הרקע להליך
ראשיתה של ההיתקשרות בין הצדדים במיכרז שפירסם הנתבע – מיכרז מספר 12818/2015 לבצוע כביש 4711 בעיר אלעד, אשר פורסם במודל של היתקשרות עם קבלן ראשי לבצוע שלב א' של פרויקט זה, בו תיכנון הפרויקט היה באחריות הנתבע - המזמין (להלן: "הפרויקט", "המיכרז").
בדוח שערך בוני (נספח 13 לתצהיר דפנה), מובאת התייחסותו של בורודיאנסקי לשינויים שנעשו במהלך ביצוע הפרויקט:
שינוי התווי (סע' 2 לדוח בוני)- "הבצוע יצא לדרך עם התוויה שונה ממה שהיום רואים באתר... אחרי ביצוע של 1.5 ק"מ, כולל סלילה חלקית, העבודה הופסקה על ידי משרד השיכון נעשה שינוי בתוכנית והקבלן חזר לעבוד. כתוצאה מהשינוי נהרס מה שנסלל וגם עבודות שבוצעו (חישוף ועבודות עפר) נשארו מחוץ לפרויקט. סיבת השינוי וההחלטות שהתקבלו לא מוכרות לבוריס".
עבודות חישוף (סע' 5 לדוח בוני)- "מפת הבצוע של עבודות עפר [שהוגשה על ידי התובעת], לפי בדיקתו של בוריס, נכונה ומתחשבת בעבודות שבוצעו בהתחלת הבצוע בהתאם לנאמר בסעיף 2 לעיל. החישוף בוצע בשני שלבים- שלב הראשון לפי התוכנית המקורית ושלב השני אחרי שינוי התוואי".
עבודות פינוי פסולת, חפירה ו/או חפירה וטפול בחומר חצוב (סע' 5(ג) לדוח בוני)- "בהתחלת הפרויקט, ומחוסר ידע כללית לגבי סוגי הקרקע שבאתר, הקבלן קיבל הנחיה לבצע עבודות עפר באופן חלקי בלבד, ברוחב המסלול שתוכנן מראש, ולהשאיר ברמות במדרונות!... עם קידום החפירות התברר שמדובר בחומר מעורב, עודפי מצעים ופסולת, ומשרד השיכון נתן הנחיה לשמור לכל החומר החפור במקום... לאחר פגישה עם המתכנן הקבלן קיבל הנחיה למיין את כל החומר ולפנות את כל העודפים, אחרי שמירת החומר הנידרש למילוי חוזר... כמות החפירה מעבר לגבולות הבצוע הן פועל יוצא מהמתואר בסעיף 2 לעל והן מקובלות".
עדי ההגנה אמנם טענו, בדיעבד, כי היתנהלות זו של מסירה וקבלה של הוראות בעל פה מהוה סטייה משמעותית מהמתכונת הקבועה בעיניין זה בהסכמי העבודה, וכפי שנסקר לעיל לא יכולה להיות מחלוקת ממשית כי אכן מדובר בסטייה מההסדר החוזי המקורי.
החשבון הסופי הראשון
כנקבע לעיל, החשבון הסופי הטעון בדיקה והכרעה הנו החשבון הסופי הראשון בלבד, אשר אף לגביו קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לקיומה של יתרת חוב לתשלום, נוכח עמדת חברת הבקרה בדוחותיה וכן נוכח טענת קזוז אשר בפי הנתבע, בגין עלויות תיקון עבודות לקויות של התובעת בהן נאלץ לשאת, מהן עולה, כי לשיטתו של הנתבע לא רק שאין לחייבו בתשלום נוסף כלשהוא לתובעת אלא שהוא אף שילם לתובעת כספים ביתר, גם אם אינו תובע בפועל את השבתם.
...
באשר להקמת הכביש - מקובלת עלי עדותו של ויינשטיין לפיה הליקויים שמצא בעבודות אינם נובעים מקיומה של חרסית, אלא מביצוע לקוי.
במצב דברים זה, בהתחשב בהיקפה הנטען של טענת הקיזוז (907,217 ₪) והיקפה של יתרת החשבון הסופי הראשון (613,204 ₪), וכן בהעדרה של תביעה שכנגד מצד הנתבע על יסוד טענות הקיזוז או על יסוד טענתו לתשלומים ביתר לתובעת, אני מוצאת כי די בטענת הקיזוז והיקפה, אף לו אייחס תרומת רשלנות לנתבע בהקשר לטענת הקיזוז על שני רכיביה, כדי להביא לדחיית התביעה.
למרות דחיית התביעה, ונוכח הקביעות לעיל כנגד הנתבע בכל הנוגע לחסר ראייתי בוטה מצידו, עקב אי העדתם של רייבוך ובעיקר של בורודיאנסקי, דמויות מרכזיות בפרויקט, והואיל ואני סבורה, כי חסר ראייתי זה הקשה והכביד על בירור ההליך - הן על התובעת והן על בית המשפט - איני מוצאת לפסוק הוצאות לטובת הנתבע במקרה דנן.