מזונות אישה בנישואים לא רשמיים

במסגרת פסק הדין שניתן בתביעה למזונות ציינה כב' השופטת מ' רובינשטיין (כתוארה אז) את הבעייתיות שנוצרה: "..מצב משפטי זה מסבך את התובעת שכן היא לא יכולה להתגרש מן הנתבע לאחר שהצהיר שהוא לא נשוי לה. מאידך, היא נחשבת כנשואה לאור נישואיה לו. פנייתו לבית המשפט העליון להתרת הנישואים נענתה בכך כי עליו לשנות את הרישום במירשם האוכלוסין מגרוש לנשוי. לבקשתו להנשא השיב לו משרד הפנים, כי לא השתכנע מכנות הנישואין, אינו מאשר את בקשתו לשינוי הסטאטוס מגרוש לנשוי ולכן הוא מבקש מהתובעת שתעזוב את הארץ. יחד עם זאת, מאריך משרד הפנים את אשרת התיירת של התובעת כבר למעלה משנתיים ימים...". לטענת הנאמנת, המדובר בחוב שנוצר בעיקר כתוצאה מן הקושי של החייב בהתרת הנישואין, וככל שהחייב היה מצליח להתיר את הנישואין במועד מוקדם יותר, יתכן כי לא היה קיים כלל חוב.

בעניינינו, המל"ל סבר שנסיבותיו האישיות של החייב אינן מצדיקות מתן הפטר מחוב המזונות, וציין שהחייב חויב בפסק דין לשלם מזונות עבור אישתו, אולם זה לא מילא את חובתו, ולפיכך שילם המל"ל חלף החייב, את תשלומי המזונות בעד האשה בסך 70,970 ₪.

(רע"א 7940/13 יוסף קצקה נ' כונס הנכסים הרישמי (29.1.14, פורסם במאגרים משפטיים [פורסם בנבו]) כנסיבות מיוחדות אשר עשויות להצדיק את החלת ההפטר על חוב מזונות הוכרו, בין היתר: "כושר הפרעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להישתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל" (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.9.16) בעניינינו מדובר בחייב בן 47, שכאמור לא ידוע בעיניינו על מצב בריאותי או נפשי אשר עולי כדי נסיבות חריגות בגינן יינתן ההפטר, ואף לא נטען כי אינו נטול כושר הישתכרות.

...

דיון והכרעה עמדת המוסד לביטוח לאומי, מקובלת עליי על כלל טעמיו, ואוסיף.

על כל אלו, אני סבור כי לא ניתן לקבוע כי החייב נכנס לגדר אותם מקרים חריגים בהם ניתן לחייבים הפטר מחוב המזונות.

ועל כן, דין הבקשה להידחות.

שם נישאו ושם נולדו ילדיהם, קודם לנישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון בו קבעו הפרדה רכושית, וכן נקבע כי ככל שייפרדו הצדדים, יהיה הבעל חייב במזונות אשה וילדים ע"פ רמת החיים אליה הורגלו, וכפי שקובע החוק האיטלקי.

הגדרה "תושב" מופיע בסעיף 80 לחוק הכשרות המשפטית: "מקום מושב של אדם – המקום בו נמצא מרכז חייו". בשונה מהגדרת אזרחות, שהיא עניין רישמי הנבדק ונבחן ברשויות המדינה ומרשם האוכלוסין, הגדרת תושבות אינה חד משמעית והיא נתונה לשיקול דעת היושב בדין.

...

לאור כל האמור, טוענת האישה כי מרכז חייהם נותר באיטליה, ועל כן מבקשת האישה כי למרות שנושא המשמורת יידון בישראל, וכן נושא הרכוש שנמצא בישראל, נושא מזונות אישה ומזונות ילדים יידון באיטליה, וכן נושא הרכוש המצוי באיטליה.

משום שטענה לחוסר סמכות צריכה להיאמר בפירוש, ואינה יכולה להישמע מכללה, כפי שכתב השופט סולברג בבג"ץ 7829/15 ועד עדת הבבלים בירושלים נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים: "על פני הדברים נראה, כי גישתו של הוועד לפתחו של בית משפט זה, תלויה בקביעה עובדתית, אם העלה הוועד את טענת חוסר הסמכות ב'הזדמנות הראשונה', אם לאו. הוועד טען בעתירתו, כי הטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה בתביעת הבעלות, במסגרת הודעה שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי, שבה צוין: "כבוד ביה"ד מנוע מלדון בתובענה הנזכרת בשל חוסר סמכותו החוקית, ולא יהא בציות הועד למהלכי בית הדין כדי וויתור על טענה זו" אין בידי לקבל טענה זו. עיון בהודעה מלמד, כי הטענה נטענה 'בקול ענות חלושה', באופן לקוני, ללא קצה-קצהו של הסבר מדוע בית הדין הרבני האזורי נעדר סמכות לדון בעניין ההקדש.

לאור כל האמור, להלן החלטת ביה"ד: ביה"ד קובע כי הפורום הנאות בו יידונו ענייני הצדדים הוא ביה"ד בתל אביב.

הבן הבכור נולד עוד בטרם נישאו הצדדים, ובטרם עברה האשה הליך של גיור כדמו"י. בתאריך י"ב בטבת תשע"ט (20.12.18) תבע הבעל גירושין, וכרך לתביעתו את עניין משמורת הילדים, זמני שהות וכו', מזונות הילדים ומזונות האשה, וכן עינייני רכוש.

עוד הוסיף הבעל, כי האשה בעלת חיסכונות, יכולת הישתכרות, וכי הוא אינו מרויח אלא 15,000 ש"ח כשכיר בחברת ס' בע"מ, השייכת לטענתו לאחיו (ולשותף נוסף), גם רשמית (ועל כך אין מחלוקת שהחברה שייכת לאח [ש'] ול[ח']), אך לטענתו, בנגוד לטענת האשה, אינו שותף בחברה אלא אך עובד כשכיר בחברה.

וכך מתאר הבעל (שורה 86 ולהלן לפרוטוקול): כל מה שקורה זה תולדה של נישואין לא טובים מלכתחילה.

...

הבעל/ המשיב ישלם לידי האישה/ המבקשת עבור מזונותיה סך של 6000 ש"ח לחודש, וזאת החל מתאריך כ"ג בחשון תשע"ט (1.11.18), ועד לתאריך כ"ד באדר א' תשע"ט (1.3.19).

בענין מזונות הילדים: התובע ישלם לידי האם/ הנתבעת עבור מזונות הילדים סכום של 2250 ש"ח לחודש עבור כל ילד (סכ"ה 6750 ש"ח), וזאת החל מתאריך כ"ד באדר א' תשע"ט (1.3.19) ועד לתאריך כ"ח בסיון תשע"ט (1.7.19).

הבעל/ התובע ישלם לידי האישה/ הנתבעת עבור מזונותיה סך של 3500 ש"ח לחודש, וזאת החל מתאריך כ"ג בחשון תשע"ט (1.11.18), ועד לתאריך כ"ד באדר א' תשע"ט (1.3.19).

בחודש נובמבר 2021, בעת ששהה העותר בביקור בישראל, הגישה המשיבה תביעת מזונות אשה לבית הדין האיזורי בתל-אביב יפו (להלן: בית הדין האיזורי) (תיק 1347122/2), ובמסגרתה היא עתרה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העותר.

בית הדין האיזורי עמד על כך שבתי דין דתיים בחו"ל מתנהלים לעתים קרובות באופן לא רישמי, מאחר שהם אינם יונקים את סמכותם מהמחוקק האזרחי אלא מהקהילה.

ראו, למשל, הדברים האמורים בבג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 17 (6.7.2008) (להלן: עניין פלוני): "תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באשה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי מישפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (וראו: סעיפים 2, 4, ו-5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; [בג"צ 7052/03](http://www.nevo.co.il/case/5721166) עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.5.2006)). בתוך כך נפגעת גם זכותה של האשה לאוטונומיה, זכותה של האשה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית" (ראו גם: בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה כב' לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (28.2.2017).

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

" עסקינן בבני זוג שפרודים לכל הפחות מאז שנת 2000, כך על פי גרסת האשה כאשר האיש טוען כי נפרדו עוד קודם לכן, כאשר יש מחלוקת מהותית ומשמעותית ביחס לבסיס החיוב לכתחילה, בשים לב להצהרות הצדדים עצמם וכאשר נראה כי לאורך השנים הטיעונים בעיניין כך שרואים עצמם כנשואים זה לזה או לא נשואים זה לזה, בעיקר שמשו ככלי מילחמה של כל אחד מהם כנגד האחר, כאשר רצו לפגוע זה בזה והדבר שירת אותם, טענו כי הם נשואים, או טענו שאינם נשואים על פי הענין, כ"א לפי במהלך בו נקט כנגד האחר.

לא יכולה להיות מחלוקת כי מעבר לסימני השאלה האם הצדדים נישאו כדמו"י או לא נישאו כדמו"י, כי בפועל הנישואין אינם ממומשים מזה למעלה מ-20 שנה, כאשר על פי הצהרת הנתבעת בבית הדין הרבני, היא בעצמה אינה יודעת אם היא נשואה אך מעדיפה מסיבותיה להשאר במצב זה. עוד יובהר בהמשך למוסבר במכתב מנהל בתי הדין הרבניים שהוזכר לעיל, כי לא הוצא כל מכתב או כל אסמכתא מהם עולה כי נעשתה פניה רשמית כנדרש לרישום הנישואין ולא יכולה להיות מחלוקת שעל פי האמור במכתב זה יש קושי להכיר בנישואין כל עוד לא הוסדרו בצורה חוקית הן על פי דיני מדינת ישראל והן על פי דיני ההלכה מימי קדם.

כאמור בפסיקה, כאשר נשואי הצדדים הפכו לקליפה ריקה, שניהם אינם חפצים זה בזה, שניהם מואסים זה בזה, ומלאים טענות כרימון זה כנגד האחר, הרי שלא ניתן להיתעלם כי בחלוף כימעט 30 שנה, לא יעלה על הדעת בנסיבות החיים של הצדדים במקרה הקונקרטי, להותיר את המשך חיובו של התובע בתשלום מזונות אשה, מכח פסק דין שניתן במציאות חיים אחרת לגמרי, כאשר הצדדים היו בסמוך לפרידתם, מטופלים בילדים קטינים ואף עוסקים באפשרות של חיים בשלום בית.

...

סבורני כי אדם שלאורך שנים אינו יכול להתקיים כנדרש מקצבאות הנכות והזיקנה שלו, כמו גם מקצבת הפנסיה בשל גביית מזונות שוטפים לטובת אישה וקטינים, סופו שימצא עצמו בזיקנתו במצב כלכלי כפי שהוא מתאר נכון להיום, כאשר החלק הארי של קצבתו ממשיך ומשולם בגין מערכת יחסים שהתפוגגה לפני עשרות שנים.

לסיכום וכאמור לעיל אני מוצאת להורות על ביטול חיוב התובע במזונות הנתבעת וזאת החל ממועד הגשת התובענה שבכותרת.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.