לשנת הלימודים תשע"ט לא הצליח מר ג'מאל לארגן קבוצת סטודנטים בדואים ללימודים לקראת תעודת הוראה, וקבוצה מעין זו לא ניפתחה אצל הנתבעת בשנת הלימודים תשע"ט.
התובע פנה לנתבעת בבקשה להיכלל במסגרת המסלול הרגיל לתעודת הוראה, אשר בנוי לסטודנטים המתכוונים להיות מורים במערכת החינוך הממלכתי-דתי, ואשר תכני הלימוד מתאימים למגזר זה. הבקשה הגיעה לגב' עדן עדרי (להלן-"גב' עדרי") אשר הפניתה אותה ליועצת הלימודים גב' נוגה חיון (להלן-"גב' חיון").
להלן ציטוטים מדברי התובע בראיון הקבלה:
"למה אני רוצה להיות מורה? כי אני חושב שיש לי יכולת לעזור לחברה, אחד למגזר הבדואי. אני חושב שיש לי יכולת ללמד ולהתחבר לילדים. אני חושב שאני אצליח, כי אני לא מתייחס לזה כמקור פרנסה או משהו כזה, אלא כשליחות". (עמ' 52 לתביעה שורות 21-24)
"... עשיתי שירות לאומי בקהילה הבדואית הייתי עם ילדים שנה וחצי ... חינוך בלתי פורמאלי, מעביר להם תכניות, קורסים אחרי בית הספר. נורא התחברתי לתלמידים. עבדתי כחודשיים, באופן זמני ממש, ממלא מקום בבית ספר לחינוך מיוחד. אחרי זה עבדתי בפרקליטות הפלילית כמזכיר, ומשם עברתי לפיקוד (צ"ל: לפרקליטות-י.ז.) וריכזתי שם תחומים. מזה שנתיים, כימעט שנתיים אני מנהל מחוז דרום תפעול ולוגיסטיקה במשרד המשפטים, שזה כמה יחידות המשרד... זה לא קשור לילדים. במהלך גם שהייתי נער הייתי בכל מיני תכניות כמו פר"ח כמו זה. היה לי מגע עם הילדים... טוב לי בעבודה ... אני מצליח, אבל אני חושב ששמה אצליח יותר, שמה אני יכול לתת יותר ...בחינוך. חשוב לי מאוד, המיגזר חשוב לי מאד. אני בלי שום קשר, פעיל חברתי חזק מאוד. עכשיו עזרתי לאיזה מישהו עם איזה משהו. אני פעיל חזק מאד, וחשוב לי לעזור לקהילה שלי. המצב במיגזר הבדואי לא הכי טוב , ואני באמת רוצה להיות שותף בזה לשפר את המצב למצב טוב יותר. "
(עמ' 53-54 לכתב התביעה).
טענות הצדדים:
ביום 10.9.20 הגיש התובע את תביעתו בה הוא התובע מאת הנתבעת את הסך 100,000 ₪ בטענה שהנתבעת לא קיבלה אותו ללימודי תעודת הוראה עקב הפליה שהפלתה אותו לעומת מועמדים אחרים שהתקבלו ללימודי תעודת ההוראה, ובכך עברה על סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות צבוריים, תשס"א-2000 (להלן-"חוק איסור הפליה").
...
הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה כנגדה, מהסיבה שיש חקיקה מיוחדת לחינוך הממלכתי דתי, והמסלול הרגיל של תעודת ההוראה בנתבעת מיועד ליהודים דתיים המתחנכים בחינוך ממלכתי דתי, ולא לבעלי דתות אחרות או ליהודים שאינם ממלכתיים דתיים.
סבור אני שהתובע ידע במדובר במוסד לימודים דתי של החמ"ד. התובע צירף כנספח לתביעתו את תנאי הקבלה ללימודי הוראה.
על התובע לא חלות הוראות החוק החלות על החמ"ד, ואילו על הנתבעת חלות הוראות החוק החלות על החמ"ד. בנוסף, החלטת הנתבעת שלא לקבל את התובע ללימודי ההוראה משרתת את המטרה החוקית המצויה והמוגדרת בהוראות חוקי החינוך ותקנות ההשכלה הגבוהה בדבר החמ"ד והייחודיות של החמ"ד.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעת.
התובע ישלם לנתבעת כדלקמן:
1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.