במהלך השנים בוצעו מספר ביקורים של נציגי המשיבה בנכס, והאחרון המבקרים, מר אייל סרוסי, האחראי על בתים נטושים בעריית הרצליה, העיד כי הבית נטוש ומוזנח מזה כמה שנים (פרוטוקול העדות מצורף כנספח א16 לכתב העתירה).
המשיבה טוענת כי גם אם יוחלט שחובות אלה התיישנו, אין המשמעות מחיקתם מספרי הערייה.
במכתבה מיום 13.1.2009 כתבה העותרת:
"כל ההוצאות בגין הנכס הנ"ל לא חלות עלי שכן העברתי את החזקה בנכס לאחי אמיר ורדימון לכל חייו. הודעה בכתב ידי, על העברת החזקה לאחי, מסרתי למר יעקב וידר, מנהל ארנונה אז, לנגד עיני עו"ד שפלר, בעת המתנה לדיון אצל כב' השופטת דפנה גבע ב1997..."
סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע:
"חדל אדם ביום מן הימים להיות מחזיקם של קרקע או בנין שהוא חב עליהם ארנונה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשעורי ארנונה נוספים"
לא מקובלת עלי טענתה הדווקנית של המשיבה, לפיה אין לראות במכתב העותרת "הודעה" על שינוי זהות המחזיק בנכס.
...
בעניין רישום הנכס על שם אחי העותרת, אני מקבלת את טענת העותרת כי הודיעה למשיבה, עוד ביום 13.1.09 ,על העברת ההחזקה בנכס לידי אחיה, מר אמיר ורדימון, ולכן אין להשית עליה חובות ארנונה בגין השנים 2011 – 2012.
בהתייחס לאגרת הניקיון, לא שוכנעתי כי המשיבה התחייבה לשאת בעלות הניקיון, ולכן רשאית היא להציב דרישת תשלום עבור ניקיון הנכס.
השאלה הנוספת השזורה לאורך העתירה, שעניינה הסדרי התשלומים והקיזוזים המותרים, כפי שנפסקו בפסק דינו של כב' השופט שנלר, אינה מתאימה למסגרת עתירה מנהלית זו, ומשכך היא נדחית.
