אין חולק כי חוזה למזונות או לתמיכה אינו חוזה שנקבעה לגביו בחוק צורה כלשהיא כתנאי לתוקפו.
אשר לשאלת גובה המזונות ולשאלה האם מזונות קטינים ישולמו לתקופה מוגבלת (בדומה למזונות משקמים לבת הזוג הידועה בציבור) – אלה שאלות שחורגות מיסוד המסוימות, ובהעדר הסכמה מפורשת של הצדדים לגבי פרטים אלו רשאי בית המשפט להשלימם, בשים לב לנסיבות הספציפיות ועל פי הנוהג המקובל בחוזים מסוג זה, בהתאם למנגנון ההשלמה הקבוע בסעיף 26 לחוק החוזים ובדרך של היקש מהמנגנון הקבוע בסעיף 6 לחוק המזונות.
ראשית, לנוכח קביעותיי בפסקות 27-23 לעיל כי בית המשפט רשאי על פי הדין הקיים, במישור המשפטי-עיקרוני, לחייב אדם במזונות ילדיו הקטינים של בן זוגו הידוע בציבור (שאינם ילדיו הביולוגיים או המאומצים של בן הזוג "הראשון") מכוח קונסטרוקציה חוזית אם הנסיבות הספציפיות מצדיקות זאת, הופכת השאלה שמעלה המבקש – האם היה מקום לחייבו במזונות ילדותיה הקטינות של המשיבה בנסיבות הספציפיות של המקרה שלפנינו – לשאלה ספציפית של יישום הכלל המשפטי על תשתית עובדתית ספציפית.
...
האם ניתן לחייב את בן הזוג לאחר הפירוד בתשלום מזונות הקטינות שאומצו על ידי בת זוגו מכוח קונסטרוקציה חוזית, לנוכח התנהגותו שיצרה הסתמכות אצל בת הזוג והקטינות? זוהי השאלה שניצבת לפנינו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות ש' שטמר, י' וילנר, ר' למלשטריך-לטר) בעמ"ש 22050-06-11 מיום 13.5.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' סילמן) בתמ"ש 1180/08 מיום 12.7.2011.
על פי הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, המבקש תרם תרומה משמעותית להליכי האימוץ, ועד לפרוץ הסכסוך בינו לבין המשיבה ראה עצמו "כאבי הקטינות לכל דבר ועניין". אכן, המבקש הקפיד שלא למסד מבחינה פורמאלית את קשר האבהות בינו לבין הקטינות, אך זאת במקביל להתנהלות המבססת את המסקנה שניתן לסמוך עליו, למעשה גם אם לא להלכה, כאב.
במצב דברים זה, אני סבור, כחבריי, שלא ראוי לאפשר למי שנוקט בעמדה זו להתנער מחובותיו כלפי הקטינות, שכן הן המשיבה והן הקטינות זכאיות לסמוך על המצג שיצר בהתנהגותו.
כאשר המבקש "משדר" באופן ברור כי הוא נמצא שם לצד המשיבה והקטינות בבנייתו של קן משותף, אין לאפשר לו, לאחר פירוק הקשר הזוגי, "לשלוף" מעין "פוליסת ביטוח" שלכאורה הכין ל"יום סגריר" עת יידרש למלא חובותיו כלפי הקטינות.
