מועדי הבחירות לרשויות המקומיות הופרדו

בית משפט זה, האמון על שמירת ערכיה של מדינת ישראל - ובהם שמירה על אופיה הדמוקרטי וכיבוד עיקרון הפרדת הרשויות - יבדוק בעין בוחנת אם אמנם נתקיימו התנאים המרכיבים סמכות קיצונית זו. "מצווים אנחנו ועומדים" - כתב השופט ח' כהן לפני למעלה משלושים שנה - "להקפיד על כך הקפדה יתירה שלא תושג גבולה של הכנסת, וכתורת הדמוקרטיה ייעשה" (בג"ץ 266/68 עירית פתח-תקוה נ' שר החקלאות, פ"ד כב(2) 824, 833).

בפרשה שלפנינו אין לי צורך לבחון עניין זה, שכן כשם שלא ניתן היה לפנות לכנסת ביום ראשון (ה8.11.98-) לשם חקיקת חוק בדבר אמצעי זהוי בבחירות לרשויות המקומיות, כן אני מניח כי לא ניתן היה לפנות באותו מועד לכנסת לשם דחיית הבחירות.

...

סוף דבר חברי הנשיא ברק מסיים את חוות דעתו באמירה כי "חוק או תקנות שעת חירום - חוק עדיף תמיד". אני מסכים.

ביום הדיון החלטנו על דחיית העתירות, ברוב דעות של הנשיא ברק ושלי כנגד דעתו החולקת של השופט חשין.

ת אלה הם נימוקינו - נימוקי-רוב ונימוקי-מיעוט - להחלטתנו מיום 8 בנובמבר 1998 כי דין העתירות שלפנינו להידחות.

כך למשל, בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק, אם בחירות למועצה מסוימת היתקיימו בחודש מאי 2022 (דהיינו – שנה וחמישה חודשים לפני מועד הבחירות הכלליות הקרוב), על שר הפנים לקבוע את מועד הבחירות הבאות למועצה זו, ככל האפשר, באמצע התקופה שבין חודש מאי 2022 לבין מועד הבחירות לכלל הרשויות המקומיות בשנת 2028 (מועד הבחירות הכלליות הבא לאחר מועד הבחירות הכלליות הקרוב).

לטעמי, אילו ניתן היה להפריד בין מועד הבחירה של ראש הרשות לבין זה של המועצה, נכון היה לעשות כן פעם אחת נוספת, ולהורות על קיום בחירות לראשות המועצה באמצע שנת 2025.

...

הטעם היחיד בשלו אינני סבורה כי יש לקבל את העתירה הוא לאור הוראתו הברורה של סעיף 3 לחוק בחירת ראש הרשות.

השאלה היא האם הפגיעה בכך שתקופת הכהונה של המועצה תוארך לשש וחצי שנים היא חמורה יותר מזו הנובעת מתקופת הכהונה המקוצרת של ראש המועצה? אני סבורה כי התשובה היא חיובית.

משכך, אני מצטרפת לעמדתה של חברתי כי דין העתירה להידחות.

עוד הטעימו המשיבים כי נודעת דחיפות רבה להכרעה בעתירה בהקדם האפשרי, בהיתחשב במועדים הסטאטוטוריים הנוגעים לקיום הבחירות לרשויות המקומיות (כדי שאפשר יהיה להערך באופן מתאים לבחירות במועצה האזורית מטה יהודה).

המלצה זו באה לאחר שבחנה, בין היתר, את התכנותה הכלכלית של הפרדת הישוב מן המועצה האזורית ואת יכולתה הכלכלית של המועצה לתפקד כמועצה מקומית עצמאית, בשים לב להוצאות ולהכנסות הצפויות למועצה בנתוניה, ותוך השוואה לרשויות מקומיות דומות.

...

אנו סבורים, כי הצהרת באת כוח המדינה כפי שהובאה לעיל, נותנת מענה משמעותי לעיקר החששות שעמדו ביסוד העתירה.

יש לציין כי על-פי סעיף 9ב פרק הזמן הבסיסי לעבודתה של ועדה כאמור הוא שלושה חודשים, ויש להניח כי ייעשה מאמץ לעמוד בפרק זמן זה. לצד זאת, אנו סבורים כי יש תועלת בהתחייבות הנוספת שניתנה באשר לכך שגם אם יחולו עיכובים נוספים, הרי שנקבעה תקרה מרבית למשך עבודתה של הוועדה באופן שיש בו להבטיח כי המועצה המקומית החדשה לא תישאר לאורך זמן ללא עורף כלכלי מספק.

סוף דבר: העתירה נדחית.

לפי התובע, הנתבע אף איננו יכול לטעון להגנה של הבעת דיעה לגיטימית, כפי הוראות סעיף 15(4) לחוק, כאשר בבדיקת טענה זו יש לבצע הפרדה בין אותה דיעה מובעת, לבין העובדות עליהן מתבססת אותה דיעה, וכי ההגנה הנ''ל חלה רק במקרה בו מדובר על הבעת דיעה, והעובדות שביסודה, מוגנות ע''י ההגנה של אמת בפירסום.

הנתבע, כאמור, חבר מועצת העיר חיפה, והמשמש כדירקטור וחבר וועדת הבקורת ביפה נוף, ובמועדים הרלוואנטיים לפירסום עסקינן, התובע היה יו''ר דירקטוריון יפה נוף, ובעקבות ההחלטה על המצאותו בנגוד עניינים הוא סולק מכהונה זו. עד לסיום כהונתו של התובע כיו''ר דירקטוריון יפה נוף, וכפי שיפורט בהמשך, היתנהל מאבק לא פשוט, אך לבסוף, התובע, כאמור, סיים את תפקידו ביפה נוף.

תחילת העניין , לפי הנתבע, הוא בבחירות לרשויות המקומיות בישראל, שהתקיימו בתאריך 30/10/2018, כאשר התובע היתמודד בראש אחת הסיעות , והסיעה בראשה הוא עמד נבחרה למועצת עריית חיפה.

...

ולענייננו: לאחר עיון בתיק, הראיות שהוגשו, חקירות העדים, ועיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק.

העובדה שמבקר המדינה נתן צו הגנה לאותו סמנכ''ל כספים, אף היא מחזקת את המסקנה כי מדובר היה במהלך לא תקין, ועת צו ההגנה ניתן בהיות אותו סמנכ''ל כספים חושף שחיתות, הרי שבכך ביסס הנתבע את הגנתו, בין אם לעניין הטענה של אמת בפרסום, ובין אם לטענה של הגנת תום הלב, וכי המדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית.

על כן, לאור כל האמור לעיל, לאחר שהנתבע ביסס את טענות ההגנה שבפיו בעניין הפרסומים עסקינן, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הרי שדין תביעת התובע דחיה, וכך אני מורה.

כך למשל, דברי ההסבר שנלוו להצעת החוק לקראת הקריאה הטרומית, נושאים אופי עיקרוני-כללי, החורג מעניינו של ראש הממשלה הנוכחי, ומתמקדים בשאלת הגורם הראוי לקבל החלטה בנוגע לנבצרותו של ראש הממשלה, בראי עקרונות של דמוקרטיה והפרדת רשויות: "בשל ההשלכות של קביעת קיומה של נבצרות של ראש הממשלה, כאשר הקביעה מתקבלת בנגוד לדעתו, כאשר הוא כשיר פיסית ונפשית לתפקידו, משמעותה הדחתו של מנהיג מכהן שנבחר על ידי נציגי העם ובעודו זוכה לאמון הכנסת. כלומר, קביעת נבצרות ראש הממשלה היא בפועל מעשה ביטול של תוצאות הבחירות וההליך הדמוקרטי [...] בהנתן שראש ממשלה מכהן שואב את כוחו וסמכותו מהעם באמצעות נציגיו, הצעה זו משקפת בעיני מציעיה את התפיסה הקיימת ולפיה הדחת המנהיג נגד רצונו תהיה בקביעת נציגי העם בלבד מבלי מעורבות של זרוע לא-נבחרת. כלומר, הצעת חוק זו אינה משקפת שינוי של הדין הקיים אלא הבהרת הליך היישום שלו". לדברים אלו שבכתב, מצטרפים דברים שבעל-פה, שנשא יוזם החוק, חה"כ אופיר כץ, במליאת הכנסת ביום 1.3.2023, לקראת ההצבעה הטרומית.

עם זאת, מוכן אני להניח שבנסיבות דנן, הזמן הקצר שחלף ממועד אישור התיקון ועד לפרסומה של ההצהרה הנ"ל, מפחית במידת-מה ממשקלו של טעם זה; שנית, התבטאות ראש הממשלה כלל לא התיימרה להתייחס ישירות לתכלית החקיקה, אלא ליישׂומה; בהקשר זה, יפים דבריו של א' ברק, לפיהם "משקל-מה יינתן להתבטאות שעניינה תכלית החקיקה. לדעתי, אין ליתן כל משקל להתבטאות שעניינה פרושו של החוק או דרך הפעלתו במקרה קונקריטי" (שם, עמוד 395).

המימד הפרסונאלי שבחוק לא נזכר בלשונו, ואולם עלה באופן ברור מהליכי החקיקה – רבים מחברי הכנסת שהציעו את החוק, והשתתפו בדיונים עליו, חזרו והתייחסו לעניינו הפרטני של אחד מהנהנים ממנו, יושב ראש הועדה הממונה בעיר טבריה, מר בועז יוסף; לדיונים הגיעו נציגים רבים המעורבים במערכת הבחירות בטבריה, ואלו עסקו בהרחבה בבחירות אלה, בעוד שנציגים של רשויות מקומיות אחרות בהן מכהנות ועדות קרואות לא הישתתפו בהם; ולבסוף, התיקון קודם במהירות רבה, על מנת להחילו כבר בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות (ראו שם, פסקות 41-37 לחוות דעתו של ממלא מקום הנשיא פוגלמן).

...

לצד זאת אבקש להעיר כי תחולה נדחית לרוב תסיר עננה פרסונלית שכזו, וממילא, ההכרעה בדבר קיומה של תכלית פרסונלית תלויה בנסיבות המקרה, ולא מן הנמנע כי הליך חקיקה אחר לא יגלה תכלית כאמור.

לגישתי, המסקנה המתבקשת מכך, היא שההתערבות השיפוטית שמציעים חבריי ביחס לתיקון אינה נובעת מ"זיהויה" של הנורמה, ואינה ניתנת להצדקה מכוח דוקטרינת השימוש לרעה.

הרבה למעלה מן הצורך, יצוין כי לגישתי, אף בחינה של התכלית הסובייקטיבית בלבד, אינה מבססת את המסקנה שלפיה רק עניינו של ראש הממשלה המכהן עמד לנגד עיניהם של חברי הכנסת.

סוף דבר: עמדתי היא, כי דין העתירות להידחות.