מוצר ללא סימון יצרן: אחריות יבואן

לטענת המבקשת, היא מקפידה על אכילת מוצרים ללא שומן צמחי וחומרי לוואי, ומשכך שמחה לרכוש את העוגיות האמורות לעיל במחיר של 8 ₪.

כפי שעולה מהבקשה דנן, במענה לטענות המבקשת, טענה המשיבה 1, כי אינה אחראית לסימון המוצר ושמו וכי האחריות לכך מוטלת על היבואן, ובעניינינו- המשיבה 6.

המשיבה 6 טענה מצדה, כי לא שלטה בסימון המוצר שנעשה על ידי היצרן שנימצא בהודו, וכי לא הייתה ערה לאי ההתאמה בין שם המוצר למוצר בפועל.

...

בכל הנוגע לדרך חישוב שכר הטרחה שיש לפסוק, נקבע בעניין שמש כי כעקרון, יש לבכר את שיטת האחוזים: "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן". עם זאת, בפסיקה מאוחרת יותר, עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (פורסם בנבו, 23.7.2015), הבהיר בית המשפט העליון, כי אינו מחויב לשיטת האחוזים, אלא בנסיבות מסוימות: "נקודת המוצא היא אם כן, כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול בתובענות ייצוגיות היא שיטת האחוזים, החלה כאשר נפסק סעד כספי לטובת חברי הקבוצה המיוצגת. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו, אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת, מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בסעיפים 23-22 לחוק, שעניינם גמול לתובע המייצג ושכר טרחה לבא-כוחו, יש לעשות זאת בדרך של שיטת האחוזים". בנסיבות העניין שלפניי, ולאחר בחינת הקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה כפי שהומלצו על ידי הצדדים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום ההודעה השנייה, אשר צורפה כנספח 2 להסדר הפשרה, בעיתונים "הארץ" ו"גלובס".

אין בעובדה שיבואן אינו היבואן הבלעדי כדי להטיל עליו, כשלעצמו, אחריות גבוהה מזו המוטלת על פי דין על יבואן בלעדי, ובתנאי ששניהם עומדים בדרישות כלל הדינים שנקבעו לעניין זה. משכך, חובת הזהירות המוטלת על שניהם לעמוד בדרישות החוק אינן שונות במהותן באשר לחובת האחריות המושגית, הגם שייתכן ובמוצרים מסוימים הדרישות הרגולטוריות הקבועות בדין בהן נידרש לעמוד היבואן המקביל שונות מהדרישות הרגולטוריות המוטלות על יבואן בלעדי, בשים לב, בין היתר, ליכולת העקיבה אל היצרן, הוכחת תנאי תיחזוקה ודרישות נוספות.

חובת הסימון על מוצרים מיובאים: בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, על עוסק, כהגדרתו בחוק, לסמן על גבי טובין המיועדים לצרכן או במצורף להם פרטים בדבר שם המצרך וכינויו המסחרי, ארץ הייצור, שם היצרן ופרטיו, פרטי היבואן, כמות המצרך וחומרי היסוד שבו.

חובת הזהירות הקונקרטית של הקמעונאית-משווקת לצרכן הסופי: הנתבעת 1 חבה חובת זהירות קונקרטית כמי שמכרה את המוצר ללקוחות הסופיים (התובע ומירסקי), על אך שהמוצר לא יובא על ידי יבואן מוסמך, לא יובא באמצעות תוית בעברית המציגה את היצרן, היבואן והמשווק, המאפשרת לרוכש יכולת עקיבה, ולא הוצגו בפניה התקנים למוצר זה. הנתבעת 1 מציגה עצמה כמתמחה בתחום הטרקטורונים וכמי שמוכרת ללקוחותיה ציוד לטרקטורונים כחלק ממומחיותה.

...

משכך, אני דוחה את טענת הנתבעות לעניין הפחתת שווי הרכיבים והטרקטורון.

מאחר ולא הפחתתי מרכיבי החלפים שנתבעו, וקיבלתי את תביעתו במלואה, על מנת להעמידו במצב בו הוא יוכל לקבל שיפוי על פי ההוצאות שהוציא בפועל מספר חודשים קודם לאירוע, ואף ימים ספורים לפני האירוע, כולל הטיפולים שבוצעו בסמוך לאירוע,, אני מחליטה כי אין להוסיף לתביעה רכיב של עוגמת נפש.

לסיכום: האחריות של נתבעות 1-2 כלפי התובע הינה ביחד ולחוד.

כזכור, המבקש טוען כי המשיבה כשלה בפקוח על המוצרים הנמכרים על מדפיה, ולא מנעה מכירת מוצרים שלא מסומנים כדין (גם אם האחריות לסימון מוטלת על היבואן/יצרן).

...

סוף דבר הנני מאשר את הסתלקות המבקש ובא-כוחו מן ההליך כנגד המשיבה 1.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה 1 נדחית.

המלצת בעלי הדין לפסיקת גמול ושכ"ט נדחית.

המבקשת הוסיפה והדגישה כי ביום 23.01.2022 ביקרה בסניף חנות "אניפט" בקניון עזריאלי בתל אביב, על מנת לרכוש צעצועי משחק לחתול של חברתה, וגם לרכוש לכלבתה מוצרים, אך גם שם, המוצרים שרכשה ושמיובאים על ידי המשיבה, אינם מסומנים בשפה העברית, ומשיחה עם המוכרת בחנות הסתבר כי מדובר במוצרים להם אחראית המשיבה ואינם באחריות חנות "אניפט" (חשבונית רכישה צורפה כנספח 5 לבקשת האישור).

המתוה המוסכם בבקשת ההסתלקות בין הצדדים סוכם המתוה הבא: "המשיבה מתחייבת לבצע רענון וחידוד נהלים בעיניין סימון המוצרים מול הגורמים הרלוואנטיים, הן מול היצרן מחוץ לישראל והן מול חברת מיקור החוץ המבצעת את הדבקת הסימונים כאמור, בכל הנוגע לסימונים הנדרשים בהתאם להוראות הדין בקשר עם הטענות המועלות בבקשה לאישור, בגין המוצרים אותם היא מייבאת". "עוד מתחייבת המשיבה לרענן נהלים ולחדד בפני עובדיה הרלוונטים את חשיבות הסימון בשפה העברית על המוצרים הנמכרים". כן הוסכם בין הצדדים על שכ"ט ב"כ המבקשת בסך של 15,300 ₪ בתוספת מע"מ וגמול למבקשת בסך 1,700 ₪.

...

על אף זאת, רשאי בית המשפט להורות כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם בעד חלקה הראשון, או לפטור את המבקש מתשלום חלקה השני של האגרה מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אני נעתר אפוא לבקשה לפטור מחלקה השני של האגרה, כמבוקש.

תוצאה והוראות נוכח אלה אני מורה כדלקמן: הסדר ההסתלקות מאושר, כמפורט בסעיף 3.3-3.1 לעיל.

אין כל חובה לסימון משקל המוצרים בהשוואה למשקל מוצרים אחרים הנמכרים תחת אותו מותג בכל סדרת מוצרים ועל כן לא נפל פגם בהתנהלות המשיבה; בנגוד לטענת המבקשת, אריזות המוצרים אינן זהות לחלוטין זו לזו ולכל אריזה יש קו עיצובי מובחן.

המשיבה איננה יצרנית המוצרים ולא אחראית לקביעת תכולתם או אופן אריזתם; היא איננה קובעת את מחירם של המוצרים, בהיותה יבואן לאותם המוצרים המוכר אותם לקמעונאים ולא ישירות לצרכן.

...

סוף דבר הריני מאשרת את הסתלקות המבקשת מבקשת האישור ומורה על מחיקת בקשת האישור.

התביעה האישית של המבקשת נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת גמול על סך של 1,500 ₪; ושכר טרחה לבאות כוחה על סך של 63,000 ₪, בתוספת מע"מ. כמו כן, המשיבה תשיב למבקשת את הוצאות הליך הגישור וכן את החלק הראשון של האגרה.