ענייננו בשתי תביעות, הראשונה - תביעה כספית ע"ס 300,000 ₪ בגין הפסדי הכנסות מאי בניית והפעלת צימרים, והשנייה - למתן צו עשה לפיו יורה בית המשפט לנתבעת לסיים את כל ההליכים הנדרשים מול מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") על מנת שהתובעים יוכלו לרשום את מיגרש מס' 104 (להלן: "המיגרש") במלואו על שמם במנהל, וכן לבצע, באופן מיידי, תוכנית איחוד וחלוקה, או כל פעולה אחרת על מנת שיתוקן קו הגבול המזרחי של המיגרש.
התובעים טענו כי הנתבעת התרשלה בבצוע הליך אישור התב"ע ובשל כך לא ניתן היה לרשום את השטח הנוסף על שמם במנהל, וכי היא הציגה להם מצג שוא לפיו אין מניעה לבנות צימרים בשטח הנוסף, ובמשך 4 שנים לא עשתה דבר לתיקון מחדליה.
...
כאן המקום לציין כי העד מטעם הנתבעת, השכן מר עדי שווצברג הכחיש בעדותו לפניי כי הגיע להסכמות עם התובעים בעניין קו הגבול באופן שונה מהתב"ע, וטען כי כל הזמן התובעים רצו יותר והציבו תנאים שלא ניתן היה לעמוד בהם, ובסופו של דבר לא הושגה הסכמה, עובדה היא שתיק זה נוהל עד תום.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי כשלו התובעים להוכיח כי קו הגבול המזרחי של מגרשם אמור בכלל לעבור בקו ישר מעמוד הטלפון (או החשמל) דרך מרכז המקלט כפי שהם טוענים היום, וכשלו מלהוכיח כל חובה מצד הנתבעת לפעול לתיקון התב"ע לצורך שינוי קו הגבול הזה כנטען, כך שאין מקום להיעתר לתביעתם להורות לנתבעת לפעול כאמור.
לסיכום, אני דוחה את שתי התביעות, ומחייבת את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
