מחלוקת על הקצאת שטחי קבורה בבית העלמין בכפר סבא

עניינו במחלוקת על הקצאת שטחי קבורה בבית העלמין בכפר סבא.

...

דין הבקשה להידחות.

בהחלטת בית משפט קמא נאמר כדלקמן: " לנוכח בקשת העירייה למתן הכרעה שיפוטית באשר לשאלת החלוקה עד להכרעה סופית ומתן פסק דין, לנוכח כל האמור לעיל ובפרט לנוכח העובדה שמנוחה נכונה לא הוכיחה את זכותה לחלוקה שוויונית ולא הציגה כל מסמך המעיד על הצורך בקרקע נוספת לקבורה, אני קובעת שהקצאת הקרקעות תעשה, בכל הנוגע למפתח ההקצאה, באופן שנקבע בהחלטת מועצת העיר 05.09.12 שלפיה "להמשיך במפתח ההקצאה עליו הוחלט בעבר, קרי 1 ל- 4, בין קבורה אזרחית לאורתודוכסית..." (ההדגשות הוספו – י"ע).

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה על כל חלקיה.

רקע: ביום 1.4.19 הוגש כתב התביעה המתוקן של התובעים בתיק זה. התובעים הציגו עצמם כ"בעלי מעמד וזכויות ברות תביעה כלפי הנתבעים" ו-"נפגעים ישירים וכן כצדדים שלישיים בעלי זכות". לדבריהם, הם צאצאים ובני מישפחה של נפטרים הקבורים בבית הקברות המוסלמי בכפר בלד אל שיך, הידוע ורשום כיום כחלקות 46 , 47, 48 בגוש 11229, המהוה חלק מווקף מסגד אלאסתקלאל.

נטען, שלכל התובעים קרובי מישפחה, סבים, דודם מקירבה ראשונה ושנייה וקרובי מישפחה אחרים הקבורים בבית הקברות.

המחלוקת מעולם לא הייתה על עצם הגדרת המקום או אופיו כבית קברות, אלא על המצאות קברים במקום מוגדר שהוא 15 דונם מתוך חלקה 47.

על פי ההחלטות השיפוטיות, שהווקף צד להן, על הווקף לפנות את כל הקברים מחלקה 47 ומחלקות אחרות, לחלקה שהוקצתה לצורך כך ממש בבית העלמין בטירה.

אמנם התובעים טענו שקיומם של הסכמים ופעולות משפטיות פגע בבית הקברות בצורה קשה ביותר, פגע בכבוד המתים במקום ובזכותם של כלל המוסלמים להמשיך ולקבור בבית הקברות (סעיף 17), אך לאור טענתם בסעיף 12 לכתב התביעה שבפועל החזקה, הניהול והשליטה על כל שטח בית הקברות היו מאז ומעולם בידי הנתבע 1, ומעולם לא תפסו הנתבעות 3-2 חזקה או שליטה כלשהיא על האדמה נשוא התביעה עד עצם היום הזה, המשמעות היא שאף פעם לא נפגעו הקברים, ולא נפגע כבוד המתים.

...

אני דוחה את טענת התובעים שלא ברור מיהו הנתבע באותו פסק דין.

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

התובעים ישלמו לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, ולנתבעת 3 הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

כללי הצגת ההליכים - בהליך זה התבררו במאוחד התובענות הבאות, אשר עניינן מחלוקות בין בעלות הדין בנוגע להקצאת שטחים לצרכי קבורה בבית העלמין "פרדס חיים" המצוי בתחומה המוניציפאלי של העיר כפר סבא: ת"א 46717-06-12 - תביעה ותביעה שכנגד בקשר עם הסכם מיום 3.3.09 שנערך בין עמותת מנוחה נכונה כפר סבא (להלן: "מנוחה נכונה") ובין עריית כפר סבא והוועדה המקומית לתיכנון ולבניה כפר סבא (להלן: "הערייה", "הוועדה המקומית") העוסק בהקצאת שטחים לצורכי קבורה אזרחית (להלן: "הסכם מנוחה נכונה").

הקריטריון המרכזי להקצאת שטחים נוספים - צורכי הקבורה כאמור לעיל, שני בתי העלמין, האורתודוקסי והאזרחי, מצויים בסמיכות זה לזה ומהוים יחדיו את בית העלמין פרדס חיים בכפר סבא.

השטחים אשר הוקצו על ידי הערייה לשתי העמותות לצורך הקמה והפעלה של שני בתי העלמין הופקעו מתוך מיתחם מקרקעין אשר שיטחו הכולל הנו כ- 150 דונם של קרקע חקלאית.

...

זאת, מה גם שאין חולק, ומכל מקום לא הובאה לפני ראיה אחרת בנושא, כי בית עלמין אזרחי נוסף כאמור לא הוקם עד כה. כן נדחית טענתה החלופית של חברה קדישא, לפיה גם אם תדחה טענתה למגבלת 2 דונם בלבד למנוחה נכונה, הרי שמנוחה נכונה זכאית, לכל היותר, להקצאה מקסימלית של 10% מהקצאת שטחי קבורה במתחם המקרקעין.

אף עדי מנוחה נכונה נשאלו בנושאים אלו באופן כללי בלבד, כך שאין לפני כיום ראיות קבילות ממשיות ומספקות, התומכות באופן ברור בתכניו של דוח הביקורת, באופן אשר די בו כדי להרים את נטל הראיה לעניין קיומה של הפרה יסודית של הסכם מנוחה נכונה בהקשר זה. במצב דברים זה ועל יסוד תמונת הראיות המוגבלת אשר הוצגה בנושא בהליך זה, אני סבורה כי אין בעצם קיומו של הדוח, או קיומו של הליך פירוק שנמחק בטרם התברר, משום עילה לקביעה בדבר הפרה יסודית עצמאית של הסכם מנוחה נכונה, אשר הנטל להוכחתה הורם כנדרש.

משכך, ומהטעמים לעיל, נדחות טענות אלו של העירייה לביטול ההסכם.

כך או כך, אני סבורה כי אין בעצם קיומן של פעולות שיווק שירותי העמותה, כשלעצמן, משום הפרה של הסכם מנוחה נכונה.

האם היה בידי התובעים להסכים מדעת לבצוע הליכי הנתיחה והקבורה? המחלוקת העיקרית בעניינינו היא, כאמור, האם התובעים נתנו את הסכמתם המודעת לבצוע הליך הנתיחה שלאחר המוות.

בהסכם נכללה הצהרה פוזיטיבית של המוכר לפיה ההפקעה היא בהקף של 168 מ"ר. בית משפט העליון פסק כי המוכרים לא יכולים להסתמך על תניית הפטור וזאת מהנימוק הבא: "דעת בית משפט השלום הייתה...כי הוראת הפטור לא התכוונה לפטור את המוכרים מאחריות על הפרש השטח שנבע מהפקעות "ישנות". לעומת זאת בית משפט המחוזי גרס כי נוסח ההוראה הוא רחב ומכסה כל טענה של אי התאמה.

טענת הנתבעת בעיניין באה לראשונה במסגרת תצהיר העדות הראשית של פרופ' קידרון (סעיף 49), שם טענה כי איברי העוברית הועברו, כנהוג וכמקובל, לקבורה מרוכזת בבית העלמין בכפר סבא, ביחד עם חלקי גוף אחרים מהמכון.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו לפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לאור האמור, אני קובע כי לא הוכחה.

לאחר שאני שוקל את כל אלה, את הסכומים שנפסקו במקרים אחרים, אני סבור כי יש לפסוק לכל אחד מהתובעים סך של 160,000 ₪ ולהעמיד את הפיצוי הכולל על סך של 320,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

התוצאה אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 320,000 ₪.