יש לראות כי בעתירה הקודמת ובעתירה הנוכחית, המחלוקת העיקרית שבה היה צורך לידון הנה האם שגתה הוועדה המחוזית בכך שלא הסכימה להאריך את המועד להגשת היתנגדות מטעמו של העותר לתכנית (ונזכיר כי ההיתנגדות שלו הוגשה 4 חודשים אחרי המועד שבו פורסמה ההפקדה ואחרי שכבר היתקיים הדיון בשאר ההתנגדויות, שהוגשו במועד).
...
העתירה הקודמת -
על רקע האמור, הגיש העותר עתירה קודמת (עת"מ 44115-01-22, אשר התבררה בפני, להלן: "העתירה הקודמת").
הדגשתי בהחלטה הקודמת כי האיזון בין האינטרסים המנוגדים אז הביא אותי למסקנה שיש מקום לעכב עוד לפרק זמן נקוב את הפרסום, לקיים דיון מוקדם בעתירה, וכך לתת פסק דין בעתירה עצמה – לכאן או לכאן.
לכן, בשים לב למכלולי השיקולים, סבורני כי נקודת האיזון השתנתה בעקבות הפטירה המצערת של העותר המנוח, בנסיבות המצטברות בתיק זה. משכך, אין מקום להמשיך להורות על קיומו של צו הביניים עד מתן פסק דין בעתירה, ולו מן הטעם שעדיין לא ניתן לקבוע מועד לדיון בעתירה, לא ניתן לדעת אם העתירה תישאר כפי שהיא, שמא תוגש בקשה לתיקון העתירה, לא ניתן לדעת אם יתבקש לצרף תצהיר נוסף/אחר לעתירה ולמעשה גם ב"כ המלומד של העותר לא יכול להמשיך ולנהל בשלב זה את התיק עד שלא יוגש ייפוי כוח מטעם היורשים.
מהטעמים מעלה, אני מורה על ביטול צו הביניים.
