מחיקת ערעור בגין איחור בהגשת הערעור בעקבות החלת כלל הידיעה

המשיב הגיש מצידו בקשה למחיקת העירעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

נפנה לבחון, האם בנסיבות העניין, ישנה הצדקה להחלת 'כלל הידיעה' על המערערת, כך שמניין הימים להגשת העירעור מטעמה יחל ממועד הצפיות המתועדות במערכת נט המשפט, או איזו מהן.

...

בהתאם, יש לדחות את הבקשה למחיקתו על הסף.

לנוכח האמור, יש לקבל את הערעור שכנגד לרישום.

כללם של דברים - הבקשה למחיקה על הסף של ערעור המערערת נדחית, והערעור שכנגד שהוגש ביום 18.9.2023 מתקבל לרישום.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וביתר החומרים שהונחו בפני, באתי לכלל דיעה כי יש להורות על מחיקת העירעור שבכותרת על הסף בשל איחור בהגשתו.

על רקע המגעים שנוהלו בין הצדדים בנוגע ליישומו של פסק הדין וההליכים והפעולות שננקטו על-ידי הנאמן במהלך תקופה זו, אני סבורה כי טענתה של המערערת כי פסק הדין לא הומצא לה עומדת בנגוד לחובת תום הלב הדיוני, והיא מצדיקה את החלתו של "כלל הידיעה", כך שמניין הימים להגשת ערעור יימנה מיום הידיעה על פסק הדין ולא יום ההמצאה (השוו: עניין איילון, בפסקה 12).

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וביתר החומרים שהונחו בפני, באתי לכלל דעה כי יש להורות על מחיקת הערעור שבכותרת על הסף בשל איחור בהגשתו.

על רקע המגעים שנוהלו בין הצדדים בנוגע ליישומו של פסק הדין וההליכים והפעולות שננקטו על-ידי הנאמן במהלך תקופה זו, אני סבורה כי טענתה של המערערת כי פסק הדין לא הומצא לה עומדת בניגוד לחובת תום הלב הדיוני, והיא מצדיקה את החלתו של "כלל הידיעה", כך שמניין הימים להגשת ערעור יימנה מיום הידיעה על פסק הדין ולא יום ההמצאה (השוו: עניין איילון, בפיסקה 12).

מכל מקום, אף אם טענה זו הייתה מוכחת כדבעי, ספק בעיני אם היה בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי (ראו: סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; אהרן ברק חוק השליחות כרך א 1422 (מהדורה שנייה מורחבת, 1996); והשוו: תקנה 163(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

מהאמור לעיל עולה כי נפל איחור של מספר חודשים בהגשת הערעור שבכותרת, ולכן אני מורה על מחיקתו על הסף.

] לפנַי ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 27.4.2022 בע"א 848/22, בו נמחק על הסף ערעור שהגישה המערערת בשל איחור שנפל בהגשתו.

עם זאת, נקבע כי נוכח המגעים שנוהלו בין הצדדים בנוגע ליישומו של פסק הדין כמו גם פעולות שננקטו על ידי הנאמן במהלך התקופה, טענת המערערת כי פסק הדין לא הומצא לה עומדת בנגוד לחובת תום הלב הדיוני באופן המצדיק את החלתו של "כלל הידיעה", כך שמניין הימים להגשת העירעור יימנה מיום הידיעה על פסק הדין ולא מיום המצאתו.

...

נקבע כי טענה זו הועלתה בעלמא מבלי שנתמכה בתצהיר, ואף אם הייתה מוכחת, ספק אם היה בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה.

דין הערעור להידחות.

כאמור הערעור נדחה.

בסמוך לאחר הגשת בקשת המערער הגישה בית"ר "בקשה למחיקת העירעור מרישום" נוכח האיחור בהגשתו.

בית"ר טענה, כי למעשה על פי התעוד במערכת נט המשפט, המערער [באמצעות ב"כ] צפה בפסק הדין כבר ביום 6.6.2022, מיד לאחר שניתן, ומשכך המועד האחרון להגשת העירעור חל ביום 6.7.2022, וממילא האיחור בהגשתו הוא בן יומיים ולא בן "שעתיים וחצי" כשיטת המערער.

שכן, כמפורט לעיל ההמצאה של פסק הדין לצדדים נעשתה ביום 7.6.2022, סמוך מאוד למועד מתן פסק הדין, על דרך של משלוח באתר, והמצאה זו לא נסתרה על ידי בית"ר. כך, על פי הפסיקה "הכלל הוא שיש להעדיף את 'כלל ההמצאה' על פני 'כלל הידיעה', זאת בתנאי ש'כלל ההמצאה' אינו משמש מנוף להיתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי בית משפט (ע"ר (ארצי) 9952-04-12 מדינת ישראל - מירון חומש (20.9.2012), בפיסקה 12). בעניינינו, אין מקום להחיל את "כלל הידיעה" נוכח פער הזמנים המזערי בין מועד הצפייה לבין מועד ההמצאה.

משעה שטענה זו נדחתה, הרי שהמועד האחרון להגשת העירעור היה יום 7.7.2022 בשעה 17:00, וכאמור העירעור אכן הוגש כשעתיים לאחר מועד זה. שנית וכידוע, בהתאם לתקנה 125 לתקנות, מוסמך בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק ארכה שכזו, נעוץ, ולו בחלקו, בנסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור ושאינן בשליטת המבקש (ראו לדוגמא בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד - מנוסביץ רעות (18.4.2013)).

בהיתחשב במשך האיחור הזניח; בעובדה שעד למועד הגשתו טרם התגבשה ציפיית בית"ר לסיום ההליכים בעיניינה; ובתוצאה הקשה מבחינתו של המערער, הצפויה מדחיית העירעור על רקע חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהנה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית" (בש"א (ארצי) 178-08 אושרי זגורי - חברת השמירה בע"מ (10.4.2008), בפיסקה 13 והמקורות שם), הרי שיש להעדיף את אינטרס המערער על פני האנטרס של בית"ר, ולהורות על מתן ארכה להגשת העירעור עד למועד בו הוגש בפועל.

...

היות והערעור הוגש לאחר השעה 17:00 בערב כאמור, הרי שבהתאם לתקנה 161(1)(ד) לקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, החלה במשפט העבודה מכוח תקנה 129(6) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), מועד רישום הערעור נדחה למחרת, קרי ביום 8.7.2022 בשעה 07:00 בבוקר.

לעניין סיכויי הערעור, נטען כי אלו גבוהים "מאחר ולא מדובר בתביעה שנדחתה בעילת התיישנות גרידא, אלא שהמשיבה ומי מטעמה, פעלו בחוסר תום לב, בתוך מסגרת תקופת ההתיישנות שהדין קובע, כך שהמבקש לא יוכל לממש את זכויותיו בדין". דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר הנוגע לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

אשר לטענה שהערעור הוגש באיחור באופן שיוצר מחסום דיוני שניתן ליפתור רק באמצעות בקשה להארכת מועד: תוקפה של טענה זו מותנה בשאלה האם יש להחיל על נסיבות ענייננו את 'כלל הידיעה' או את 'כלל ההמצאה' .

נציין, כי כבר בתגובתה לבקשה למחיקת העירעור הבהירה המשיבה כי "תשמור על זכותה לבקש הארכת מועד להגשת ערעור אשר לשיטת המשיב הוא ליום אחד בלבד, ותגיש בקשה להארכת מועדים ככל שיעלה בכך הצורך". ולגופו של עניין: שאלת ההחלה של 'כלל הידיעה' או 'כלל ההמצאה' במקרה של צפייה יזומה של בעל דין בהחלטה נדונה בפסיקה.

על כן, לא נוצר "מחסום דיוני" הדורש בקשה להארכת מועד, ואין מקום למחיקת העירעור בשל איחור בהגשתו.

...

הרשמת עמדה על כך שהמערער ביקש למחוק את הערעור לאור העדפת 'כלל הידיעה' על פני 'כלל ההמצאה', אולם, הבהירה כי אין להעדיף את 'כלל הידיעה' אלא אם 'כלל ההמצאה' משמש "מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי משפט [ע"ר (ארצי) 38199-05-11 נתן קרמר – שרה אורן (29.8.2011); ע"ר 54130-06-16 (ארצי) מחמד אדם מהדי מוחמד – שמש חי אחזקות בע"מ (20.2.2017)]". הרשמת שוכנעה כי המשיבה "הוכיחה, שלא מתקיימות במקרה שלפני נסיבות ממין אלה (...) הטעם המרכזי למסקנה זו, נעוץ בפרק הזמן הקצר, בן יום אחד, שחלף בין המועד האחרון להגשת הערעור בהתייחס למועד הצפייה בפסק הדין (29.6.2022) לבין המועד בו הוגש הערעור בפועל (30.6.2022). בנסיבות אלה יש לקבל את טענתה של המערערת, כי הייתה רשאית להסתמך על מועד המצאת פסק הדין לידיה". באשר לפניית בא כוח המשיבה לבא כוח המערער ביום 25.5.2022 במכתב שבו התבקש להמציא אישור על שיעור ניכוי המס, פסקה כי "בהתחשב ביתר נסיבות העניין, אין בפנייה זו כשלעצמה כדי להצדיק את החלת 'כלל הידיעה' על המערערת. זאת כאמור, נוכח פרק הזמן הקצר ביותר, בן יום אחד, שחלף מהמועד האחרון להגשת הערעור בהתייחס למועד הידיעה ועד מועד הגשת הערעור בפועל". לנוכח האמור נדחתה הבקשה למחיקת הערעור.

בהתייחס לטענה כי יש פסול בכך שהרשמת העלתה ביוזמתה את הטענות בדבר איחור בן יום אחד והשביתה במערכת בתי המשפט: דין הטענה להידחות, שכן מדובר בחלק אינהרנטי של הבדיקה האם יש להחיל במקרה הנדון את 'כלל המצאה' או את 'כלל הידיעה'.

לאור דברים אלה, ובהיעדר אינדיקציות נוגדות, לא מצאנו מקום להתערב בקביעת הרשמת כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה שאין להחיל עליה את 'כלל הידיעה'.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.