כמו כן טען הנאשם לתחולת ההגנה מן הצדק, מאחר שבתחילת הדרך המאשימה החליטה על סגירת התיק נגדו בעילה של חוסר עניין לציבור, לא הודיעה לו על זכותו להיוועץ בעורך דין טרם חקירותיו ואף לא חקרה אותו בהתאם לחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו – 2005 (להלן: "חוק הליכי חקירה והעדה").
כך נקבע בצו מינוי אפוטרופוס לנאשם כי המינוי מוגבל לאפוטרופוס לדין "לצורך ניהול תביעת החסוי בת.א. 1527/95 כנגד מגדל-חברה לביטוח בע"מ ואבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב". קרי: לא מדובר במינוי אפוטרופוס לפסול דין אלא למי שאינו יכול לדאוג לענייניו, בין אם דרך קבע ובין אם דרך אירעי.
מאחר שאין מחלוקת שהמסמכים הנטענים להיות מזויפים הוגשו על ידי הנאשם, לתיק בית המשפט, במסגרת ההליכים המשפטיים האמורים, נותרה בעינה המחלוקת האם הנאשם זייף את המסמכים או לא.
הראיות לזיוף נספח ת/9
הנאשם אינו חולק על העובדה ששינה את כותרת הנספח ת/9, כמיוחס לו בכתב האישום וכפי שעולה ממוצג ת/10/א, אך טוען כי הדבר נעשה בנוכחות מר צרור ובהסכמתו, כשמנגד טוען מר צרור שהשינוי בכותרת המסמך נעשה לאחר שהוא והנאשם חתמו על הנספח ת/9 ונפרדו כל אחד לדרכו.
רק בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, בחקירה הנגדית, אישר מר חן כי מונה כאפוטרופוס לנאשם לגבי עניין אחד ויחיד, אך המשיך ודבק בטענתו לפיה אף שזה נכון מבחינת בית המשפט, מבחינה עניינית ובפועל למעשה שימש כאפוטרופוס לכל ענייניו של הנאשם, שלדבריו "היה במצב מאד קשה פיזית ונפשית".
טענתו זו סותרת גם את עמדת הנאשם לגבי מעורבותו של מר יוסי חן בעסקיו עם צרור, כשבתשובה לשאלה על הקשר שבין יוסי חן לעסק השיב "הוא לא קשור לעסק שלי. הוא הבעל של הבת שלי".
אמירה זו, לפיה יוסי חן לא קשור לעסק שלו, עומדת בסתירה גם לטענת הנאשם עצמו, בעדותו, לפיה הודיע לצרור שלא יפנה אליו בעתיד, אלא לעו"ד שיוביץ ובעיקר ליוסי חן.
הטענה על מצבו הנפשי הקשה של הנאשם ונזקקותו לאפוטרופוס גם אינה מתיישבת עם ההליכים שניהלו הנאשם ואישתו, באותה תקופה ממש, בבית המשפט לעינייני מישפחה, במסגרת תביעתם לקבל למשמורתם את נכדיהם, כשעל פי טענת הנאשם, בדיון שהתקיים בתאריך 14.3.05 (ת/27), הוא ואישתו מגדלים את הנכדים בביתם קרוב ל-3 שנים וטובתם מחייבת העברת המשמורת לידיהם, וכך גם התייחסה שופטת בית המשפט לעינייני מישפחה, בהחלטתה מתאריך 11/4/06, לעובדה שהסבים (הנאשם ואישתו) "למעשה מגדלים את הקטינים מזה תקופה ארוכה".
לגופו של עניין, על אף טענתו של הנאשם לפיה הוא היה במצב נפשי מעורער ביום החתימה על הנספח, הרי שהוא עדיין עמד על דעתו ודרש להכניס שינויים ותוספות בשני ההעתקים של הנספח.
...
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המסמכים ת/9 ו- ת/12 זויפו ע"י הנאשם או מי מטעמו.
חוות דעתו ועדותו של מר ניב יחד עם חוות דעתו ועדותו המחזקת של מר נפתלי, בנוסף לראיות הנסיבתיות כמו האינטרס המובהק של הנאשם, זמינותו לכל המסמכים, בהם גם למסמך ממנו הועתקה החותמת, וראיות החיזוק הנוספות אשר פורטו לעיל בהרחבה, הובילו אותי למסקנה זו.
משאין מחלוקת שהנאשם הגיש את מסמך ת/9 המזויף, כנוסחו במסמך ת/10/א, וביקש להגיש את המסמך ת/12 המזויף לתיק בית המשפט כראייה לחיזוק טענותיו בהליכים האזרחיים שניהל נגד החברה, אני קובעת כי הוכח שמטרת הגשת המסמך ת/10/א והבקשה להגשת המסמך ת/12 המזויף היו בכוונה להטעות רשות שיפוטית ולגרום לה לפסוק לטובתו בתביעה האזרחית וכך לקבל במרמה את סכום התביעה.
לאור כל האמור לעיל, לאחר שקבעתי כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה למעט הוכחת הנסיבות המחמירות המיוחסות לנאשם בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה לעיל, התוצאה היא שאני מרשיעה את הנאשם בעבירות כדלקמן:
זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר – על פי סעיף 418 לחוק העונשין;
שימוש במסמך מזויף – על פי סעיף 420 לחוק העונשין;
בידוי ראיות – על פי סעיף 238 לחוק העונשין;
שבועת שקר – על פי סעיף 239 לחוק העונשין;
ניסיון לקבלת דבר במרמה– על פי סעיף 415 רישא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.
