מועד להגשת התנגדות לצוואה

המשיבה 2 הגישה בקשה לקיום צוואה בסמוך למועד הפטירה תוך שהיא מסתמכת על צוואה בעל-פה שהותיר המנוח לפיה המשיבה 2 תהא היורשת של המנוח וכל אחד מילדיו יקבלו 18 ₪ בלבד.

המבקשים הגישו היתנגדות לצוואה וכיום מיתנהל בעיניין זה הליך בפני רשם לעינייני ירושה בת"א (מס' תיק: 343421).

...

דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים שצורפו על ידם, הוועדה הגיעה לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן צו זמני להדחות.

נוכח העדר קיומם של התנאים למתן הצו, דין הבקשה להדחות.

כמו כן ערים אנו כי התובעת העידה כי מילאה את המפורט בשל אינטרסים נוספים שהיו לה כפי שהעידה, לרבות היותה בפשיטת רגל ( ר' עמ 21-23 לעדותה) והגם שקיים קושי לקבל את גרסת התובעת במלואה בנידון שעה שמועד הגשת חלק מטפסים אלו היה לאחר היות התובעת בהליך פשיטת רגל .

העדה, גב' עסור: אבא שלי היה לו הסכם ממון והייתה לו צוואה שבו הוא מוריש לנו את הדירה, לארבעת ילדיו, והגברת רחל גל הגישה היתנגדות לצוואה, היא אמרה שהיא מצאה באחד המיילים איזה שהוא מיסמך שאבי נתן לה או לא שהוא נתן לה, איזה שהוא מיסמך שאבי מוריש לה, שהוא נותן לה לגור כל החיים בדירה.

...

מנגד טוען הנתבע, כי דין התביעה להידחות, הואיל והתובעת לא היתה ידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו ואף לא קודם לכן ומשכך אינה זכאית לגימלה.

במצב דברים זה שוכנענו כי אכן התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פטירת המנוח עימו קיימה משק בית משותף, הובילה לכך שעליה היה לשאת ממועד פטירתו בכל הוצאות הבית ועלויות המחיה שעד לפטירתו של המנוח האמור, התחלק בין שניהם.

לאור המפורט לעיל, שוכנענו כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מערכת היחסים בינה לבין המנוח כללה קשר זוגי וניהול משק בית משותף ומגורים יחדיו לרבות במועד סמוך לפטירתו המנוח.

התביעה מתקבלת.

עקב הגשת היתנגדות, הועבר התיק לבית משפט זה. נוכח מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת המנוחה נפטרה לאחר הגשת ההיתנגדות, כאשר התיק כבר הועבר לבית משפט זה, לא היה מקום, ולו מבחינה פראקטית, להשיב את התיק להוצאה לפועל לתיקון הבקשה לבצוע שטר כנגד יורשים פוטנצייאלים ועל כן הורה בית המשפט על הגשת תובענה מתוקנת עת הדגיש כי יש לשמור על המסגרת הדיונית של היתנגדות שטרם התקבלה כאמור וההליך אינו מסווג כסדר דין מהיר וככל שתתקבל ההיתנגדות העילה עודנה שטרית.

משכך, על התובעת לתקן את בקשת הבצוע (התביעה על סכום קצוב) ולאחר התיקון, יש לפעול כנגד היורש בהתאם לצוו ירושה או צו קיום צוואה והלה יגיש תצהיר מתאים בשים לב לכך שאין לפנינו יישות משפטית משעזבון אינו יישות משפטית כמו גם לא ניתן כבקשת התובעת למחוק את התצהיר וליתן פסק דין – הלכה למעשה – נגד המנוחה ז"ל. הסעד בדבר מחיקת תצהיר עת לפנינו בעל דין בנימוק שאינו יכול להעיד ומשמע כי יש ליתן נגדו פסק דין "באופן אוטומאטי" מעלה קושי, בשים לב לכך שמדובר בבעל דין ולא בעד, כאשר גם ביחס לעד קיימים חריגים לעדות שמועה באופן שניתן להכשיר אמרות עד שנפטר.

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).

 חזרתי על דברים אלו גם במסגרת פסק-דין שנתתי בבע"מ 1955/22 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 17.5.22) , עת כיהנתי בביהמ"ש העליון שם קבלתי ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשת המבקש שם להאריך לו את המועד להגשת ערעור מטעמו, שהוגש באיחור של 15 ימים, על פס"ד של ביהמ"ש לעינייני מישפחה שקבל היתנגדות לצוואה שערכה אימם המנוחה של הצדדים ושאותה הגיש המבקש לקיום.

...

ביהמ"ש קמא קבע בהחלטתו, כי "שלב הבאת הראיות לכאורה הסתיים, חקירות העדים ובעלי הדין היו אמורות להתקיים אלא שחלק מבעלי הדין הודיעו שאין צורך לקיים את ההליך הואיל והושג הסכם פשרה בתיק. בדיעבד הסתבר שההודעה התעלמה מבעלי דין אחרים בתיק. לפיכך, בלית ברירה נדחה הליך החקירות למועד רחוק. לאור האמור אין לאפשר "מקצה שיפורים" ואין לפתוח את ההליך להבאת ראיות נוספות ע"י מי מהצדדים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור כך שביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד לבחינת הטענה לפיה צוואת המנוחה שבקשה לקיומה עומדת להכרעה לפני ביהמ"ש קמא היא מזויפת אם לאו.

בהינתן שביהמ"ש קמא בהחלטתו מיום 1.8.23 דחה הלכה למעשה את ניסיון המבקשת להגשת חוות דעת המומחית מטעמה ומשהמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (והמועד לתקיפת ההחלטה כבר חלף), דין עתירתה הראשית של המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי , כי אורה על כך שחוות הדעת מטעמה תיוותר בתיק, להידחות על הסף.

אשר לעתירה החלופית של המבקשת , כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד – אני סבור כי היה על ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשת המבקשת בעניין זה. מעיון בתיק המתנהל בביהמ"ש קמא למדתי כי הטענה שמדובר בצוואה מזויפת עלתה בכתב ההתנגדות לצוואה (וזו למעשה הטענה העיקרית בכתב ההתנגדות) ולכל אורך הדיונים שהתקיימו עד כה לפני ביהמ"ש קמא.

המבקשת הגישה ערר על כך, שנדחה, ובמענה לפנייה נוספת מטעמה באותו עניין הודיעה לה פרקליטות המדינה כי "אין חולק על כל שקיים חשש כבד לכך שהצוואות מזויפות, אך בחינת מכלול הראיות לא הובילה למסקנה כי יש די ראיות להוכחת אשמתו של הנילון בזיופן". בנסיבות אלו ניתן לומר כי באמת ובתמים קיימת מחלוקת אמיתית, אקוטית, אם הצוואה שמונחת לפני ביהמ"ש קמא נערכה ע"י המנוחה אם לאו.

איני מקבל את טענת המשיב 2 לפיה בגלל שחוות דעת המומחה מטעם המבקשת כבר צורפה להליך וביהמ"ש קמא נחשף לה "לא ניתן למנות מומחה אחר בתיק". מעבר לכך שכלל לא ברור אם ביהמ"ש קמא נחשף לתוכנה של חווה"ד, ביהמ"ש קמא הוא בימ"ש מקצועי ולא מצאתי בסיס לחשש כי לאחר שתוצא מהתיק (ולא תשמש כראיה בהליך) תהא לה השפעה כלשהיא על שיקול דעתו של ביהמ"ש קמא עת ייתן את פסיקתו.

אני סבור כי יש לחזור על הדברים הללו גם כעת במסגרת הליך זה שלפניי, כדי להבהיר כי מעבר לכך שהתערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא נדרשת כדי שההליך בביהמ"ש קמא לא ינוהל בדרך שגויה (כשהכרעה בשאלה המרכזית שבמחלוקת אם עסקינן בצוואה מזויפת אם לאו תינתן בהיעדר חוות דעת מומחה) היא נדרשת כדי להבטיח שהתוצאה לה יגיע ביהמ"ש (אם יקיים את הצוואה או ידחה אותה) יקיימו את דברי המת, בעל הדין האמיתי, הוא ולא אחר.

סוף דבר הערעור מתקבל כך שמתקבלת בקשת המבקשת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לזיהוי כתבי יד לבחינת הטענה לפיה צוואת המנוחה שהבקשה לקיומה עומדת להכרעה לפני ביהמ"ש קמא מזויפת .

. סירטון זה הוצג למשיבים במהלך ההליך, כאשר הם לא היו מודעים לו בעת הגשת היתנגדותם לצוואה כפי שיפורט להלן.

לטעמי, לא ניתן לקבל את טענתה של המערערת (או השערתה), כי המנוח רצה להעניק לה את הדירה בשל סיועה עד אותו מועד להליך המשפטי (ובודאי לא כשכר טירחה לבעלה, כפי שטענה בתחילה) וזאת, כאמור, משתרומתם להליך הייתה זניחה, עד אפסית.

...

בכל הנוגע לקביעה, לפיה, יש להורות על השבת התיק לבית המשפט קמא, על מנת שיכריע בתוקפה של הצוואה, נוכח טענות המשיבים בנוגע לתקפה של הצוואה לאור עדויות העדים לצוואה ונוכח עמדת חבריי לפיה דין הערעור בנוגע לטענת הטעות להתקבל, מסכימה אני עם חבריי, כי יש להורות על השבת התיק לבית המשפט קמא על מנת שישלים את פסק דינו וכך יש להורות.

לאור אלה, מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא, לפיה, המנוח "טעה לחשוב כי היא (המערערת – י.מ.) תוכל לעשות כן רק אם תקבל לידיה את מלוא הזכויות. המנוח לא ערך אבחנה בין המשך ניהול ההליך המשפטי לבין הורשת הזכויות וראה בדברים מקשה אחת. המניע של המנוח היה ההליך המשפטי גרידא. ההליך המשפטי עמד לנגד עיניו ולא שיקולים הקשורים לצוואה." לטעמי אף לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המנוח סבר כי כתוצאה מהעברת הדירה למערערת והמשך ההליך המשפטי "אולי יישאר, יישאר משהו מהרכוש". היינו, הבנתו היתה שאין בהורשה לא שוויונית זו בכדי לקפח באופן משמעותי את שני ילדיו האחרים.

כאמור, יישומה של הפסיקה, שהובאה בהרחבה ובאופן מעמיק בפסק דינו של כבוד השופט ויצמן, מביא, לטעמי, לכך, כי דין הערעור בכל הנוגע לטענת הטעות – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, לו דעתי הייתה נשמעת הייתי דוחה את הערעור בכל הנוגע לטענת הטעות.

הערעור מתקבל בכל הקשור לקביעת בית משפט קמא כי נפלה טעות מצד המנוח בצוואתו וכי יש לתקנה, קביעתו זו של בית משפט קמא - בטלה.

כיון שאין הנדון מסיים את ההליך בכל הקשור לגורלה של הצוואה, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.