מזונות ילדים בהסכם גירושים

ביום ה' בניסן תשפ"א (18.3.2021) פסק בית הדין האיזורי בעיניין מזונות הקטין כך: נמצא כי בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הגירושין שקבל תוקף פסק דין בבית הדין, בהגיע הילד לגיל שנתיים וחצי, מזונות הילד ייקבעו בהתאם להחלטות בית הדין, לאחר שאחד מהצדדים לבית הדין בענין מזונות הילד.

...

לכן נדחות טענות המשיב כי מראש סוכם שיעור מזונות קבוע שהרי נאמר שהוא זמני, וכן לא מסתברת טענתו שהגבלת הזמן באה למניעת הטרדה כיוון שההסכם התיר פנייה כבר לאחר שנה בלבד.

והסיקו שם לבסוף: "אשר לחיוב מכח ההיתחייבות, הרי זו התחייבות רגילה ככל חוב אחר, וגם אם לא מעכבים במזונות ילדים מכח הדין, ברור שמעכבים בגללם כמבואר". א"כ, סבר הגר"א גולדשמידט כי גם אם הקניין הוסיף כוח לחיוב, כזה המאפשר גבייה ממשועבדים, מ"מ הגדרת ומהות החיוב לא השתנתה, היות ואין זו כוונת הבעל החותם על הכתובה.

[בשולי הדברים אעיר, כי מה שבפס"ד בי"ד רבני אשדוד (תיק 9741-11) בהרכב הגר"א שמן, הגר"א צדוק והגרא"מ שלוש נקטו שלא כך, אלא כצד השני ושהסכם הגירושין אינו אלא הקצבת הסכום למזונות ותמכו דבריהם במנהג בתי-הדין הנוהגים לידון בשינוי גובה המזונות עקב שינוי בנסיבות וז"ל: "ואף שיש לחלק ולטעון כי כל הני מילי לא יעלו ארוכה לנדון דידן בו המבקש התחייב בהסכם הגירושין לדאוג לפרנסת הילדים בסך שלושת אלפים וחמש מאות ₪, וקבל זאת על עצמו בקניין, ומעתה אין מקום לגרוע או לשנות חוב זה כלל שהרי הוא נעשה ככל חוב ממון.

...

טענת האיש כי האשה הרויחה בסופו של דבר שהרי לא נטלה חצי מחובות האיש בעסק, איננה מתקבלת שכן: בשום שלב לא הוכיח האיש כי אכן חובותיו היו בסכום שכזה, הראינו לעיל שאף בכתב התביעה שנכתב תחילה בכת"י האיש (לפני כתב התביעה המתוקן שהוצג ע"י ב"כ) רשם האיש סכום נמוך משמעותית בקשר לחובו היום, כמו"כ בכתב התביעה שהגיש לגרושין לפני שנה (הליך שלא המשיך) שם כתב האיש סכום חובות, לטענתו, שהוא יותר מכפול, מהסכום לו טען שנה מאוחר יותר, מעל מליון ₪, כך שתהיות אלו מספקות מהו באמת הסכום לו האיש חייב ואף בלא תהיות אלו אין לנו סיבה לקבל כתורה מסיני את הסכום בו נקב האיש, גם בהסכם הגירושין נכתב כי סכום זה הינו לפי טענת האיש בלבד (והאשה מעולם לא הודתה בו).

משהגענו למסקנה כי ההסכם ביניהם אינו כמתנה אלא כנתינה עבור תמורה, כמובן שיקשה מאד להוציא ממנו סעיף בודד ולבטלו, וכפי שהארכנו לברר לעיל.

בנוסף, סבור אני כי שאלת הכנסתה של האשה אינה משנה למקרה שלפנינו.

סברא זו הובאה כתרוץ שני בהגהה על הט"ז (מהחכם צבי), אמנם הוא עצמו לא סבר כך. על פי סברה זו רצו לומר מספר דיינים, שכל הסכם גירושין טומן בחובו התחייבויות הדדיות, הן בעינייני רכוש וזכויות והן בעינייני מזונות ילדים, וכן לעתים גם הסכמה להתגרש מצד מי שלא היה מעונין בכך אילמלא תנאי ההסכם.

...

שונה הדבר בתכלית מדין הפוסק לזון בת אשתו חמש שנים, ששם, זו התחייבות אינדיבידואלית של הנושא, אשה בהתאם לסיכום של מספר השנים אותו מבקשת האשה עמה הוא רוצה להינשא.

לסיכום: לשני הטעמים שהובאו בחכם צבי (בהגהתו על הט"ז) יש מקום לחלק בין התחייבות אב למזונות ילדים בהסכמי גירושין בימינו לבין דין הפוסק מזונות לבת אשתו.

נמצאנו למדים שהתחייבות לזון את חבירו או אפילו בת אשתו, יש בה אלמנט של חיוב כספי, אותו מתחייב הפוסק התחייבות זו. משא"כ במזונות ילדים לא יעלה על הדעת שחיוב זה יש בו אלמנט כספי כלפי האם, גם אם הוא מעוגן בהסכם גירושין.

דיני מצג בטרם נעילה, אציין כי אף לו הונחה בפני תשתית ראייתית לעניין היותם של הסדרי מזונות הקטינים "מקפחים", הרי שאני סבורה כי במקרה זה- הנתבעים מושתקים מלטעון כנגד תוקפו של כתב הערבות בטענה שהסכם הגירושין, ביחסים בין הצדדים לו, "מקפח". הנתבעים התייצבו בבית המשפט והצהירו, שהתחייבותם תקפה ללא קשר למזונות הילדים והקשור בהם.

...

דיני מצג בטרם נעילה, אציין כי אף לו הונחה בפני תשתית ראייתית לעניין היותם של הסדרי מזונות הקטינים "מקפחים", הרי שאני סבורה כי במקרה זה- הנתבעים מושתקים מלטעון כנגד תוקפו של כתב הערבות בטענה שהסכם הגירושין, ביחסים בין הצדדים לו, "מקפח". הנתבעים התייצבו בבית המשפט והצהירו, שהתחייבותם תקפה ללא קשר למזונות הילדים והקשור בהם.

סיכום אני נעתרת להודעת צד ג' שהגיש התובע כנגד הנתבעים ומורה, כי על הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד כל סכום, אותו יתבע ו/או יידרש התובע לשלם בגין מזונות הקטינים, מעבר לסכומים אותם עליו לשלם בהתאם להסכם הגירושין .

משעה שאין בפניי עתירה לפרשנות הסכם בכל הנוגע לסכום המזונות והמדור ששולמו על דרך ההיוון מראש ומשעה שהצדדים ממילא לא הניחו בפניי נתונים מספקים בעניין זה ואף וויתרו על קיומן של הוכחות, אין בידי לקבוע מהו הסכום המדויק מתוך דמי המזונות, אותם קבעתי בפסק דין זה, שכבר שולם על ידי התובע מראש.

כשם שאין בית המשפט קובע עבור הצדדים מה סכום המזונות הראוי והנכון לשלם במסגרת הסכם, כך אין בית המשפט מיתערב בהחלטות הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש, חלוקת הנשיאה בהוצאות הקטינים או בימים בהן הצדדים קובעים זמני שהות עם ילדיהם.

האם טוענת כי בהסכם הגירושין הוסכם על סכום של 2,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטין, כולל הוצאות חריגות של הקטין (למעט הוצאות רפואיות חריגות) וזאת לאור משמורת משותפת על הקטין, כך שבנסיבות המתקיימות כיום יש להורות על הגדלת מזונות הקטין.

...

שוכנעתי כי אין להורות על חיוב רטרואקטיבי וביצוע קיזוזים מהמזונות הזמניים שנקבעו בסך 3,456 ₪ לחודש.

שוכנעתי כי לו אורה על מועד אחר הדבר יגרור התנצחויות נוספות, התנהלויות גבייה ועוד.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.