שהוגשה על פי החלטתי מתאריך 28.5.2014 – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה להידחות.

משלא חל על הקלטה זו כלל העידר הקבילות לפי חוק האזנת סתר, יש לבחון האם יש מקום להתיר הגשת הקלטה זו ותמלולה, והאם לאפשר היתייחסות לתוכנה.

כדי לתמוך בטענותיהם ביקשו באי-כוח הנאשמים כי בית המשפט יקבל כראיה תצהיר מטעמו של הנאשם 2 באשר להשתלשלות העניינים מנקודת מבטו; את הקלטת הסתר של הדיון מיום 17.4.2018 ואת התימלול שלה; צלום מסך של התכתבות בין הנאשם 2 ובין בא-כוחו בה צויין כי בית המשפט הציע כופר; אסופת כתבות אשר מצביעה על כך שרמי לוי או חברה מטעמו רכשו את השליטה או את הבעלות בחברת קופיקס.

שיקול נוסף לדחות את הבקשה להגיש את הקלטת הסתר והתמלול שלה הוא נימוקי בית המשפט המחוזי: "שלא ייצא חוטא נשכר". התצהיר עצמו נמצא במחלוקת עובדתית עמוקה עם המאשימה.

...

אמון הציבור במערכת ייפגע אם יחליט בית המשפט לפסול את עצמו מאחר שצד לדיון בחר לתקוף את בית המשפט או את התנהלותו בגין המלאכה השיפוטית ובשל תוצאות שאינן נוחות לו. לעניין זה אין אלא לצטט את כב' הנשיאה השופטת חיות: " . . עיקרון יסוד בדיני הפסלות, בין לפני תיקון 38 לחוק ובין לאחריו, הוא שאין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות... אחרת, כפי שכבר נפסק, יתאפשר לכל בעל דין שדעתו אינה נוחה מן המותב הדן בעניינו, לייצר לעצמו בדרך זו "עניין אישי ממשי" ובכך "ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו". .

לאור כלל האמור אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

לטענת התובע הסירטון צולם תוך חדירה למחשב בנגוד לסעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 הקובע כי החודר שלא כדין לחומר מחשב הנמצא במחשב דינו מאסר שלוש שנים.

חשיבות ההבחנה בין כניסה ל"מחשב" לבין כניסה לחשבון הדוא"ל של מנהל הקהילה ברורה: הרי אין מחלוקת על כך שתפקידו של התובע בקבוץ היה מנהל התיקשורת.

בהיעדר הצהרה בתצהיר התובע בענין שיחה בינו לבין אדם אחר שאינו מנהל הקהילה (וכאשר לא נטען מטבע הדברים כי מנהל הקהילה, אשר היה שותף להחלטה על הזמנת המעקב, לא הסכים להאזנה באמצעות תכנת המעקב), התובע לא הצביע על כל האזנת סתר לפי חוק האזנת סתר, ודין טענותיו בנוגע לאי-קבילות בגין האזנת סתר להדחות.

...

כתוצאה מכך, נדחית גם טענת התובע בענין אי-קבילות הסרטון לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות עקב פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות, בענין האזנה אסורה על פי חוק.

סיכום הבקשה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך 2000 ₪.

בתאריך 02.03.2014, ניתנה החלטת המותב העקרי, ולהלן החלקים הרלוואנטיים: המחלוקת "הסניגור מיתנגד להגשה של דיסק ממצלמת ביטחון של עסק, הכולל תעוד חזותי של החלק הפנימי של בית העסק, מכמה זויות, עם התעוד הקולי שנעשה לכאורה במקביל. הכול מכוח כללי הפסילה לפי חוק האזנת סתר, וגם בשל אי קיום תנאי הקבילות הטכנית. הסניגור טוען שלא זו בלבד שרכיב השמע צריך להפסל, אלא גם הרכיב החזותי. זאת, משום שגם התוכן שנקלט חזותית, ויכוח בין שני ניצים, מהוה למעשה "שיחה" באשר שני הצדדים משדרים זה לזה מסרים בתנועות ידיהם ושפת גופם ו"קליטת" שיחה זו, במכשיר נסתר, מהוה "האזנת סתר". המדינה טוענת כי הרכיבים החזותיים אינם בכלל "האזנת סתר". מכל מקום, לגבי הרכיב הקולי (וכל רכיב חזותי שייקבע כי הוא האזנת סתר), עותרת המדינה, באישור פרקליט המדינה, להכשירו בדיעבד.

(ראה עמ' 1) סיכום לא הוכחה הסכמת מי מהמשוחחים לקיומה של הקלטה קולית בחנות, לפיכך פס הקול של מצלמת בטחון הוא בבחינת "האזנת סתר". הרכיב החזותי של הסרט, בו צולם הויכוח בין המתלונן לבין מי שנטען שהוא הנאשם, קביל על כל חלקיו.

...

אין בידי לקבל את טענות העורר כי אינו בעוצמה הנדרשת למעצר עד תום ההליכים".

בית המשפט נעתר לבקשתו, וקבע מועד לשמיעת פרשת ההגנה ליום 09.03.2014, אולם גם מועד זה לא התאים לסנגור.

דומני, על רקע האמור לעיל, אין ממש בטענת ההגנה בדבר התמשכות ההליכים.

מכל האמור לעיל, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

להלן תדון כל אחת משתי הטענות בנפרד: קבילות התמלילים (1) הטענה כמפורט לעיל, לטענה בהקשר זה שני ראשים: האחד - כי לא הוכחו תנאי הקבילות הטכנית של סרטי ההקלטה המקוריים ועל כן גם התמלילים אינם קבילים; והשני - כי מחיקת סרטי ההקלטה המקוריים תוך שמירת התמלילים, עומדת בנגוד להוראותיהן של תקנות האזנת סתר, תשמ"ו1986- (תקנות 5(ג) ו- 7(ג),(ד)).

והינה, בתמליל נ20/, שהוא צלום של ת69/, אשר נעשה על ידי הסנגור במסגרת העיון בחומר החקירה, מופיע על המסמך אך ורק התאריך 19.12.90; כאשר בשני המסמכים מופיעה שעת השיחה: 12:15.

מועדי קיומן של שתי השיחות הראשונות אינם שנויים במחלוקת: השיחה ת65/ - היתקיימה ביום 18.12.90, שעה 20:32, ואילו השיחה ת64/ - היתקיימה למחרת, ביום 19.12.90, שעה 09:30.

...

טענת המערער היא: כי שמש טופל עליו אשמות שוא; וכי אין בהקלטות הסתר - ובראיות האחרות שבהן מצא בית המשפט המחוזי סיוע לעדותו של שמש - דבר או חצי דבר הקושר אותו לפרשיות הסחר בסמים, שעליהן מעיד שמש.

הוכחת עמידתו של סרט ההקלטה, שממנו נעשו שלושת התמלילים הרלבנטיים, במבחן ה"קבילות הטכנית", אינה חייבת להיעשות - כפי שטוען ב"כ המערער - באמצעות עדויותיהם של מי שעסקו בהקלטתו ומסרוהו, לאחר ההקלטה, לידיה של רפ"ק יהושוע; וניתן גם ניתן, למצוא לכך בסיס ראייתי מספיק בראיות הנסיבתיות ובמסקנה ההגיונית המתחייבת מהן, כמפורט לעיל.

סוף דבר לשיטתי, די בסיוע המתחייב משלש השיחות המפלילות - כאשר בקדקד המשולש שהן יוצרות עומדת השיחה ת69/ - כדי לסלק כל ספק מעדותו של שמש בדבר אחריותו של המערער לביצוע עבירות הסמים בהן הורשע; ואין צורך, על כן, לבחון את משקלם הראייתי וכוחם המסייע של הגורמים האחרים שאליהם מתייחס בית המשפט המחוזי.

בית המשפט מחוזי קבע כי טענת העלילה של המערער בשקר יסודה, כשהוא סומך עמדה זו על התרשמותו מן הצורה שבה מסר המערער את עדותו ועל ההשוואה שערך בין התרשמותו מן המערער לבין התרשמותו משמש; ובא התמליל ת69/ ואישר את המסקנה שאליה הגיע בית המשפט בענין זה על-פי התרשמותו.

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לחברי הנכבדים לדחות את ערעורו של המערער כנגד הרשעתו.