מועד להגשת כתב תשובה בערעור

בדיון שהתקיים ביום 14.2.2023 בפני כב' הרשם טארק חסנין חזרו הצדדים על טענותיהם בהודעת העירעור וכתב התשובה.

ב"כ המשיב אף הגיש את בקשת ב"כ המערערת ותשובת המוסד לסרוק את פרוטוקול הוועדה, והוסיף כי הפרוטוקול נסרק ואף נשלח במצורף למכתב מיום 10.5.2022.

עוד אוסיף, כי בהתאם לנקבע בעיניין דולאני שצוטט דלעיל, סכויי העירעור ייתכן שיעלו כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד הגשת העירעור, וכי הטעמים המנויים בתקנה 125 לתקנות בית הדין (סדרי דין) אינם מהוים רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". לכן, יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, ובשים לב לכך שעל פי ההלכה הנוהגת בבתי הדין, את תקנה 125 לתקנות בית הדין (סדרי דין) יש לפרש מתוך גישה סלחנית, ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה.

...

טענות הצדדים – המערערת טענה כי בהחלטת הועדה נפלו מספר פגמים משפטיים, כמפורט להלן: לא נכח בועדה מומחה ראומטולוג, למרות שעיקר הערר עניינו דלקת הפרקים, ומדובר בתחום מומחיות של ראומטולוג; המערערת מפנה לתיעוד רפואי שבו מתואר מצבה הרפואי והתפקודי הקשים ביותר, תוך כדי הדגשה של מעורבות פרקים גדולים, ברכיים, ירכיים, כתפיים, אגן, קרסוליים, הרס בברכיים, והיא אף מועמדת להחלפת ברכיים; עוד נטען, כי מה שנאמר למערערת ובאת-כוחה הינו שונה לחלוטין ממה שנרשם בסופו של דבר בהחלטת הועדה.

אשר להחלטת הועדה – לגופו של עניין, ולאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיון בפני בית הדין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, בהופעתה בפני הועדה המערערת ציינה כי הערעור שלה מתייחס לדלקת הפרקים שבה היא חולה.

לאור כלל האמור לעיל, אני סבור שיש לקבל את הערעור באופן שעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תתייעץ עם מומחה לראומטולוגיה, ותשקול מחדש את עמדתה.

לסיכום – דין הערעור להתקבל.

עוד תואר בהחלטה כי הנתבעים (המערערים דכאן) טענו כי התובע לא הגיב לבקשה למתן צו כמוסכם על ידי הצדדים בהתאם לנוסח הודעת ישיבה מיר ובמקום זאת הגיש את הבקשה למתן ארכה להגשת כתב תביעה בהתאם לתקנה 95(ג), במטרה להטעות את בית המשפט; כי אין דבר בין הבקשה להגדלת סכום העיקול וצרוף מחזיקים נוספים ובין בקשת הנתבעים למתן צו; כי תקנה 95(ג) עוסקת במצב בו אדם לו יש זכות להגיש תביעה מבקש לקבל תחילה סעד זמני, ועליו לעשות כן בתוך 7 ימים אלא אם ישכנע את בית המשפט כי מתקיימות נסיבות חריגות להארכת המועד בתקופה נוספת, ובעניינינו כבר הוגשה תביעה ותקנה זו אינה חלה; כי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה היא הולכת שולל שכן לא בכך עוסקת תקנה זו, כי אם באפשרות שנבצר מבעל דין להגיש את כתב תביעתו בשל נסיבות כאלה ואחרות; כי מטרתו הבלעדית של התובע היא לעקוף את הצורך בדיון בבקשתו לתקן את התביעה ולשלם בגינה אגרת משפט משמעותית; וכי ההסכמה הדיונית בין הצדדים הייתה פראקטית ומקורה רק בכך שמתן העיקול בסכום המבוקש אינו פוגע באיש ומקיים את האינטרסים של שני הצדדים.

לאחר עיון בעירעור ובתשובה, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (תקנות סדר הדין או התקנות) ולדון בעירעור על יסוד החומר הכתוב.

...

בהחלטה תואר כי לטענת התובע (המשיב דכאן) עילתו של הסעד הזמני עוגנה בהחלטה מיום 22.8.2023 ובהסכמת הצדדים ביום 20.9.2023; כי לאחר הדיון התברר שהנכס נמכר ב-40 מיליון ₪, כך שעילת התביעה וההצדקה לסעד הזמני שהוטל על הסך של 2.6 מיליון ₪ נכון ורלוונטי לסכום התביעה שתיקונו מבוקש; כי בהחלטה ביחס לסעד הזמני קבע בית המשפט שיש הצדקה להטלת העיקול על מלוא סכום התביעה הנגזר מאותה עילה ובית המשפט כבול לכך וברי כי קיים חשש ממשי לביצוע פסק הדין ביחס לכל עילת התביעה; כי לא ניתן להגיש תביעה נפרדת על יתרת סכום התביעה משום שמדובר בסעד שנובע מאותה עילה; כי העיקול נדרש כעת אף לנוכח מצב החירום אשר עשוי להביא לכך שמשך תקופה ארוכה לא תידון ותוכרע הבקשה לתיקון סכום התביעה ובמהלכה עשויים הנתבעים להבריח את הנכס; כי בתקנה 363(א) לתקנות הישנות נדרשו "טעמים מיוחדים שיירשמו" להארכת מועד להגשת תביעה לאחר מתן סעד זמני, ודרישה זו נעדרת בתקנות דהיום לנוכח ההבנה שיש לתת לבית המשפט שיקול דעת רחב וגמישות; וכי בענייננו קיימים יש להיעתר לבקשה להארכת מועד.

מקובלת עלי עמדת כב' הרשמת כי נתונה לבית המשפט סמכות לדון בבקשה לסעד זמני במקרה כמו זה העומד על הפרק, קרי: בהתייחס לכתב תביעה מתוקן שטרם אושרה הגשתו (כאשר מדובר בהליך שכבר תלוי ועומד).

שמירת זכויות זו אינה מובילה למסקנה אחרת.

הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון ישוב למותב קמא, על מנת להחיל את הכללים הרלוונטיים לצו עיקול הניתן לפני הגשת תביעה (והוא יכול לקצוב מועד להגשת בקשת ביטול לפי שיקול דעתו).

ההליך הראשון נמחק מחמת חוסר מעש, בקשה לביטול המחיקה נדחתה וגם ערעור שהוגש על הבקשה נמחק בסופו של יום, לאחר שהתובעת קיבלה את המלצת בית המשפט להגיש את התביעה בשנית.

גם הטענה לדחיית התביעה על הסף מחמת היתיישנות נדחתה, קבעתי כי במועד מתן ההחלטה טרם חלף המועד להגשת כתב תשובה, וכי כל יתר הטענות מצריכות בירור עובדתי של ממש ולא ניתן להכריע בהן על יסוד הכתב.

...

יצוין כי הגב' שגב לא יכלה להתייצב לחקירה ובא כוח הנתבעת הודיע כי הוא לא מבקש למשוך את התצהירה וגם אין צורך בקביעת מועד נוסף לחקירתה (עמ' 7 ש. 25-26), ולכן אני מקבלת את האמור בתצהיר זה. עדותה של הגב' בטי זקן: הגב' זקן הצהירה כי ביום 23.4.2018 הגיעה אליה הנתבעת על מנת להסדיר את חובותיה בחשבון מספר 4626115003, הוא מספר החשבון נשוא התביעה דנן, וכי היא עצמה ערכה את הבירור בחשבון ומסרה בעצמה לנתבעת כי יתרת החוב עומדת על 65,495.89 ₪ ואף הדפיסה את דף פירוט יתרות לחשבון נכון ליום 23.4.18.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולא בלי לבטים, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

תשובה כאמור הוגשה במועד ולאחר עיון בה, בכתב העירעור וכן בבקשה להגשת תגובה אשר הוגשה על ידי המערערת (כפי שיפורט להלן), ניתן פסק דין זה בהתבסס על הוראות תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), המאפשרות מתן הכרעה בעירעור על יסוד החומר בכתב שלפני בית המשפט.

בהמשך לכך, הגישה המערערת בקשה לדחיית מועד דיון זה אשר נדחתה על ידי המפקחת בהחלטתה מיום 8/1/24 (נספח 2 לתשובת המשיבים).

...

דיון והכרעה; לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו לעיל, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ולהלן יפורטו טעמי.

לכך יש להוסיף כי כבר במועד בו נודע למשיבים על דחיית מועד הדיון אשר היה קבוע ליום 18/1/24, הודיעו אלו כי יבררו את האפשרות לקיום הדיון במועד הנדחה עם כלל עדיהם ובסיכומו של דבר, אישרו העדת העדים האחרים, למעט העד אשר התבקש עדותו בהיוועדות חזותית.

אשר על כן – הערעור נדחה.

לפניי בקשת המשיבים "לצרוף משיבים, להארכת מועד להגשת כתב תשובה ולדחיית מועד דיון". הבקשה הוגשה במסגרת העתירה המתוקנת שלפניי, שעניינה טענת העותרת לפיה משקבעו המשיבים כי היא זכאית לקבל פטור חלקי מארנונה לשנים 2025-2023, מכוח סעיף 5(ז) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן – "פקודת הפיטורין"), הרי שמן הדין לזכות אותה באותו פטור גם לשנים 2022-2020.

בתשובה הסביר המנכ"ל כי דוחה את בקשת העותרת להחיל את הפטור גם על השנים 2022-2020 מפני שמשמעות קבלת בקשתה של העותרת תהייה החלת הוראת הפטור למפרע, דבר שעלול לערער את "הוודאות שנדרשת לתיכנון התקציבי של הרשויות המקומיות, באפן אשר מוביל לשינוי מצבה של הרשות לרעה...". לאחר קבלת תשובה זו הגישה העותרת, ברשות בית המשפט, את העתירה המתוקנת שלפניי, בגדרה היא מבקשת כי בית המשפט יורה שהפטור שניתן לה מכוח סעיף 5(ז) יחול גם על השנים 2022-2020.

...

דין הבקשה לדחיית המועד להגשת כתב התשובה ולדחיית מועד הדיון עד אשר יאוחד הדיון בכל העתירות העומדות על הפרק – להידחות בעיקרו של דבר.

אשר על כן, הבקשה לדחיית הדיון בשל רצונם של המשיבים לאחד את הדיון בעתירה שלפניי עם העתירות הנוספות שהגישה העותרת – נדחית.

עם זאת, לנוכח העובדה שעם הגשת הבקשה שלפניי ניתנה למשיבים ארכה עד להחלטה אחרת להגשת כתב התשובה לעתירה, הרי שאין מנוס מדחייה קצרה של הדיון תוך קביעת מועד הולם להגשת כתב התשובה.