מחיקת תביעה בהיעדר ייפוי כוח תקין

לאחר שהומצא כתב התביעה לידי הנתבעים, הגיש הנתבע 1 בקשה למחיקת התביעה כנגדו, ובהיעדר תגובה מטעם התובעת, ניתן על-ידי מותב קודם, ביום 14.7.2020, פסק-דין המורה על מחיקת התביעה כנגדו.

בטרם הוגש כתב הגנה, הגישו הנתבעים (כאשר מטעם הנתבעת 2 הוצג ייפוי כוח לנתבע 1, שהינו עורך-דין) בקשה למחיקת התביעה על הסף.

נטען, בין היתר, כי הנתבעים לא גרמו לדירה לנזקים כלשהם, וכי ממילא לא צורפה לכתב התביעה שומת הנזק, וכי בדוח המסירה של הדירה צוין שהדירה נימסרה על-ידי הנתבעים במצב תקין, והתובעת כלל לא ביצעה בדירה תיקונים כלשהם בגינם יש לחייב את הנתבעים.

...

מכך נובעת המסקנה לפיה משק הבית המשותף של הנתבעים המשיך להתנהל בדירה עד למועד זה. למעלה מן הצורך אציין כי לא ברור מדוע הנתבעים, אשר בסופו של דבר המשיכו לקיים משק בית משותף ונותרו נשואים זה לזו כפי שהצהירו הנתבעים בדיון בפניי, בחרו לנהל הגנתם בהליך זה בנפרד, שכן המשמעות של פיצול תקופות החיוב בין שני הנתבעים הנה לכל היותר פורמלית, וממילא נושא משק הבית המשותף בנטל התשלום ביחס למלוא סכום התביעה, וזאת גם אם הייתי נכונה לקבל את טענות הנתבע 1 בדבר העדר חזקה בדירה לחלק מהתקופה.

אני קובעת אפוא כי התחשיב שצורף לתצהירי התובעת בנוגע לדמי השימוש הראויים לתקופת החזקה של הנתבעים בדירה, הנו תחשיב סביר ומידתי המשקף עלות ראויה של דמי שימוש לתקופה הנטענת, וזאת בהתחשב במכלול הראיות שבפניי.

סיכום לנוכח המפורט לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 30,844 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,700 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק-הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

יוער בהקשר זה, כי הפסיקה אשר מצאה קושי בניהול תביעה בהיעדר התייצבות של התובע, ללא הסבר למעט ציון עובדת עזיבתו את הארץ, היתמקדה בנסיבות בהן לא הוגש תצהיר מטעם התובע ולא נגבתה עדות מוקדמת או שהוגש תצהיר והתובע לא התייצב לחקירתו הנגדית ואילו במקרה שלפניי, כל אלה כלל אינם נחוצים, משאין כאמור מחלוקות עובדתיות וממילא סוכם בין הצדדים לוותר על שמיעת הוכחות (והשוו: בר"ע 4131-11-17 Lagese Negesi נ' ליאור גודעי (ניתן ביום 27.11.17)).

בתשובתה, שבה הנתבעת על עיקר טענותיה והוסיפה, כי בשל הפגמים הנטענים בייפוי הכוח, דין התביעה להמחק.

כבר נפסק לא אחת, כי משהוגש לבית הדין ייפוי כוח שהנו תקין על פניו, אין בית הדין נידרש לבחון אותו (וראו בר"ע 21552-07-19 לוין שמואל נ' לוטפי בני שמסה (החלטה מיום 18.7.19) (להלן: "עניין לוין")).

...

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סכום בסך 600 ₪ בגין ניכוי ביתר בגין ביטוח רפואי.

באשר לטענת הקיזוז אשר הועלתה על-ידי הנתבעת יוזכר, כי היא טעונה הוכחה ומשלא הובאה כל ראיה לביסוסה, דינה להידחות.

עוד טען התובע כי ייפוי הכח אינם תקינים, מאחר ולא מופיע עליהם תאריך או פרטי עורך הדין המאמת, ומציין כי לא צורף תירגום של ייפוי הכח כנדרש על פי דין, ולפיכך מבקש כי יומצאו לידיו ייפוי הכח המקוריים לשם פנייה לעריכת חוות דעת פורנזית בעיניין האותנטיות של המסמכים והחתימות.

הנתבעים מוסיפים כי שאלת הסמכות וחסינות הרשות טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון, וכי התביעה בעיניין אגודת מדרשת ארץ ישראל נמחקה בהסכמה וכן מציינים כי מיופה כוחו של התובע, מר איסחאק סלמאן, יוצא ובא אל שטחי הרשות ללא קושי, כך שבאפשרותו של התובע לייצג את ענייניו בתחומי הרשות.

לטענתם, הגשת ייפוי כח מטעם הנתבעים 9-10, כתובים בעברית ומאומתים על ידי עורך דין, די בה כדי לדחות את בקשת התובע לעניין זה. כן נטען כי אין להעלות טענות כנגד ייצוגו של הנתבע 11, מאחר והחלטתי בעיניין ייפוי הכח לא הורתה על הגשת ייפוי כח מטעמו, וכי באשר לנתבע 8, לאור קשיים ביצירת קשר עמו מבקש עו"ד ארנון לראות בייפוי הכח שניתן לעניין ההמצאה כמייפה את כוחו גם בהליך העקרי, לכל הפחות בנוגע לשאלות המקדמיות בהליך זה. דיון והכרעה ראשית, יובהר כי לא מצאתי כל ממש בטענות לעניין העדר עילת תביעה ומקובלים עלי נימוקי הנתבעים, לפיהם לא מתקיימים התנאים לסילוק התביעה על הסף.

...

הנתבעים מוסיפים כי הדין החל הוא הדין הפלסטיני, ופעילות התובע ומי מטעמו בתחומי הרשות ואל מול נציגיה, מהווה הודאת בעל דין לעניין זה. בהינתן הזיקות שפורטו וכן הציפיות והאינטרסים של הצדדים, מתבקשת לטענת הנתבעים המסקנה לפיה בית משפט זה אינו הפורום הטבעי לדון בתובענה, והפורום הנאות הוא בית המשפט המוסמך ברשות.

סיכום טענות הנתבעים לעניין היעדר סמכות, והיות הפורום – לא נאות, וכן הבקשה לסילוק על הסף נדחות.

בכפוף להוראה לעניין ייפוי הכוח לנתבעים 8 ו- 11 נדחית טענות התובע בכל הנוגע לתקינות ייפויי הכוח.

ייפוי הכח שצורף ע"י המשיבה, אינו תקין, שכן הוא נחתם ע"י גזבר המשיבה ללא חתימת ראש הערייה, בנגוד לסעיף 203(א) לפקודת העיריות.

מחלקת הגביה, לטענת המבקש, מהוה אישיות משפטית נפרדת מהעירייה ויש למחוק את התביעה בהיעדר יריבות.

...

בנוסף, בשים לב לכך שסיכויי הגנתו של המבקש נמוכים וטענותיו אבסורדיות ומופרכות, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

דין הטענה להידחות, הן בהעדר ממשות והן מאחר שאין כל מחלוקת שעל חשבון השיקים הללו לא שולם דבר.

סוף דבר: ההתנגדות ביחס לסך 6,053.50 ₪ (החוב בגין הנכס ברח' נחל הקישון), נדחית.

בית הדין הבהיר כי במקרה דנן קיימת אי בהירות באשר לקיומו של יפוי כוח כדין, הן מכיוון שלא הוגש יפוי כוח לתיק והן מכיוון שהליך קודם שהתנהל בין הצדדים (סע"ש 49179-03-20; להלן: ההליך הקודם) נמחק בהמלצת סגן הנשיאה דורי ספיבק, בין היתר בשל אי בהירות שחלה בנושא יפוי הכוח, היכן נחתם ומי אימת אותו.

לנוכח האמור, החליט בית הדין האיזורי כך: "איני מוצא לנכון למחוק את ההליך או לסלקו על הסף, רק בשל העובדה שלעת הזאת אין בפניי יפוי כוח תקין, לאור דבריו של ב"כ התובע ולפיהם קיים בידיו יפוי כוח תקין. עם זאת, אבהיר כי המשך ההליך, לאחר מיצוי הדיון שלפניי, יותנה בהגשת יפוי כוח לתיק בית הדין". בהתאם להחלטה זו, הגיש ב"כ המבקש ייפוי כוח, אשר לדבריו "נחתם מרחוק לאחר שיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים". ביום 29.8.22 ניתנה החלטת בית הדין האיזורי מושא בקשת רשות ערעור זו, במסגרתה נקבע כי יפוי הכוח שהוגש לתיק הוא חסר תוקף משפטי.

בית הדין לא מצא לנכון להורות על מחיקת התביעה בשלב זה, ואיפשר לב"כ המבקש להגיש לתיק בתוך 30 ימים יפוי כוח ערוך כדין בהתאם להוראות פקודת הראיות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטה מושא הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד.

חברתי, השופטת לאה גליקסמן, אישרה את ההחלטה וקבעה כך: "השאלה שעמדה לפני בית הדין האזורי היא אם יש מקום לאפשר הגשת ייפוי כוח באמצעות חלופה לסעיף 30(2) לפקודת הראיות. מקובלת עלי גישתו של בית הדין האזורי, כי נוכח העובדה שקיימת אפשרות לקיים את אחת החלופות שבסעיף 30 לפקודת הראיות, אין מקום לבחון אם התקיימה חלופה של סעיף 30(2) לפקודת הראיות" (ההדגשות במקור).

משכך, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לחרוג מהוראות סעיף 30 לפקודת הראיות (כפי סמכותנו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), שכן לא הוכח כי למבקש לא הייתה אפשרות לקיים את הוראותיו.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.