מחיקת תביעה בגין תקיפה על הסף: היעדר עילת תביעה

בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת העדר עילה, חוסר סמכות עניינית, והתיישנות.

חוסר סמכות עניינית – מאחר והסעד הדומינאנטי בתביעה, הנו תקיפת הוראות תכנית מש"מ/90, על בסיסה נערך התצ"ר, מדובר בהליך שאינו נכון ובפני הערכאה שאינה מתאימה, מאחר ו"דרך המלך" לתקיפת התכנית, היא בהגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים.

מאחר וכאמור, עמדת הפסיקה היא כי די באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף, שמשמעותה נעילת שערי בית המשפט בפניו (ראה: ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ (פורסם בנבו, 24.9.1989); בג"ץ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, כח(1) 372) ובהנתן קביעות בית המשפט בפסק הדין בעיניין חדד, אין להורות על סילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה.

...

לאור טענות התובעים בהקשר זה והמחלוקת הקיימת בין הצדדים, אני סבור, כי בשלב זה של ההליך, לא ניתן לסלק את התביעה על הסף על בסיס טענת התיישנות, מאחר ובטרם הכרעה בטענה לגופה, יש לתת את הדעת, בין היתר, לעניינים העובדתיים הבאים, שטענו הצדדים במסגרת הבקשה ובכתבי הבי-דין שהגישו ובוודאי יתבררו במהלך ניהול התובענה: האם ידעו התובעים על ההליך לרישום התצ"ר, תוך סטייה ממפת הסוכנות; האם ידעו התובעים, כי הנתבעים 2-1 ביצעו בניה בלתי חוקית בעקבותיה חלה סטייה בתצ"ר לעומת מפת הסוכנות; האם נשלח מכתב לסוכנות בעניין התובעים בהתאם לאמור בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת המושב מיום 23.2.1978 (נספח ד' לבקשה); האם בוצע ההליך המדידה של המשקים, כאמור בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת המושב מיום 25.11.1982 (נספח ה' לבקשה); מתי לראשונה נחשפו התובעים לאמור בפרוטוקול הסיור במושב מיום 30.11.1982 (נספח ו' לבקשה).

מעבר לנדרש, אזכיר כי דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף אינה מלמדת על סיכויי התביעה להתקבל, ואף לא על כך שדין טענות הסף שהעלתה המבקשת (התיישנות ושיהוי) להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה בשלב זה את הבקשה לסילוק על הסף.

בית המשפט הוסיף וקבע שם: "כאשר עניינה של טענת הרשלנות הוא בהפעלת שיקול-דעת, על בית המשפט לצאת מנקודת מוצא כי המדינה לא תחוב בנזיקין, למעט מקרים חריגים. נקודת מוצא זו עולה בקנה אחד עם ההכרה בכך שהרשות מפעילה את שיקול-דעתה לא לטובתה היא, אלא לטובת הציבור בכללותו. על-כן, הטענה כי האיזון אשר אליו הגיעה המדינה בהחלטתה – אותו איזון בין אינטרסים, קבוצות אוכלוסיה ומטרות מתחרות- אינו האיזון הרצוי, טענה זו לא די בה להקים אחריות בנזיקין, גם אם סבור בית המשפט כי ניתן היה להגיע לאיזון טוב יותר. שיקול-דעת פרושו החופש להחליט בין מספר דרכי פעולה אלטרנאטיביות. בחירה באלטרנטיבה הטובה פחות, כשלעצמה, אינה מקימה לאזרח את היכולת לקבל פצוי כספי, גם אם בחירה זו גרמה לו נזקים". על יסוד כך מצאו ערכאות דיוניות להעתר לבקשות לסילוק על הסף של תובענה שמשמעותה ניסיון לתקיפה ישירה של החלטת מדיניות (ר' למשל ת"א (מחוזי חי') 40499-07-20 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (נבו 11.09.2022) שניתן לאחרונה).

בע"א 7829/18 בטר פלייס ישראל נ' שי אגסי (נבו 08.02.2022) עמד בית המשפט העליון על ההלכות בעיניין זה: "ההלכות לגבי סמכותו של בית המשפט להורות על מחיקת כתב תביעה בשל העידר עילה הן מושרשות וידועות. כללו של דבר, שכתב תביעה ייחשב לכזה המגלה עילה כאשר התובע, "בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 383 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן), בצטטו מע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, טרוי ושטיינויג שותפות רשומה, תל-אביב, פ"ד ה 1585, 1591 (1951); ע"א 2109/21 אלמן נ' יזום-מוהליבר‏, פסקה 5 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (30.6.2021)).

כך לגבי סילוק על הסף באופן כללי, וכך בפרט בהקשר הספציפי של סילוק על הסף מחמת העידר עילה, השמור למקרים שבהם "התביעה אינה מגלה ולו צל של עילה"..

...

חיזוק למסקנה שטענת הקיזוז מסווה לתקיפה ישירה ניתן ללמוד מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע שניתן לאחרונה, במסגרתו קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על החלטת בית משפט השלום שדחה בקשה לסילוק על הסף בנסיבות וטענות דומות למקרה דנן (רע"א (מחוזי ב"ש) 16739-07-22 מדינת ישראל נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ (נבו 21.08.2022)).

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להימחק.

סוף דבר אשר על כן, מהטעמים המפורטים לעיל, דין התביעה להימחק.

אי מיצוי הליכים: מעיון בתביעה עולה כי אכן, כפי שטענה הנתבעת 3, מהות התביעה היא תקיפה של החלטת רשות המסים שדחתה את בקשתו של התובע למענק עבודה.

אכן, סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]", אולם במקרה דנן, התובע הוא שטוען להיעדר יחסי עובד מעסיק בין הצדדים כשהנתבעות מצידן טוענות גם הן לסילוק על הסף בהעדר סמכות, עילה ויריבות.

לפיכך, גם טעם זה מצדיק מחיקת התביעה על הסף בהעדר סמכות.

...

בקשה, עליה השיב התובע, והתנגד לה. הנתבעת 7 טענה גם היא בכתב הגנתה שיש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות.

לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולמסמכים שהוגשו לתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להימחק מחמת אי מיצוי הליכים והיעדר סמכות.

סוף דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להימחק.

בהתאם לתקנה 41 (א) בתקנות, מוסמך בית המשפט לסלק על הסף תביעה בשל העדר עילה.

ממילא שאת התביעה ניתן למחוק על הסף גם על יסוד טענת "העדר עילה", שכן אפילו יוכיחו התובעות את כל הטענות שטענו בכתב התביעה, אין באפשרותן לקבל סעד כלפי נתבע 3 שהרי אין באלו כל טענה המבססת טענה לאחריות אישית שיש לו כלפי התובעות.

שקולי מדיניות ובאלו השאיפה למנוע תקיפה אישית של עורכי דין באופן שעלול לסקל את מילוי חובתם כלפי הלקוח.

...

לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבע 3 ומורה על דחיית התביעה נגדו על הסף בשל היעדר יריבות, מה גם שאפילו הייתה כזו יריבות הייתה התביעה נמחקת על הסף בהיעדר עילה.

לאחר שנמצא שהתביעה נמחקת כלפי נתבעים 4 – 6 לבקשת התובעות, ונדחית כלפי נתבע 3 בשל היעדר יריבות, אינני מוצא מקום שלא להשית הוצאות על התובעות.

התביעה נגד נתבע 3 – נדחית בשל היעדר יריבות.

טענות הנתבעת בבקשתה מדובר בניסיון שלישי של התובעים לתקוף ולפתוח את הליכי ההסדר.

התביעה הקודמת נמחקה בשל העידר עילה לפתיחת הליך ההסדר.

אף אם אין השתק, הרי שהליכי ההסדר הסתיימו בשנת 1990 לפני למעלה מ- 30 שנה ולכן יש לדחות את התביעה מחמת היתיישנות.

אי גילוי ההליכים המשפטיים בהם היו מעורבים התובעים מלמד על היתנהלות חסרת תום לב. דיון ומסקנות האם יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת השתק, היתיישנות, העידר עילה וסופיות הליך ההסדר.

...

בהקשר זה התייחסתי לסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות וקבעתי, כי אף אם תתקבל טענה לפיה יש באמור כדי לתמוך בטענת התובעים לפיה התובענה לא התיישנה טרם הגשתה הרי שלא די בכך כדי ללמד, כי דין הבקשה שלפני להידחות.

סבורני, כי אין מה להוסיף על האמור בנושא ההתיישנות במקרה שלפני וכי קביעות אלו יפות ונכונות גם גבי התביעה שבכותרת.

לאור כל האמור מורה על דחיית התביעה שבכותרת תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעת בסך 7,000 ₪.