מוניטין אישי בהליך איזון משאבים

על דרישתה של האישה לאיזון לא שוויוני ע"פ סעיף 8 לחוק יחסי ממון משיב הבעל כי הוראת החוק לאיזון לא שוויוני היא רק בנסיבות חריגות והאישה לא עמדה בנטל ההוכחה להם: האישה גרמה לגירושין כשמנעה מהבעל יחסי אישות כפי המתועד בפרוטוקולים בהליך הגירושין.

וראה בענין זה פס"ד ביה"ד הרבני נתניה 824780:"לאור האמור, מאחר שהוראת החוק הפשוטה, התואמת גם את גישתו של המשפט העברי איננה מכירה במוניטין אישי כנכס לצורך עריכת איזון המשאבים – לפיכך תביעת התובעת נדחית." על נדון הוון הזכויות אם לשלמם כעת או במועד מימושן ראה לרה"ג מיכאל עמוס שליט"א בספר שורת הדין חי"ז עמ' שעב שמסיק:" מכל האמור עולה שיש לדחות את תביעת הבעל לחייב את האישה בתשלום מיידי של מחצית זכויותיה העתידיות". לאור האמור ביה"ד פוסק כי: ביה"ד דוחה את בקשתה של האישה לאיזון הדירה בנתיבות.

...

. אינה נכס ישיר שירש הנתבע מאמו המנוחה, אולם שוכנעתי כי הדירה ב..

דעתנו כי החוק נתן לגורם השיפוטי שיקול דעת רחב בפסיקה זו. כבר מצאנו שופטים בבתי המשפט שחישבו כל אחד לפי דרכו, הבנתו והשקפתו.

וראה בענין זה פס"ד ביה"ד הרבני נתניה 824780:"לאור האמור, מאחר שהוראת החוק הפשוטה, התואמת גם את גישתו של המשפט העברי איננה מכירה במוניטין אישי כנכס לצורך עריכת איזון המשאבים – לפיכך תביעת התובעת נדחית." על נדון היוון הזכויות אם לשלמם כעת או במועד מימושן ראה לרה"ג מיכאל עמוס שליט"א בספר שורת הדין חי"ז עמ' שעב שמסיק:" מכל האמור עולה שיש לדחות את תביעת הבעל לחייב את האשה בתשלום מיידי של מחצית זכויותיה העתידיות". לאור האמור ביה"ד פוסק כי: ביה"ד דוחה את בקשתה של האשה לאיזון הדירה בנתיבות.

בין יתר ההליכים, הגישה המבקשת תביעה רכושית לאיזון משאבים נגד המשיב.

עיון בחקירת המומחה לה מפנה המבקשת מגלה כי המומחה לא העיד כי נימנע מלבחון את חלקו של המשיב בפירמה אלא העיד שלא העריך את הזכויות על דרך של "להעריך את שווי הפירמה ומשם לגזור את שווי הזכויות שלו" ( כדרישת המבקשת) אלא ביצע את הערכת השווי לפי המוניטין האישי של המשיב וכושר ההישתכרות (ר' בעמ' 185 לפרוט').

...

כעולה מתגובת המשיב לפני ביהמ"ש קמא, המבקשת, למרות אורכות שביקשה, החליטה בסופו של דבר לא להגיש את הערותיה לטיוטה.

בסופו של דבר מסמך הערות שגיבש את מלוא הערותיו של המשיב כלפי חוות הדעת גובש, נערך ונחשף ושני הצדדים נחשפו לטיוטת חווה"ד, שנשלחה לשניהם על-ידי המומחה, באותו המועד ( רוצה לומר – המומחה לא ביקש ולא קיבל הערות של המשיב לטיוטת חווה"ד טרם זו נשלחה גם למבקשת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

האקטואר העריך בדוח שהגיש את שווי העסק והפחית כושר הישתכרות אישי מהשווי, דהיינו הפחית כל חודש 25,000 ש"ח שניתנים לאיש ורק את הנותר העריך כשווי עסק, בזה הפחית בפועל מסכום האיזון את כושר הישתכרות האישי שיגיע לאיש בגין עבודתו בפועל, שבשכר זה אין לאשה חלק, הדוח נתן לאשה רק חצי משווי העסק – המוניטין העיסקי.

ברור שכל בעל עסק יכול להחליט בוקר אחד שהוא סוגר את העסק, אך אין זה אומר שאין לעסק שווי בעת סגירתו, כמו שצד מסוים במהלך הליך גירושין יכול לעשות מניפולציות שונות על שווי העסק, על כמות נכסיו ושוויים, גובה הכנסותיו וכו', ורבים גם עושים כן. גם בהיותו הבעלים, במקרה שלנו, הוא יכול להעסיק עובדים שכירים ולשלם להם כדי שיעברו ממוסך למוסך כהגדרת האיש – הכול ייעשה תחת מטריית משרדו והקשרים שקשר עם חברות הביטוח השונות והמשרד ימשיך לשגשג.

במסגרת דוח איזון המשאבים בוצעה הערכת שווי לעסק ונקבע שנכון למועד הקרע שווי העסק נאמד בסכום של 1,201,662 ש"ח. עוד נרשם כי לבקשת האיש בוצע גם תחשיב של שווי העסק נטו בנכוי מס ריווחי הון בעת מכירת העסק – הרי שגם לשיטת האיש, כפי שכתב בכתב תביעתו וכדכתבנו לעיל, אין חולק שמדובר בעסק, שהרי עסקינן בנכוי מס ריווחי הון, והדברים נכונים רק כאשר אנו מדברים על מכירת עסק, כשיש עסק, והרי בסופו של דבר האקטואר מונה כדי להעריך את שווי העסק וכך עשה ואף קבע שווי מדויק לעסק.

...

במסגרת דוח איזון המשאבים בוצעה הערכת שווי לעסק ונקבע שנכון למועד הקרע שווי העסק נאמד בסכום של 1,201,662 ש"ח. עוד נרשם כי לבקשת האיש בוצע גם תחשיב של שווי העסק נטו בניכוי מס רווחי הון בעת מכירת העסק – הרי שגם לשיטת האיש, כפי שכתב בכתב תביעתו וכדכתבנו לעיל, אין חולק שמדובר בעסק, שהרי עסקינן בניכוי מס רווחי הון, והדברים נכונים רק כאשר אנו מדברים על מכירת עסק, כשיש עסק, והרי בסופו של דבר האקטואר מונה כדי להעריך את שווי העסק וכך עשה ואף קבע שווי מדויק לעסק.

מתשובת האקטואר עולה כי לא ברור לו אם מדובר במוניטין עסקי או מוניטין אישי, אולם מאידך גיסא הוא כותב באופן חד־משמעי "כי במצב הדברים הנתון ללא [פלוני] לא קיים העסק". בנוגע למכירת העסק לצד ג' הוא כותב להערכתו "כי בקונסטלציות מסוימות ניתן יהיה למכור את העסק אך סבור אני כי על [פלוני] יהיה להמשיך לעבוד בעסק (לפחות לתקופה מסוימת)". בלשון אחרת האקטואר מבהיר כי הערכת שווי העסק כפי שהגיש נעשתה לאור בקשת הצדדים ולבקשת בית הדין באופן מפורש, ולא משום שהיה פשוט לו מבחינה מקצועית שמדובר בנכס בר־איזון, ושייתכן כי ללא פנייה מפורשת זו לא היה מבצע הערכה לעסק כלל.

מסקנות אשר על כן, בהתאם לאמור, אם דעתי תתקבל יש לפסוק כלהלן: הערעור נדחה.

בהתחשב בצורך לקבל הבהרה לא מצאנו הצדקה לחייב את המערערת בתשלום הוצאות לצד שכנגד, ודמי הערבות שהפקידה יוחזרו לה בהתאם לנהלים.

תביעת הרכוש – תלה"מ 63643-01-18 האם יש לאמץ את מימצאי המומחה לעניין איזון המשאבים, הערכת רכיבי המוניטין האישי והעסקי של האיש כפי שהובאו בחוו"ד; האם יש להורות על פירוק השתוף בבית המגורים, לרבות יישום סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון") באופן שבו האישה תקבל חלק גדול יותר מהאיש בבית המגורים; מהו המועד הקובע לעניין הערכת שווי בית המגורים.

בשל הדינאמיות והתנודתיות המאפיינות את ההליך המשפטי, ובפרט את הליך איזון המשאבים, שכיח ומקובל כי מומחים מטעם בית המשפט מונחים, אף לאחר הגשת חוות דעתם, להגיש עדכונים או לערוך בחינה חוזרת או משודרגת של מושא חוות דעתם.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

"בית המשפט התרשם שהתובעת הבינה היטב בזמן אמת את משמעות הסכם הממון ואת משמעות ההפרדה הרכושית והסכימה לכך בלב שלם, אך בהליך זה הציגה את העובדות באופן שונה מהמציאות במכוון, על מנת שיהא בהן לבסס לכאורה את טענותיה לביטול הסכם הממון". הנוטריונית העידה שהמערערת היתקשרה אליה על מנת לדחות את תאריך הפגישה מיום 8.6.16 ליום 13.6.16 ועדותה הייתה מהימנה מאוד.

טעה ביהמ"ש קמא שדחה את טענות המערערת שלא הייתה כוונת שתוף ספציפית בחברה וכי הצדדים לא שינו את ההסכם בהתנהגות וזאת חרף ראיות רבות והוודאות בעל דין הכוללים את אלו: העברת סכום עתק של 326,000 ₪ מהחשבון המשותף לחברה כשהתברר שהכחשת המשיב שקרית, המשיב הודה שהציע במסגרת גישור להעביר את החברה למערערת והעניק לה זכות ראשונים לרכוש אותה, באתר החברה נאמר שהיא הוקמה ע"י שני הצדדים, באינסטגרם המשיב כינה את העסק כ"עסק שלנו", בשיחות עם המערערת אמר המשיב שהחברה משותפת ו"מה ששלי שלך", המערערת חתמה על הסכם השכירות בשם החברה ושכרה בשם החברה חברת ניהול פינאנסי, המערערת לא קיבלה משכורת מהחברה בששת החודשים הראשונים לאחר שנאמר לה שבעלים לא מקבלים משכורת, המערערת העבירה את המוניטין האישי שלה לחברה ללא תמורה, שם החברה הוא ----, רו"ח יעץ לצדדים להקים חברה עם בעל מניות אחד בגלל הדחיפות בהקמת החברה, המערערת פעלה מול רו"ח לצורך הקמת החברה ופתחה את חשבון הבנק של החברה, המערערת ניהלה את החברה והצדדים שעבדו את חשבון הבנק המשותף שלהם לחובות החברה.

בנוסף, הוכח ויתור בהתנהגות מצד המשיב על זכויותיו במחצית החברה והמערערת הסתמכה על כך. בנוסף, טעה ביהמ"ש קמא כשהורה למערערת להגיש כתב תביעה מתוקן, מאחר שניתן להגיש סעד של איזון משאבים שיינתן כסעד סופי, לאחר שייקבע שההסכם בטל.

...

סיכומו של דבר: המערערת לא הוכיחה את טענותיה לביטול ההסכם.

התביעה נדחית והמערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 35,100 ₪.

תמצית טענות המשיב יש לדחות את הערעור היות שאין כי עילה להתערב בפסק הדין.

כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017): "כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים". במקרה דנן, אין כל הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות בדבר מהימנות העדים כפי שפורטו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר הביאו אותו למסקנה שהמערערת לא הוכיחה שקיימת עילה לביטול ההסכם ושהצדדים שינו את ההסכם בהתנהגות.

לצורך ביסוס המסקנה שצדדים התכוונו שלא לקיים את ההסכם או שזנחו אותו, נדרש בין היתר דפוס התנהגות מתמשך לו שותפים שני הצדדים ועדות ברורה על ההסדר החוזי החדש, שלכאורה נוצר (ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) בעמ' 242).

סיכומו של דבר: בדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שלא קיימת כל עילה לביטול ההסכם, לא מחמת פגם באישורו ולא מחמת שהוא שונה בהתנהגות הצדדים ואין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא.