מזונות מביטוח לאומי בהתאם לפסק דין

בנספח א, סעיף 3 לנוהל נקבעה ההכנסה המזכה כדלקמן: "ההכנסה המזכה לקבלת דירה בשכירות מסובסדת בשיכון הצבורי, למי שממצה כושר הישתכרות על פי ההגדרות בנוהל זה ובנוסף לתנאים האחרים המוגדרים בנוהל, לזוגות ולמשפחות חד הוריות הנה 4,832 ₪ לתאריך נוהל זה". הינה כי כן, בהתאם להוראות הנוהל, רק אם חד הורית לשלושה ילדים המקבלת קצבת הבטחת הכנסה במשך 24 חודשים או השלמת הכנסה במשך 12 חודשים תוכל לקבל דירה בדיור הצבורי, ולהבדיל אם חד הורית המקבלת קצבת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי- אינה זכאית לדיור צבורי, רק מהטעם שלא תוכל להוכיח באופן אחר כי היא ממצה את יכולת ההישתכרות.

עוד ציין משרד השיכון כי כיום עומדת לעותרת ולנשים אחרות במצב דומה אשר יש בידיהן פסק דין למזונות, האפשרות לבחור איזו קצבה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי – קצבת מזונות או קצבת הבטחת הכנסה, אפשרות שהועמדה במוסד לביטוח לאומי לאחר פנייה ופעולה משותפת של המדינה מול גורמי המוסד לביטוח לאומי, וזאת לאחר שהסוגייה הועלתה בפני המדינה ועקב הקושי האמתי שהוצג.

...

בקשתה נדחתה בהחלטת הוועדה הציבורית מיום 19.2.17, בנימוק ולפיו אינה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה 12 חודשים ברציפות וכן נדחתה בקשתה לסיוע בנימוק ולפיו העותרת מקבלת סיוע לפי נתוניה ולמרות הנסיבות לא ניתן להיעתר לבקשתה (העתק ההחלטה מיום 19.2.17 והעתק המכתב שנשלח לעותרת ביחס להחלטה צורפו כנספחים ז', ח' לתגובה המקדמית).

כיון שמדובר במקרה בודד, אני סבורה כי יש להחיל עליה את הנוהל ללא ההוראה המפלה.

לאור האמור יש לקבל את בקשתה של דבורה אלבז כפי שנוסחה בבקשה לדיוק סעדי העתירה (ס' 17 להודעה), ועל כן אני מורה למשרד השיכון לבחון את עמידתה של דבורה במבחן מיצוי כושר השתכרות, רטרואקטיבית מחודש ינואר 2016, הוא המועד בו צברה העותרת את תקופת הוותק הנדרשת בת 12 חודשים של קבלת קצבת מזונות.

לעניין זה יש להדגיש כי בנובמבר 2016 הוכרה זכאות העותרת לקבלת קצבת הבטחת הכנסה, ומכך עולה כי לפחות ממועד זה העותרת נבדקה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונמצא כי הינה ממצה את כושר השתכרותה, כך שלכל הפחות תעודכן הזכאות ממועד זה. סוף דבר סעיף 2.12 לנוהל 08/05 יבוטל, כך שהמבקשים דיור ציבורי, לרבות נשים המקבלות קצבת מזונות, יוכלו להוכיח מיצוי יכולת השתכרות שלא רק באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה.

ההליכים בתיק בהחלטה מיום 19.2.19, שניתנה על ידי כב' השופטת שרה מאירי, בהסכמת הצדדים עוכבו ההליכים בתיק עד להכרעה בתיק אחר שהתנהל בעיניין דומה (ב"ל 8795-08-16 מימי מאיה ביינה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין ניתן ביום 2.6.20, להלן – עניין ביינה).

בפסק דין מקיף שניתן על ידי מותב בראשות כב' הנשיאה הדס יהלום בתיק זה נדחתה התביעה, שעניינה החלטת הנתבע להפסקת תשלום על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972.

אין בית הדין רשאי להעניק למבוטח יותר ממה שהחוק מעניק לו. שומה על בית הדין לבדוק את זכאותה של התובעת לתשלום אותו היא מבקשת בהתאם לקריטריונים שבחוק.

...

אנו סבורים שלא מדובר באותו מקרה מיוחד שמצדיק התערבות של בית הדין בחוק או בתקנות מכוח תקיפה עקיפה.

משכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

עוד קבע הרשם בהחלטתו כדלהלן: למבקש שלושה תיקי הוצאה לפועל ברי איחוד בסך כולל של 176,383 ש"ח, תיק מזונות של ביטוח לאומי בסך 113,708 ותיק בגין פסק דין המחייבו במזונות בסך 27,356 ₪.

אשר לגובה צוי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת העירעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

זאת ועוד , המבקש, אף אינו מתייחס להוראות סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל בגינן לא היה בידי הרשם להיעתר לסכום שהציע המבקש לשלם ובה בעת להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים ולאחד את תיקיו.

נוכח האמור אני מוצאת כי החלטת הרשם הנכבד מצויה במתחם הסבירות ואין כל מקום להתערב בה. סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

מצאנו כי השאלה נבחנה ב-ב"ל (י-ם) 43459-04-12‏ ‏ א' ד' נ' המוסד לביטוח לאומי, 31.7.13 (השופטת יפה שטיין) (פסק הדין חלוט, לא הוגש עליו ערעור) שם נאמר: "יצוין כי האמור בסעיפים 9(ג) ו-9(ד) לחוק המזונות – אינם מסייעים לתובעת. ברור כי התובעת קודם פתחה בהליכי הוצל"פ ורק לאחר מכן הגישה בקשה לגביה באמצעות המוסד, לכן סעיף 9(ג) אינו רלבאנטי. עקב כך – גם סעיף ד' המתייחס לאפשרות שלא להפסיק את דמי המזונות האמורים בסעיף ג למי שפתח בהליכים לאחר הגשת בקשה למוסד - אינו רלבאנטי אף הוא לתובעת. מכל מקום, סמכות השר להתקין תקנות – אין בה די כדי להגמיש את החוק, אלא בהתאם לאמור בתקנות שיתקין. זאת ועוד: משהסמיך המחוקק את השר לקבוע תקנות – רק השר יכול לקבוע בתקנות את הסייגים המתבקשים. בעניינינו – אכן הותקנו התקנות ונקבעו סייגים מפורשים – אלא שהתובעת אינה עומדת בסייגים אלו (ואף אינה טוענת כי עומדת בסייגים אלו). ברור איפוא, כי בעצם סמכותו של השר להתקין תקנות אין כדי לאיין את האמור בחוק. לאור זאת - ומשהתובעת אינה עומדת בקריטריונים האמורים בחוק המזונות ובתקנות – אין בסיס לתביעתה לתשלום דמי מזונות, ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן הודעה על סגירתו". גם אנחנו מגיעים למסקנה כי התובעת אינה זכאית לתשלום רטרואקטיבי של דמי מזונות מהנתבע, טרם היא סגרה את התיק בהוצל"פ. אין בכך כדי למנוע אפשרות לגבות הפרשים מן החייב בהתאם לסעיף 10 לחוק המזונות – לא רלוואנטי לענייננו.

...

אנו סבורים כי הדרישה (סגירת התיק הוצל"פ) נובעת מן הרצון למנוע מצב של תשלום יתר של המזונות והצורך של המוסד לביטוח לאומי לבדוק אם התקבלו בפועל מזונות על ידי הזוכה.

מצאנו כי השאלה נבחנה ב-ב"ל (י-ם) 43459-04-12‏ ‏ א' ד' נ' המוסד לביטוח לאומי, 31.7.13 (השופטת יפה שטיין) (פסק הדין חלוט, לא הוגש עליו ערעור) שם נאמר: "יצוין כי האמור בסעיפים 9(ג) ו-9(ד) לחוק המזונות – אינם מסייעים לתובעת. ברור כי התובעת קודם פתחה בהליכי הוצל"פ ורק לאחר מכן הגישה בקשה לגביה באמצעות המוסד, לכן סעיף 9(ג) אינו רלבנטי. עקב כך – גם סעיף ד' המתייחס לאפשרות שלא להפסיק את דמי המזונות האמורים בסעיף ג למי שפתח בהליכים לאחר הגשת בקשה למוסד - אינו רלבנטי אף הוא לתובעת. מכל מקום, סמכות השר להתקין תקנות – אין בה די כדי להגמיש את החוק, אלא בהתאם לאמור בתקנות שיתקין. זאת ועוד: משהסמיך המחוקק את השר לקבוע תקנות – רק השר יכול לקבוע בתקנות את הסייגים המתבקשים. בענייננו – אכן הותקנו התקנות ונקבעו סייגים מפורשים – אלא שהתובעת אינה עומדת בסייגים אלו (ואף אינה טוענת כי עומדת בסייגים אלו). ברור אפוא, כי בעצם סמכותו של השר להתקין תקנות אין כדי לאיין את האמור בחוק. לאור זאת - ומשהתובעת אינה עומדת בקריטריונים האמורים בחוק המזונות ובתקנות – אין בסיס לתביעתה לתשלום דמי מזונות, ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ועד למתן הודעה על סגירתו". גם אנחנו מגיעים למסקנה כי התובעת אינה זכאית לתשלום רטרואקטיבי של דמי מזונות מהנתבע, טרם היא סגרה את התיק בהוצל"פ. אין בכך כדי למנוע אפשרות לגבות הפרשים מן החייב בהתאם לסעיף 10 לחוק המזונות – לא רלוונטי לענייננו.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובעת.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 13226-06-22 28 מאי 2023 לפני: כב' השופט בועז גולדברג נציג ציבור (עובדים) גב' הדר מאור נציג ציבור (מעסיקים) גב' לאה ינון התובעת כרמל בירד הנתבע המוסד לביטוח לאומי פסק דין

נוסף על כך עולה מכתב תביעתה כי היא עובדת במשרה מלאה בשכר של 7,000 ₪ לחודש, כאשר משלמת שכר דירה על סך של 4,000 ₪, הוצאות אחזקת הבית וחשמל שנע בין 700 ל-1,000 ₪ לחודש בהתאם לעונת השנה, כן משלמת הוצאות נסיעה ואחזקת רכב.

וכאמור מעלה אין היא מקבלת מזונות ואין בבעלותה כל נכס, מלבד הרכב.

...

אנו סבורים כי היה על הנתבע ליתן משקל משמעותי למצבה האישי של התובעת ולבטל את כל החוב.

לסיכום: מהנימוקים שפורטו לעיל אנו סבורים כי יישום נכון של הוראות סעיף 315 לחוק, סעיף 2 לחוק עשיית עושר והפסיקה הרלבנטית מביא לתוצאה של ביטול החוב כולו.

מכאן אנו מחליטים לבטל את החלטת הנתבע בדבר ניכוי 70% מהחוב.