מועד תשלום לניצולי שואה: זכויות פנסיוניות

כמו כן, לשיטת התובע, אין להקיש למקרה הנוכחי מתביעות בעינייני ביטוח לאומי, או מתביעות של ניצולי שואה, שלגביהן נקבעה תיקרה לשכר הטירחה, שכן התקרות האמורות נקבעו בשל שיקולים סוצאליים.

בהקשר זה, התובע טען שלולא הסכם הפשרה, פיטוריה מבית יעקב היו מפסיקים את רציפות שרותה, וזאת על-פי סימן 85.131(ב) לתקשי"ר. התובע גם שאל שאלה היפותטית, מדוע הנתבעת לא רכשה את זכויותיה הפנסיוניות עד מועד כריתת ההסכם הפשרה עם בית יעקב, או ביקשה רצף זכויות, אם יכלה לעשות כן. התובע סבור כי הנתבעת מרוצה מהפנסיה המוקדמת שאותה היא מקבלת (ושלה לא הייתה זכאית, נוכח טענותיו לעיל, אילמלא ההסכם), כי טענותיה שלפיהן היא אינה נידרשת לשלם שכר טירחה בגינה מועלות בחוסר תום לב ועל מנת להתעשר שלא במשפט, וכי עליה לשלם את שכר הטירחה בהתאם להסכם.

...

חלקה הראשון של טענה זו, קרי, כי אלמלא היה נכרת הסכם הפשרה, לא הייתה זכאית הנתבעת לתשלומי פנסיה בטרם הגעתה לגיל פרישה, מקובלת עלי.

עם זאת, חלקה השני של הטענה האמורה, קרי, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחה לתובע בגין כל תשלומי הפנסיה שתקבל עד להגעתה לגיל פרישה, אינה מקובלת עלי.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית, אך אין מקום לחייב את התובע בהשבת כספים לנתבעת.

אינני יכול להיתעלם מזה שהמדובר באדם בן 76, אשר עמד בכל דרישות ההליך, אין לו פנסיה להישתכר ממנה והוא מיתקיים מקצבאות, כולל קצבה בשל היותו ניצול שואה.

כך הובהר כי השאלה העומדת להכרעה היא האם לאחר מועד מתן צו ההפטר התגלו עובדות או נסיבות חדשות, אשר לא עמדו בפני בית המשפט בעת הדיון, ואשר יש בהן כדי להביא לשינוי בהחלטה שניתנה.

המדובר בחייב אשר נוכח גילו ומצבו הרפואי, אינו נידרש בתשלום כלשהוא ונסיבותיו מצדיקות הפטר לאלתר, כך שהערכת התשלום אינה מבוססת על יכולת החייב בתשלום חודשי לתקופת פרעון, אלא על פוטנציאל ההכנסה החודשית הגלום בזכויות שונות שיש במשק, כגון מכסות המים, השמוש באדמה החקלאית והשמוש ביחידת הדיור הנוספת שנבנתה לצד בית המגורים המרכזי.

...

נכון הדבר כי בדרך כלל, בסיטואציות דומות לזו שלפני, כאשר המדובר באדם נעדר כושר השתכרות, אשר בבעלותו נכס מקרקעין, ידרש פדיון זכויות בנכס ובמידה והדבר אינו אפשרי, אין מנוס ממכירת הנכס.

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט (כב' השופט אקסלרד) ביום 26.7.17 נקבע: "לאחר עיון בטענות הצדדים, מהן עולות עובדות חדשות שלא היו מונחות בפני בית המשפט עת ניתן לחייב הפטר לאלתר, אני סבור שיש לקבוע דיון במעמד הצדדים בבקשתו של הנושה לבטל את ההפטר". ביום 21.2.18 נערך דיון בבקשה לביטול צו ההפטר ולעיון מחדש בהחלטה למתן ההפטר.

טענת התובעת בדבר העדר יכולת כלכלית נסמכת על טענותיה הבאות: התובעת אלמנה בת 77, הסובלת מבעיות רפואיות כמפורט במסמכים הרפואיים שצורפו; רכושה ביחיד הוא הדירה נושא התביעה; התובעת אינה מקבלת פנסיה, אלא רק קיצבאות חודשיות מהמוסד לביטוח לאומי: קצבת אזרח ותיק בסך 2,140 ₪ וקיצבת שארים בסך 1,169 ₪; בהיותה ניצולת שואה, היא מקבלת מהמדינה בכל שנה סכום חד פעמי בסך 4,000 ₪; הוצאותיה החודשיות עולות על סך 3,000 ₪ בחודש ולכן היא נעזרת בילדיה.

לבקשה צורפו מסמכים רפואיים, אישורי תשלום מהמל"ל, תדפיס חשבון בנק מששת החודשים האחרונים, שלפיו לרוב חשבונה של התובעת מצוי ביתרת זכות.

אם התובעת בוחרת באפשרות אחרונה זו, תגיש בקשה מתאימה קודם למועד האחרון שנקבע לתשלום האגרה.

...

משלא הראתה התובעת כי מתקיימים שני התנאים המצדיקים מתן פטור מתשלום אגרה, הבקשה נדחית.

התובעת, אדריאנה אימס (להלן – התובעת 1), הגישה תביעה נגד מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (להלן – מבטחים או הנתבעת) למתן פסק דין הצהרתי שלפיו היא הייתה ידועה בציבור של מר מורל נדלר, שנפטר ביום 21.6.21 (להלן – המנוח), החל מחודש פברואר 2010 ועד למועד פטירתו (העתק תעודת פטירה צורף כנספח א לכתב התביעה).

בהחלטה מיום 13.12.21 נמחקה התביעה נגד המוסד לביטוח לאומי "מאחר וטרם ניתנה החלטה לתביעה התובעת... ולא יכול ביה"ד לעבודה לידון בתובענה שכנגד המוסד לביטוח לאומי כשטרם ניתנה החלטה על ידו... זאת תוך הבהרה כי תהיה רשאית התובעת להגיש תביעה כנגד החלטה שתנתן במידה שהיא לא תכיר בזכויותיה". כמו כן, נמחקה התביעה נגד מדינת ישראל – הרשות לזכויות ניצולי שואה, שכן זו הודיעה שתכבד כל החלטה שתנתן.

עוד נפסק, כי לבן/בת זוג לשעבר, לא קמה זכאות לקיצבת שאירים בנגוד לתקנון הקרן מכוח הילכת השתוף בין בני זוג [ע"ע (ארצי) 540/05 אביבה שאוה – שוע – אוניברסיטת תל אביב (19.1.06); בג"צ 2673/06 אביבה שאוה – שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה (21.4.09); ע"ע (ארצי) 496/09 ורדה בר און – קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (1.7.10); בע"מ 4870/06 פלונית – עיזבון המנוח פלוני (24.3.08); ע"ע (ארצי) 11403-04-12 מרגלית רובין – קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות (בניהול מיוחד) (2.4.15)].

האם התובעת 2 עמדה בתנאי התקנון כדי להיות זכאית לקיצבת שאירים? האם היה פסק דין למזונות? כאמור בתקנון נקבע: "לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת". כאמור ביום 26.12.89 נישאו התובעת 2 והמנוח, ולאחר מכן התגרשו ונישאו פעם נוספת בשנת 2000.

...

ואולם, אין בידינו לקבל את טענותיה בעניין זה. מקובלת עלינו טענתה של התובעת 2 שלפיה אין רלוונטיות למילה "מזונות" אלא ישנה חשיבות למהות שלפיה מדובר בהסכם לתשלום מזונותיה של התובעת 2 – כסף למחייתה ולקיומה.

משכך אנו סבורים כי התובעת 2 עמדה בהגדרת התקנון לעניין "אלמנת פנסיונר", שכן חלופת המגורים על ידי תשלום מזונות התקיימה בעניינה לפי פסק דין של ערכאה מוסמכת לכך.

יובהר כי בהתאם לתקנה 27(ד) לתקנון: "למען הסק ספק, יובהר בזאת כי לאחר פטירתו של שאיר מבוטח או פקיעת זכאותו לקבלת קצבת שאיר מבוטח, לא יחושב מחדש סכום קצבת שאיר מבוטח של שאירי המבוטח שנותרו". לסיכום התביעות מתקבלות.

להערכתי, תוחלת חייה של המנוחה, ממועד התאונה הייתה כשנתיים בלבד".

בהתייחס לפירוט הסכומים שהתקבלו אצל המנוחה מהגוף האוסטרלי (ת/13) נטען ע"י הנתבעת, כי לא ניתן ללמוד מהמסמך מהגוף האוסטרלי על הקף הזכאות לפנסיה והקף הסכומים המפורטים בו. הנתבעת טענה כי ייתכן שהסכומים הנקובים במסמך מלמדים על הוון של סכומים עתידיים, או מענקים שהתקבלו עקב מצבה הרפואי של המנוחה וכיו"ב. הנתבעת מסכמת בעיניין זה: " אין במסמך כפי שהוגש, כדי ללמד על זכאותה של התובעת לתגמולי הפנסיה" (סעיף 30 לסיכומים).

המנוחה התגלתה כמי שמתנהלת באופן מדוד וחסכוני, זאת אני לומד מהעובדה שהמנוחה נהגה למצות את כל זכויותיה הכספיות המגיעות לה מכח החוק, לאור מעמדה כניצולת שואה, ולהביא להפחתה בתשלומים השונים אותם היא מחוייבת לשלם (מים, ארנונה חשמל), וכן להחזרים על קניית מוצרים שונים.

...

מאידך, איני מקבל את טענת הנתבעת כי הסכום הבסיסי שיש לקחת בחשבון הוא 5,316 ₪, מכיוון שבחודש 5/15 בעקבות ההחמרה במצבה הרפואי של המנוחה, הסכום הבסיסי עלה ל- 8,812 ₪.

סוף דבר, התובעים אינם "תלויים" במנוחה ולפיכך אין לפסוק להם פיצוי בגין פריט: "אובדן שירותים". הפסד הכנסה בשנים האבודות כאמור הכנסתה של המנוחה עובר למותה הסתכמה בסך של 15,600 ₪.

סוף דבר, חישוב רכיב החיסכון (שעובר ליורשים) יתבצע לפי 30% מההכנסה למשך שנתיים של תוחלת החיים (בהתאם לקביעות פרופ' רביד.

נזק שאינו ממוני בגין ראש נזק זה יש לפסוק בהתאם לדין סך של: 51,600 ₪ להלן סך ניזקי התובע: הפסד הכנסה בשנים האבודות 115,970 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 25,000 ₪ נזק שאינו ממוני 51,600 ₪ סך הכל: 192,570 ₪ סוף דבר על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 192,570 ₪.