מחלוקת בשכר טרחת עורך דין: סמכות בית המשפט

התביעה הקודמת עסקה בתביעתו של עו"ד גבעון לקבלת שכר טירחת עורך-דין, בשל ייצוג סעיד בתביעת רשלנות רפואית שהגישו בעקבות מות בתם המנוחה נגד בית חולים מקסד (להלן – בית החולים), שנדונה בבית משפט השלום בירושלים בת"א 29592-05-10 (להלן – תביעת הנזיקין).

השאלה השנייה נגעה למחלוקת בעיניין אופן חלוקת שכר הטירחה בין שני עורכי הדין.

כך מהטעם שנראה כי הכרעה בבקשה לסעד הצהרתי זה נתונה בכל מקרה לסמכות בית המשפט הדן בסעד הכספי, וזאת מכוח סמכותו הנגררת מכוח סעיף 76 בחוק בתי המשפט (ראו לעניין זה למשל: ע"א 4291/17 אלפריח נ' עריית חיפה (6.3.2019)‏‏, כבוד השופט מ' מזוז, פסקות 13-11; רע"א 1450/20 פרילינג נ' ניר משה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (‏19.4.2020), כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 21).

...

תביעת הנזיקין הייתה אחת התביעות שעו"ד ג'אבר העביר אל עו"ד גבעון, אך בסופו של דבר, עו"ד ג'אבר היה מי שהמשיך בייצוג סעיד בתביעה זו. בהסכם שכר הטרחה שנחתם עם סעיד, הוסכם כי הם ישלמו לעו"ד גבעון שכר טרחה בשיעור 33% מסכום הפיצוי הכולל (ברוטו) שייפסק בתביעת הנזיקין.

עוד הועלו בתביעה הנדונה טענות נוספות כלפי הנתבע ובין השאר, אלו: במהלך בירור תביעת הנזיקין, הודיע עו"ד ג'אבר לעו"ד גבעון כי סעיד החליטו להעביר אליו את הייצוג, בעוד שהם מעולם לא ביקשו זאת; הוא לא שילם את שכר המומחה מטעם סעיד ולכן לא הצליח לזמנו להעיד במסגרת תביעת הנזיקין; למרות מספר החלטות של בית המשפט, לא מסר הודעת עדכון בעניין הליכי הגישור ומטעם זה תביעת הנזיקין נמחקה מחמת חוסר מעש, הגם שבסופו של דבר הוסכם על חידושה וסיומה על דרך הפשרה (כמפורט לעיל); הוא לא עדכן את סעיד על הליכי תביעת הנזיקין, על מחיקתה ועל תוצאתה, אלא עשה כן רק לאחר הגשת התביעה הקודמת נגדו.

בהתאם לכך, התביעה הכספית תידון בבית משפט השלום ואילו הסעדים אשר על-פי טענת התובע, לא ניתן להעריך את שווים הכספי ולפיכך לטענתו, הם נתונים לסמכות בית המשפט המחוזי, יידונו בערכאה זו. כידוע, הלכה היא כי במקום שבו נתבעים מספר סעדים שאינם בסמכותה של ערכאה אחת, אין מנוס מפיצול התביעה, כך שכל אחד מהסעדים ייתבע בערכאה המוסמכת.

במסגרת ההסכם השני, הסכימו הצדדים כי המשיב ייצג את עמותת "איכלו רעים" (להלן: "העמותה") בהליך משפטי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת ת"א 43849-02-13, וזאת תמורת שכר הטירחה הנקוב בהסכם.

במסגרת הבקשה טוען המבקש כי יש לעכב את ההליכים וזאת בשל תניית בוררות הקיימת בסעיף 4 להסכמי שכר הטירחה הקובעת כי: "כל מחלוקת או סיכסוך בקשר לשכר הטירחה המגיע לעורך הדין בגין טפול בתביעה- יימסר לבוררות בפני בורר דן יחיד שימונה על ידי יו"ר לישכת עורכי הדין ודין סעיף זה כהסכם בוררות....". לטענת המבקש, הוא נכון היה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך.

לטענתו, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב לאחר שהנתבע היתעלם מבקשותיו הקודמות לבירור המחלוקת בבוררות ועל כן מכוח סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות יש לדחות את הבקשה.

...

לטענתו, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב לאחר שהנתבע התעלם מבקשותיו הקודמות לבירור המחלוקת בבוררות ועל כן מכוח סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות יש לדחות את הבקשה.

לאור זאת, לא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן היה מוכן לקיים את הליך הבוררות, ובהתאם דין הבקשה להידחות.

אולם כאמור, דברים אלו נאמרים מעבר לדרוש, שכן מצאתי כי המבקש לא היה מוכן לקיים את הליך הבוררות בזמן אמת, אלא התחמק מקיומו, ועל כן דין הבקשה להידחות.

עו"ד הלן אייזן הגישה לבית משפט השלום תביעה כספית בסך כ-554 אלף ₪ (לאחר תיקון סכומה), שכר טירחת עורכי דין שטענה כי היא זכאית לו, זאת כנגד מר אביעד שחר (להלן: שחר) והחברה שבשליטתו, הבית ברחוב פאגלין 7 תל אביב בע"מ (להלן: החברה).

לוז טענותיהם: עו"ד אייזן גרסה כי ההסדר בתביעת ההמחאה כמו גם צמד ההחלטות בבקשות משנת 2017 מונעות כליל מבית משפט קמא את האפשרות שלא להעניק לה את מלוא שכר טירחתה, וכי בית משפט קמא נטל לעצמו סמכויות שלא כדין וביטל אותן החלטות.

כימעט למותר לציין: צמד ההחלטות שנתן בית המשפט המחוזי בשנת 2017, שבהן לא ראה להכריע במחלוקת שבין הצדדים כהוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ודאי אינה שוללת מניה וביה את זכות ההישתחררות של הלקוח מהסכם שכר הטירחה.

...

ולהכרעה: לשיטתי, דין הערעורים שניהם להידחות.

טל לוי מיכאלי, שופטת תוצאה הערעורים נדחים.

המשיבה טענה בכתב התביעה כי לבית משפט זה, בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת, סמכות לידון בתביעה "נוכח מקום כריתת ההסכם", "ובהתאם, מקום ביצוע המחדל". המבקש טען בבקשתו דנא כי אף אחת מהחלופות בתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) אינה מקנה סמכות לבית משפט זה (עוד טען כי מקום מגוריו בכפר יונה וכי מקום ביצוע העבודות בראש העין ובכפר סבא).

חלופה זו הותקנה בתקנות החדשות בסופו של דבר בתיקון משנת התש"ף (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התש"ף-2020, ק"ת 1849, 1850), בעקבות הערות מטעם לישכת עורכי הדין ומטעם גורמים נוספים: https://www.tazkirim.gov.il/s/law-item/a093Y00001RdI1gQAF/טיוטת-תקנות-סדר-הדין-האזרחי-תיקון-מס-2-התשף2020?language=iw גם נוכח ההיסטוריה החקיקתית הזו, יש לפרש את החלופה בענין מקום המעשה או המחדל בהתאם לתכלית הכללית של ההסדר בענין סמכות מקומית בתקנות החדשות, בדבר צימצום החלופות להגשת כתב תביעה: "לעניין תכלית החקיקה יש להשקיף על דבר החקיקה כעל יחידה אחת. אין להשקיף על דבר החקיקה לפני תקונו בנפרד ובמנותק מדבר החקיקה המתקן. שניהם מהוים יחידה אינטגראאטיבית אחת" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני: פרשנות החקיקה 313-312 (1993); ראו גם ע"א 401/93 גולדברג נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד נא(1) 278, 288 (1997).

אין מחלוקת על כך שהמבקש מתגורר בכפר יונה, ומכאן שבית המשפט במחוז המרכז מוסמך לידון בה מבחינת המקום.

המשיבה תשלם למבקש שכר טירחת עורך דין בסך של 1000 ₪ בגין הבקשה.

...

הכרעה דין הבקשה להתקבל.

מאחר שטענות המשיבה בענין החלופה בתקנה 7 לתקנות החדשות בדבר "מקום המחדל" אינה מקימה סמכות לבית משפט במחוז הצפון, ובהעדר טענה לפי התקנות החדשות למקור סמכות אחר לבית משפט זה, הנני קובע כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.

המשיבה תשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך של 1000 ₪ בגין הבקשה.

הנני מורה למזכירות להעביר את התיק בפני כבוד נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, לניתובו בהתאם לשיקול דעתו.

בטרם אדרש לתביעה הכספית, אדון בטענת הסף שהועלתה על ידי הנתבעת והיא האם בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתביעת השבת היטלי פיתוח כנגד רשות עירונית? תיקון מס' 98 תשע"ט-2019, סעיף 51 (א) (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע כי בית משפט שלום ידון בין היתר באלה: "[...] תביעות אזרחיות – למעט תביעות הנוגעות למקרקעין – כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שיערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין; בדונו בתביעות השבה פועל בית המשפט האזרחי מכוח סמכותו הנגררת לפי סעיף 76 ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב)בדרך של תקיפה עקיפה של אקט מינהלי אגב תובענה אזרחית" הנתבעת בטיעוני מתבססת על רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר, פ"ד נט (5) 473 (להלן: "הילכת פרדסיה"), שם נקבע כי הסמכות לידון בהשגות על פעולות מנהליות של רשות מקומית נתונה, בסייגים הקבועים בחוק ובהיעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מינהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים .

בסעיף 3.3.5 נכתב שבהסדרי פשרה, רשאית הרשות המקומית למחוק כל חוב המגיע לה כולל היטלי פיתוח הן של יחיד והן של תאגיד כאשר בסעיף 3.4.1 מצוין כלל לפיו הפשרה נובעת ממחלוקת של ממש , מוצו הליכים נוספים וננקטו הליכי גביה ששיקפו מאמץ רציני.

...

לטענת התובע, ביום 10.12.12, במהלך פגישה עם מנהלת הכספים, הושגה פשרה שלפיה התובע ישלם אגרות על 40 מ"ר חריגה ולא על כ-82.63 מ"ר ואף הוצא זיכוי על סך 24,332 בו נכתב "תיקון החיוב בעקבות הצגת מסמך של רכישת הנכס". ביום 12.12.2013, שולמו האגרות בגין 40 מ"ר על סך 12,582 ₪ בהתאם לתיקון החיוב בפשרה שהושגה כאשר נכתב "חיוב היטלים על מרתף בלבד לאחר בחינת המסמכים שהוגשו". ביום 15.12.13 הודיע התובע בהודעת מייל למהנדס העיר, הממונה הישיר של מנהלת הכספים ששילם את האגרות בגין המרתף בהתאם לסיכומים ביניהם וכעת הוא בשלב הכנת התכניות ומבקש לקבל אישור עבורן.

סוף דבר לאחר בחינת מכלול העדויות , הסיכומים, התצהירים, המסמכים אני מוצאת כי על אף שהוכח בין הצדדים כי הייתה פשרה כזו או אחרת, לא קם לתובע סעד השבה מהעילות שנתבעו על ידו.

לנוכח האמור לעיל ובנסיבות הענין, התוצאה היא, שככלל יש לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתביעת ההשבה ובפרט בהתאמה לסכום ההשבה הנדרש יכולה התביעה להידון בבית משפט השלום.

לפיכך אני דוחה את התביעה.