מועד העלאת טענות מקדמיות בהליך אזרחי

לאחר דיון שהתקיים בפניי ביום 21.12.20, שבמהלכו שמעתי את באי כוחם של כל הצדדים, ובנוסף גם קבלתי לעיוני חומר מסווג מראש מפלג ההונאה, רפ"ק סמי סיאגה, החלטתי ביום 27.12.20, שנכון יהא להורות למשיבים להגיש את תגובתם לבקשת האישור המאוחדת לא יאוחר מתאריך 30.5.21 והוספתי, שעל המשיבים להגיש את תגובתם לבקשת האישור בין אם תמוצה עד אז החקירה המשטרתית ובין אם לאו, וכן ציינתי, שאם בדעת המשיבים להעלות טענות למחיקה על הסף, או כל טענה מקדמית אחרת, עליהן להיות כלולות בתגובתם לבקשת האישור.

מכאן העתירה לאפשר למשיבים להגיש את בקשתם לסילוק על הסף תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה בבקשה זו. לחלופין בלבד, עותרים המשיבים, כי בית-המשפט יורה על המשך עיכוב ההליכים בבקשה המאוחדת, בהתאם לסמכות שבתקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, הואיל וחקירה פלילית עודנה מיתנהלת על ידי משטרת ישראל, גם בימים אלה, בפרשה זו, והעיכוב מבוקש לפרק זמן של 4-6 חודשים נוספים מהיום.

ב-רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן, בפִסקה 7 (13.10.2016) קבעה כב' הנשיאה א' חיות: "הלכה היא כי, ככלל, אין מקום לידון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה...". (ההדגשה שלי – י.ג.) כב' השופט נ' סולברג קבע ב-רע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, בפִסקה 18 (9.3.2017): "הלכה פסוקה היא, כי בשונה מהליך הדיון הנפרד בבקשה לסילוק על הסף של תובענות, לפי תקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שבתובענות ייצוגיות – ככלל, אין לידון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מדיון בבקשה לאישור הגשת התובענה הייצוגית, אלא במקרים חריגים, שבהם ניתן להכריע בפשטות וביעילות בטענות אשר אם תתקבלנה ישמטו את הקרקע תחת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית...". (ההדגשה שלי – י.ג.).

...

לטענת המשיבים, פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, (להלן: "התוספת") לפיו, לכאורה, הוגשה הבקשה המאוחדת, אינו חל על שירותי הליבה הבסיסיים הניתנים לכל תושב ושירותים אלה כלולים בסל הבריאות שבחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, ולכן דין הבקשה המאוחדת להידחות על הסף.

לפיכך טוענים המשיבים, שאין מנוס מלבקש את המשך עיכוב בירור בקשת האישור המאוחדת, כדי לאפשר את ניהול החקירה הפלילית באופן תקין ולאפשר למשיבים להגיש את הבקשה לסילוק על הסף בנפרד, כמפורט לעיל.

מתוך ניסיון לאזן ככל האפשר בין האינטרס הציבורי לאפשר למשטרה לבצע ולהשלים את חקירתה כנדרש, ולצורך זה להעמיד לרשות המשיבים פרק זמן נוסף, לבין האינטרס הלגיטימי של המטופלים ובני משפחותיהם שהדיון בהליך המשפטי שהגישו יתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, החלטתי להאריך את תקפו של צו עיכוב ההליכים ולהורות למשיבים להגיש את תגובתם לבקשות האישור המאוחדות לא יאוחר מיום 30.9.2021 (פגרת הקיץ ופגרת הסוכות כלולה במניין הימים).

נוכח דחיית מועד הגשת תגובת המשיבים לבקשת האישור אין מנוס מלבטל את קדם המשפט שקבעתי ליום 6.7.2021, וכך אני מחליט.

חלף זאת אני קובע שקדם המשפט יתקיים ביום שלישי 9.11.2021 שעה 11:00 לפני הצהרים.

לפי המבקשת , על בית המשפט לאפשר לה לתקן את כתב ההגנה, כדי להכריע ביעילות ובשלמות במחלוקת האמיתיות בתיקים דנן, במיוחד בשלב המקדמי שבו נמצא הדיון בתיקים.

כל האמור יישקל גם, אל מול אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, בנוסף לאנטרס המערכתי - צבורי הנוגע למשאבי הזמן של מערכת המשפט ויעילות ההליכים (רע"א 10005/08 פלוני נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 29.3.2009); רע"א 3385/08 מרקט נ' טילטל (פורסם ביום  25.9.08)).

גם אם נתייחס למועד העלאת הטענה כמחדל, מחדל זה לא היטה את הכף לטובת דחיית הבקשה, אך בודאי שמצדיק הטלת הוצאות.

  ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 315 (מהדורה שלוש עשרה, 2020) בשער 12 "הזמן הרב שחלף בין המועד להגשת התובענה לבין המועד להגשת הבקשה לתיקון אין בו, כשלעצמו, כדי למנוע את התיקון אם הבקשה לתיקון הוגשה בטרם החל קדם המשפט. כאשר מתעורר הצורך בהגשת בקשה לתיקון, עקב העדויות שהובאו במהלך המשפט, לא תקובל טענה נגדית של שהוי, שהרי הצורך בתיקון לא היה ידוע קודם לכן" .

...

  דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובכתבי הטענות, מצאתי כי דין הבקשה לתיקון כתב הגנה להתקבל.

יישום המבחנים שלעיל על המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי יש להתיר את תיקון כתב ההגנה, שכן התיקון נועד להעמיד את הפלוגתאות האמתיות לדיון ולהביא לכינוסן של כלל המחלוקות הנובעות מאירוע עובדתי אחד במסגרת הליך משפטי אחד.

ההליך הדיוני בעתירה כל המשיבים, לרבות המדינה, העלו טענות מקדמיות רבות כבדות משקל.

לעניין הבקורת השיפוטית על החלטת אגודות שיתופיות, ראו: ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד ס(2) 277, 286 (2005) שם נפסק (בפסקה 13) כי: "הבקורת השיפוטית עליה תיעשה במסגרת המשפט הפרטי". אכן, כפי שנאמר, שם, בפסיקה הוכרה "אפשרות להזרים עקרונות מהמשפט הצבורי לתוך המשפט הפרטי, כך שיחולו אף על הגוף הפרטי" (שם, פסקה 15) ואף הובהר כי 'יהיו מקרים שבהם יהיה ראוי ונכון להחיל את ערכי היסוד של שיטתנו לצורך הפעלת ביקורת שיפוטית אף על אגודה שיתופית ומוסדותיה, גם אם מדובר בגוף פרטי הכפוף לכללי המשפט הפרטי" (שם, בעמודים 287-291) אך אין בכך כדי לשנות את כללי הסמכות, לפיהם הבקורת השיפוטית על גופים פרטיים נעשית במסגרת ההליכים האזרחיים.

שהוי תקנה 3 לתקנות המנהליות קובעת, כי העתירה תוגש "בלא שהוי בנסיבות העניין ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לו עליה, לפי המוקדם".   תקנה 4 לתקנות המנהליות מוסיפה וקובעת: "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3". תקנה זו מבהירה, כי למועד בו הוגשה עתירה מנהלית יכולה להיות חשיבות קריטית, שהרי בית המשפט המינהלי רשאי לדחות עתירה על הסף בשל איחור בהגשתה, גם אם הוגשה בתוך 45 הימים הנזכרים בתקנה 3.

...

לפיכך, אני מורה על סילוק העתירה נגד משיבים 3-1 על הסף.

העתירה נגד המדינה (משיבים 4 ו- 5) מתקבלת, במובן זה שאני מורה כדלקמן: ככל שהקיבוץ לא יגיש לוועדה, בתוך 60 ימים מהיום, תכנית מעודכנת, אשר מרחיבה את הקו הכחול של תכנית נחל עמל קדום, באופן שיכשיר את הקיבוץ להיות יזם התכנית, תיטול רמ"י על עצמה את קידום התכנית, בין בעצמה ובין באמצעות רשות ציבורית אחרת, אשר רשאית ליזום תכנית כזו ותסדיר את ההרשאות והערבויות המתחייבות מכך.

אני מורה למדינה, לקבל החלטה ולגבש הסדר תכנוני, אשר ישקפו את האיזון הכולל, הראוי, בין זכות הציבור לגישה לאסי, לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלבנטיים וכן לפעול, במהירות הראויה ובדרכים המתאימות, לשם יישום ההסדר בשטח.

טענת חוסר סמכות עניינית היא אחת מהטענות המקדמיות אותן נידרש להעלות בתחילתו של ההליך.

כן ראו: אלון קלמנט "חריגה מסמכות עניינית בהליך אזרחי" משפט ועסקים יח 467 (2014)).

ואולם, אף אם תיתקבל הטענה כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיב, ואינני נוקט כל עמדה בעיניין זה, אינני מוצא כיצד הדבר משליך על מועד העלאת הטענה, בשים לב לטיב נימוקיה.

...

על רקע האמור, ביום 19.3.2016 הגיש המשיב נגד המועצה המקומית ראש פינה והוועדה המקומית תביעה לפיצויים בגין שתי ההפקעות האמורות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובכלל זה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שמצאתי לנכון להכריע בשאלה העקרונית שהיא מעוררת.

חרף זאת, סבורני כי המקרה שלפנינו איננו מהווה הזדמנות ראויה לדון בשאלה העקרונית שהתעוררה במקרה דנן, משום שלא התרשמתי כי מכלול הטיעונים הרלוונטיים לצורך הכרעה בשאלה העקרונית נפרשו לפני בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית כמפורט לעיל.

טענות אלו נדחו בהחלטת בית המשפט מיום 5.12.2021 כאשר נקבע בהחלטה כי ככל שטענות אלו יהיו רלוואנטיות ניתן יהיה להעלותן במסגרת הסיכומים בסיום ההליך.

הודגשה האבחנה בין הליך אזרחי להליך פלילי.

בעיניין זה, נתתי דעתי גם לטענות המקדמיות שהועלו על ידי ב"כ הנאשם לרבות לעניין חלוף הזמן, אולם יודגש כי חקירות הנאשם בוצעו באופן יחסי בסמוך למועד ביצוע העבירות ומכאן שלהודעותיו יש לתת משקל בהתאם, וזאת ככל שיידרש במסגרת הכרעת הדין ולא בשלב זה. הגב' חנה בוזנח, פקידה שיעבדה אצל נאשם 2 מסרה בעדותה כי כל הפעולות בוצעו בהוראה של נאשם 2 וכי הוא זה שמסדר את החשבוניות בנוגע לחוזי העבודה השונים, לכל חברה איתה התקשרו יש שקית מסמכים מסודרת.

...

עוד נטען כי יש לעשות בידוד של הראיות המפלילות שהביאה התביעה ולאחר שנבחנות הראיות המפלילות ביחס לכל אחת מהחברות הנטענות כי הנאשם הגיש את החשבוניות ביחס אליהן הרי שנותרות רסיסי ראיות בלבד, אם בכלל וביחס לכך, יש לקבל כמכלול את הטענה כי אין להשיב לאשמה ולמצער ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי יש מקום לחייב הנאשם לתת את גרסתו הרי שיש לחייבו אך ורק ביחס לאותן חשבוניות לגביהן הובאו ראיות לכאורה ביחס לאשמתו של הנאשם.

יובהר, לא נעלם מעיני בית המשפט הקשיים הראייתיים והמשפטיים שההגנה טוענת להן, אך סבורני כי לא יהיה זה נכון לדון במשקל שיש לראיות במסגרת טענת אין להשיב לאשמה אלא במסגרת ההכרעה הסופית בתיק.

לאור כל האמור, מצאתי לדחות הטענה כי אין להשיב לאשמה והנאשם נדרש למסור גרסתו בהתאם לתכנית המשפט כפי שתיקבע בתיאום בין הצדדים.