ביום 26.8.2022 ניתנה החלטה הדוחה 3 בקשות שהגישו המתנגדים: לדחיית צו קיום צוואת המנוחה משנת 2011 (בשל כך שאין הליך בעיניין זה בבימ"ש והרשמת מחקה את הבקשה); לקבלת צו למוסדות בנקאים (לאור כך שאין הדבר נידרש לבירור המחלוקות ונוגע להקף העזבון ולא לקביעת היורשים); איכון טלפוני למבקשים ולאח ותדפיס שיחות טלפון.
המתנגדים טוענים בסיכומיהם כי הוכחה ניצחת להעדר הכשירות של המנוחה הוא כי בעת חתימתה על הצוואה היא לא ידעה שהיא כבר בבית אבות, ועל כן טוענים כי הדבר מוכיח כי היא לא התמצאה במקום ובזמן.
מעבר לכך יש לתת משקל ראייתי להעדרות זו. המשמעות של אי הגשת תצהירים ואי התייצבות להליך מעידה כי המתנגדים לא הוכיחו את ההליך, אינם סבורים במקרה הקל שיש להם מה להוסיף להוכחה או אינם סבורים כי הגרסה המוצגת הנה הגרסה האמיתית במקרה המחמיר יותר.
...
סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 קובע: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו."
דין טענה זו להידחות דיונית ומהותית.
בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה:
"התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (ההדגשות בקו – הוספו).
הטענה לא נומקה ולא פורטה באופן משכנע, ועל כן אני מורה על דחייתה.
בעל דין שמגיש הליך ולאחר מכן לא נוטל בו חלק, התביעה נגדו צריכה להידחות.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
ת"ע 46768-12-20 - הבקשה לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – מתקבלת.
ת"ע 45126-12-20 – ההתנגדות לצו קיום צוואה מיום 18.4.2010 – נדחית.
בהתאם לסעיף 5 לצוואה ובהתאם להתחייבות המבקשים אני מורה כי יירכש ספר תורה להנצחת שמה של המנוחה בבית הכנסת ב----.
