מוות כתוצאה מניסיון חיסול בין עבריינים

ביום 16.4.2012 פנה א' ו' למפעילו במישטרה בבקשה להפוך לעד מדינה, וזאת – לטענתו – בעקבות ניסיונות לחסלו.

נקבע כי גרימברג ושלומי החזיקו בשני רובי קלצ'ניקוב ובאקדח לשם מימוש תכניתם, וכי פעולותיהם בוצעו כנקמה על מותו של משה זיתון (להלן: משה), מי שעמד בראש האירגון ונרצח ימים ספורים קודם לכן.

האישום השלישי – בית המשפט המחוזי קבע כי יוסף סולומון, המערער בע"פ 3926/17 (להלן: סולומון) ניסה במועד מסוים במהלך החודשים מרץ-אפריל 2011 לירות בגופו של רובין מספר יריות מטווח מגע בסמוך למכולת בבאר שבע, אלא שכתוצאה מתקלה בתפעול האקדח שבו השתמש לא נורו ממנו כדורים.

בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח קשר עברייני בין צדיק, סולומון ומנגשה, כאשר צדיק שימש בו הדמות הסמכותית.

כמו כן, הם הצביעו על כך שהאשום השני נסב על ניסיון רצח משנת 2008, ואילו תשעת האישומים הפארטיקולריים הנותרים מתייחסים לאירועים שהתרחשו משנת 2011 ואילך, באופן שמטיל צל על הקביעה שמדובר היה בפעילות עבריינית של ארגון פשיעה שהשתרעה על פני התקופה כולה.

...

נקדים ונציין, כי בתום שלושה ימי דיונים בערעורים – שהתקיימו בימים 11.2.2019, 13.2.2019 ו-18.2.2019 – סברנו כי דין מרבית טענותיהם של המערערים בכל הנוגע להכרעת הדין להידחות.

כמו כן, בשים לב למעמדו של גרימברג כראש הארגון ולגובה הקנס שהושת עליו, אנו מורים – באופן יחסי – על הפחתת הקנס שנקבע בעניינו של רחמים לסכום של 100,000 שקלים, שישולם בפריסה לתשלומים שווים של 750 שקלים מדי חודש בחודשו, בהתאם לתנאים שעליהם הסכימו הצדדים, או שלושה וחצי חודשי מאסר תמורתו.

בנוסף, בהתאם לסעיף 5 לחוק המאבק בארגוני פשיעה וסעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, ונוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אנו מורים על מתן צו לחילוט הרכוש שנתפס – הכולל רכב מסוג מזדה 3 שמספרו 41-911-69, סך של 50,000 שקלים חלף חילוטו של רכב מסוג יונדאי שמספרו 87-013-13 וסך של 2,800 שקלים במזומן – ועל השבתם של יתרת הסכומים שהופקדו לידי רחמים.

סוף דבר: נוכח חזרת המערערים מערעוריהם על הכרעת הדין, הם נדחים בזאת, למעט בנקודה הנוגעת למשך פעילותו של ארגון הפשיעה (שנתחמה לשנים 2012-2011).

אשם תורם לטענת הנתבעים, המנוח תרם בהתנהגותו לארוע, שכן הוא נטל חלק בפעילות עבריינית; חשף עצמו למרדף ולאחר מכן למעצר; ובהמשך אף היתנגד וניסה לחטוף את נשקו של הנתבע.

בנידון יוזכר כי התובעת ניסה לירמוז לכך שהמנוח ושאר יושבי הרכב לא ידעו שמדובר בשוטר שרודף אחריהם אלא בניסיון לחיסול "פלילי", אך אניח לצורך הדיון כי המנוח ידע ששוטר רודף אחריו בחשד של ביצוע עבירה פלילית (הדבר גם עולה בקנה אחד עם הודעתו במישטרה של איימן הייב, בה מסר, בין היתר, כי המנוח סיפר לו שהוא נורה בידי שוטר).

הקשר הסיבתי בין ארוע הירי למוות הצגת הבעיה על נתונים אלה אין מחלוקת: · קליע שנורה מאקדחו של הנתבע חדר לירך ימין וגרם לקרע בווריד הירך, שהוא אחד הוורידים הגדולים בגוף האדם; · מות המנוח נגרם כתוצאה מאיבוד דם והלם תת נפחי, אשר מקורו בקרע האמור בווריד הירך; · בסמוך לירי הצליח המנוח להמלט ולהגיע למכולה באיזור חניון הרפטינג, כמתואר לעיל.

...

לסיכום, הקשר הסיבתי בין מעשה הירי לבין מות המנוח לא התנתק נוכח אירועים שהתרחשו לאחר הירי, בין כאלה הנעוצים בהתנהלות המנוח ובין כאלה הנעוצים בהתנהלותם של אחרים.

סוף דבר 137.

נוכח האמור אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך 1,397,575 ₪.

למחרת, ביום 19.5.2011 פורסמה בעתון "מעריב" כתבה נוספת במסגרתה תחת הכותרת "חשיפה: "פרוטוקול החקירה של עורך הדין פינקלשטיין" ותמונתו של התובע, בין היתר, נכתבו הדברים הבאים: "ביום הארבעים למעצרו של עו"ד גור פינקלשטיין, שחשוד כי היה "המוח" שתיכנן שורה של ניסיונות חיסול באיזור המרכז, ביניהם תוכנית להתנקש בראש התנועה האסלאמית ביפו, ניסיון לחסל את בן זוגה של גרושתו ומטען חבלה סמוך לביתו של שוטה חובל הוא נישבר.

כאשר התובע נישאל מדוע נימנע מלפנות לנתבעים כל השנים מאז הפירסום השיב "הייתי עצור. היו לי הרבה דברים אחרים שהייתי צריך לטפל בהם. הייתי במצב כלכלי שלא יכולתי להרשות לעצמי לחפש עו"ד. כשהשתחררתי מצבי הכלכלי השתנה וגם היה לי יותר זמן ופנאי לטפל בדברים האלה" (עמ' 8 שו' 10-12) והוסיף כי לאחר מות אביו היה לו כסף.

בפסיקת הפצוי יש להיתחשב, בין היתר, בהקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד.

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

...

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

את טענת הנתבעים ל'הקלה' מכוח סעיף 19 לחוק, יש להידחות.

סוף דבר מכל האמור התביעה מתקבלת בחלקה כך שישולם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ באופן הבא - סך של 10,000 ₪ ישולם על ידי נתבעים 1-2, יחד ולחוד, היתרה בסך של 10,000 ₪ תשולם על ידי נתבע 1 לבדו.

" וכך נאמר על ידי בית המשפט העליון לגבי החומרה הנודעת לעבירות המבוצעות בנשק [ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נגד סאלימן (19.1.14)]: "עבירות המבוצעות בנשק טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו. החשש הוא, כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית שעלולה להביא לפגיעה ואף לקפוח חייהם של אזרחים תמימים". וכן, "ניסיון החיים מלמד, לצערנו, כי אזרחים תמימים שנקלעו ל"קו האש" בסכסוכים פנימיים של עבריינים נפגעו ואף מצאו את מותם ולכן, אין מנוס, אלא להחמיר בעבירות כגון דא, הן בהיבט ההרתעתי והן בהיבט של שמירה על שלום הציבור" [(ע"פ 310/09 שטרית נגד מדינת ישראל" ( 17.4.11)].

בהקשר זה הפנה התובע לגזר הדין שניתן נגד הנאשם בתיק זה שבו ניתן ביטוי לכך שלמען חיסול החשבונות בין העבריינים הנאשם ושותפו לעבירה לא התחשבו בתוצאות הלוואי שעלולות להיות למעשיהם [תפ"ח 1070/08, (17.5.10)].

...

בדומה, יש לדחות את בקשת הסנגור הנסמכת על סעיף 11 לחוק העונשין, לנכות את התקופה שבה שהה הנאשם במעצר בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם. סעיף 11 לחוק העונשין קובע: "נשא אדם עונש בחוץ לארץ על עבירה, או היה נתון שם במעצר בגללה, ינוכה העונש או תקופת המעצר מן העונש שעליו לשאת בישראל בשל אותה עבירה". את הדגש בענייננו יש לשים על התיבה "בשל אותה עבירה". אין חולק כי הנאשם היה עצור בבלגיה בגין עבירה שעניינה סם מסוכן מסוג חשיש (שאין בינה לבין אישום 11) וכן בגין עבירה של "חברות בארגון פשיעה" (עבירה שקיימת על פי החוק בבלגיה).

10.7 לסיכום עונשו של נאשם 17 לאור כל האמור לעיל ולעונשים שיש לגזור על הנאשם בהתאם למתחמי הענישה שנקבעו ומיקומו בתוכם, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, אנו גוזרים על נאשם 17, יעקב בן שטרית, מאסר בפועל למשך 10 שנים.

סוף דבר לסיום, אנו מבקשים להביע את תנחומינו לבני משפחות הקורבנות.

הנאשם הוא זה שירה בפועל, החזיק בנשק ללא רישיון, הוכיח אדישות קיצונית לתוצאות מעשיו, ובפשטות "ריסס" את יושבי בית הקפה, שנאלצו לשכב על הרצפה בניסיון להתחמק מהיריות.

הנאשם קיפח את חייו של קורבן אקראי ותמים שלא היה קשור לסכסוך ועל כך נקבע בע"פ 5649/05 אייל רווח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום 3.7.07):-"התרענו בעבר כנגד השימוש הגובר בכלי נשק לחיסול סכסוכים בין עבריינים, שימוש שהיה כרוך לא אחת במותם של חפים מפשע ולפציעתם של רבים אשר נקלעו לזירה באקראי. המקרה הנוכחי הוא דוגמא נוספת לאותה תופעה נפשעת ועל כן מצווה היה בית המשפט להגיב עליה ביד קשה". שיקולים לקולא 7.

...

באותו מקרה הערעור נדחה בשל חומרת העבירה וגם בהיתחשב בעברו הפלילי העשיר של המערער, והמאסרים הממושכים שריצה.

על הפער בין העונשים נקבע:-"הנסיבות החמורות של המעשה שלפנינו ותוצאתו הקטלנית מצדיקים את העונש שנגזר על המערער, על אף העונש שקבל שותפו לאירוע העבירה, אשר הורשע בסיוע לעבירת ההריגה. מכתב האישום עולה כי המערער היה המתכנן והמבצע של הארוע הקטלני. תפקידו של הנאשם הנוסף היה בסיוע למערער להגשים את התכנית, כגון הודעה על כך שמאהר נאשף (הקורבן) יצא מהמוסך, אולם הסיוע לא היה בזמן הארוע הקטלני". עוד מנה בית המשפט את השיקולים להקלה בעונשו של הנאשם האחר ובסופו של דבר נמצא כי היתה הצדקה לפער זה. בענייננו, חוסאם נדון ל-7 שנות מאסר כשהוא הורשע בעבירה של סיוע להריגה שהעונש המרבי לצידה הינו מחצית העונש על העבירה העיקרית.

לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים לעניין, לרבות האבחנה בין חלקו של הנאשם לזה של חוסאם והעונש שנגזר על חוסאם, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:-א. מאסר בפועל למשך 13 שנים החל מיום מעצרו ביום 19.1.11.