מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין חלוט

ברמה אופראטיבית, קבע בית הדין הארצי את הקביעות הבאות: לעותרת יינתנו 30 ימים להגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין הראשון, בכפוף לתשלום הוצאות משפט לטובת המשיב בסך של 25,000 ש"ח, אשר ישקפו את השהוי הניכר שנפל בבקשה ואת הוצאותיו של המשיב, כמו גם את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות העותרת, אשר הובילה לפגיעה בזכותו של המשיב לסופיות הדיון; ככל שתוגש בקשה להארכת מועד כאמור, היא תדון בפני מותב שונה מהמותב אשר נתן את פסק הדין השני; העותרת תישא בהוצאות המשיב בקשר עם העירעור בסך של 10,000 ש"ח. נגד פסק הדין בעירעור הוגשה העתירה שלפנינו.

כמתואר בפסק הדין הראשון, משך תקופה ארוכה היתנהלה העותרת באופן שעיכב את קידום ההליך בעיניינה, תוך היתעלמות מהחלטות חלוטות של בית הדין האיזורי.

...

בית הדין האזורי אף המשיך וקבע כי דין התביעה נגד העותרת להידחות, נוכח מעשה בית דין שקם מכוחו של הליך אחר שקיימו הצדדים (ת"א 14894-03-18) (להלן: פסק הדין בשלום).

דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף.

מאחר והנתבע קיבל את כתב התביעה ואת פסק הדין החלוט והחליט לפעול רק לאחר קבלת הודעת הפינוי, הרי שאין המדובר בעיכוב אשר נבע מנסיבות שאינן קשורות בו, או שהוא לא יכול היה למנוע ומשכך אין מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה, תוך סטייה מסדרי הדין.

תקנה זו קובעת כי מקום בו ניתנה החלטה בפני צד אחד ובעל הדין שכנגד הגיש בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה בקשה לביטולה, רשאי בית המשפט לבטלה בתנאים שיראו לו. ביטול מחובת הצדק הלכה היא כי אם יוכח שכתב התביעה לא נימסר כדין לנתבעים, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

...

עוד נקבע בפסיקה וראה לעניין זה רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן : "אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין... וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק דין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין נתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה של אי ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל סיבות המקרה ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה". הפסיקה קבעה עוד כי אף כאשר מתברר כי הגשת כתב ההגנה נבעה מתוך רשלנות מסויימת מצד הנתבע יכול בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, לצורך בירור המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים וזאת על מנת שלא לשלול מהנתבע את זכות הגישה לערכאות אשר הוכרה בפסיקה כזכות בעלת מימד חוקתי.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפניי במסגרתו העלו ב"כ הצדדים טענות שונות, הן ביחס למסכת העובדתית ולנסיבות מגוריו של הנתבע בנכס, וכן ביחס לסוגיות המשפטיות המתעוררות בענייננו והמצריכות הכרעה, על רקע הטענות העובדתיות שצריכות אף הן להתברר לאשורן על מנת לבחון האם קיימת לנתבע זכות חוקית להתגורר בנכס בטענה שהינו דייר מוגן, בהתאם להוראות סעיפים 20 ו-27 לחוק הגנת הדייר או בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הרי שסבורני טענותיו אלו של הנתבע אשר הועלו במסגרת הבקשה לביטול פסה"ד, מהוות טענות הגנה, לכאוריות, הראויות להישמע.

סבורני כי ככל שלא יבוטל פסה"ד ולא יתבררו טענות הנתבעים לגופן, תהא הפגיעה בנתבע בלתי מידתית ובלתי סבירה.

רוצה לומר, כי גם אם נפל פגם בהמצאת הבקשה לבצוע שטר והאזהרה וגם מקום בו לא ידע על האזהרה במועד, הרי שמרגע שידע על התיק וכי ננקטו הליכים – היה עליו להגיש תוך 30 יום בקשה לביטול פסק הדין ובודאי הארכת מועד.

כן נפסק, כי "כתמונת מראה לחריג האנטרס הצבורי עומד מעין חריג שעניינו בשיהוי הגשת התביעה לביטול פסק דין חלוט. כפי שבהצטרפותו של אינטרס צבורי נוטה הכף לטובת עקרון הצדק והאמת, כך כאשר חל שהוי רב בהגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט נוטה הכף לטובת עקרון סופיות הדיון. לפיכך, הגשת תביעה לביטול פסק דין חלוט בשיהוי רב עשויה להגביר את הנטל המוטל על הטוען לביטול...." (עא 6019/07   משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ''ד סג(3) 612 (25.2.2010)).

...

לקחתי בחשבון כי הנתבע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי וכי אין ידו משגת וזאת מבלי לבדוק חקירת יכולת משאין זהו ההליך לכך, אולם בשים לב לגובה החוב ובשים לב להגנה הדחוקה ולאיחור הממשי בהגשת ההתנגדות ומבלי להתייחס לכך שההמצאה הייתה כדין ומוכנה אני להניח שלא קיבל את דבר הדואר אולם כשידע הוא ישב בחיבוק ידיים ללא הוכחה כי ארבעה חודשים נבצר ממנו בכל דרך להגיש התנגדות או לחפש סיוע משפטי או לפנות להוצאה לפועל וכל שכן לאחר שכבר קיבל סיוע משפטי, המתין עוד מספר חודשים, במקום לזעוק ולהזדרז ולפעול בנושא – אני סבורה כי סכום ההפקדה הוא ריאלי בנסיבות העניין.

בזיקה לאמור בתנאי ב' דלעיל, אודה כי סברתי שיש לדחות את הבקשה וזאת מטעמי השיהוי שבהגשת התנגדות, כל שכן מיום הידיעה בפועל לשיטת הנתבע.

סוף דבר.

נטען, כי המשיב הגיש את התביעה דנן במטרה לתקוף פסק דין חלוט שניתן במסגרת תביעה על סכום קצוב שהגישה המבקשת בהוצאה לפועל (תיק מס' 516023-12-22).

עוד מצאתי לתת משקל לכך כי פסק-הדין הומצא על ידי ב"כ המשיב למבקשת, ביום 1.10.23, אישור המסירה נחתם בידי אותו מזכיר מועצה, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 8.10.23, כך שאותו מזכיר מועצה ידע להעביר את פסק-הדין לגורם האמון על כך, שעה שנידרש לכך.

אני מורה על ביטול פסק-הדין, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום שתתקבל בידיה החלטה זו. אסמכתא לתשלום ההוצאות תוגש לתיק בתוך המועד האמור, שאם לא כן, ההחלטה תבוטל ללא התראה נוספת, ופסק-הדין יוותר על כנו.

...

עוד טענה המבקשת כי מגמת הפסיקה הנה להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד על ידי פסיקת הוצאות.

בחינה מהותית של אישור המסירה ונסיבות ההמצאה, כמתחייב מהפסיקה בה נקבע כי יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה", המתבסס על עיקרון תום הלב הדיוני, ובחינת התנהלות בעלי הדין לגופה (בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (13.11.2007); רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (8.7.2010)), מביאה אותי למסקנה כי ההמצאה למזכיר המועצה מהווה המצאה כדין למבקשת.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על ביטול פסק-הדין, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מיום שתתקבל בידיה החלטה זו. אסמכתא לתשלום ההוצאות תוגש לתיק בתוך המועד האמור, שאם לא כן, ההחלטה תבוטל ללא התראה נוספת, ופסק-הדין יוותר על כנו.

לגישתה של כבוד השופטת לוקיץ, אין רלבאנטיות לתיק המשכנתא מאחר ועל ביהמ"ש לבחון האם מתקיימים התנאים הנדרשים בפסיקה לביטול פסק דין חלוט שחלפו כ- 7 שנים מהמועד שניתן ועד להגשת התביעה לביטולו וזאת מחמת התרמית.

אני מוצאת כי הטעמים שניתנו בהחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, יפים גם בהקשר זה, ויש בהם להביא לקביעה כי התובע מתקשה לעבור את משוכת "השקדנות הסבירה" בנסיבות המתוארות, שכן גם באם לא יכול היה לפעול להבאת הראיות בהליך הראשוני, יכול היה לעשות כן במסגרת בקשה לביטול פסק הדין, שבאם היתה מוגשת תוך המועד הקבוע בחוק, או תוך מועד סביר לאחר מכן, כנראה היתה נדונה לגופה ובמסגרתה היו מוכרעות מלוא טענות התובע ביחס לאישור המסירה לגופן.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את טענת המרמה.

לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות תיק זה ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני סבור שיש מקום להטיל הוצאות בסך 15,000 ₪ על התובע.