מהן הדרישות לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברות הביטוח

פיצוי בערכי כינון או שיפוי: בע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (פורסם, 9.7.2012) (להלן: "עניין הדר") חזר בית המשפט העליון על ההלכה שנקבעה בע"א 191/80 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלון דבורה בע"מ (פורסם, 11.11.1981) (להלן: "עניין מלון דבורה"): "49. בעיניין מלון דבורה נדונה פוליסת ביטוח בה נכלל סעיף כינון שהותנה בשני תנאים: ראשית, הכינון יושלם במהירות סבירה, ולא יאוחר מ-24 חודשים ממועד קרות הנזק; שנית, המבטח לא חייב לשלם תשלום שעולה על הנזק הממשי כל עוד לא נשא המבוטח בהוצאות הכינון. בית המשפט הדגיש שם כי עיון בספרות המקצועית בעינייני ביטוח מגלה שמדובר בהגבלות מקובלות בתחום הביטוח וכי מרבית חוזי הביטוח הכוללים סעיפי כינון מתנים את השיפוי בהגבלות מסוג זה, הן לעניין הגבלת זמן הכינון והן לעניין חבות המבטח לשפות רק לאחר שהמבוטח נשא בהוצאות הכינון (ראו שם בעמ' 721). הגבלת הזמן נועדה לגדר את הסיכון הכלכלי של המבטח, על מנת שלא ייחשף לסיכון של עליה מתמדת בהוצאות הכינון כתוצאה מאינפלציה ומעליות שכר (ראו אליאס בעמ' 217), וכפועל יוצא יש לה השלכה על שיעור הפרמיה שנידרש המבוטח לשלם (ראו עניין מלון דבורה בעמ' 721). התניית התשלום למבוטח בבצוע הכינון בפועל נועדה להגשים את המנגנון החוזי שנקבע בחוזה הביטוח ולמנוע לכאורה ניצול אופורטוניסטי של סעיף הכינון על ידי המבוטח, מבלי שבכוונתו לכונן את הציוד בפועל. יחד עם זאת, בעיניין מלון דבורה נקבע כי ההגבלות האמורות כפופות, ככל חוזה, לעקרון תום הלב. לפיכך נקבע כי המבטח נידרש לפעול בתום לב ולא להערים על המבוטח קשיים אשר עלולים הלכה למעשה לסכל את עמידתו בתנאים האמורים (ראו שם בעמ' 723-722; אליאס בעמ' 219-218). כפועל יוצא, נקבע כי לא היה צידוק לסירובה של המבטחת שם להאריך את המועד שנקבע בחוזה הביטוח להשלמת הכינון וכי בנסיבות העניין יש לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להשלמת הכינון ואין לראות בכך היתערבות של בית המשפט וכתיבת תניה חדשה בחוזה הביטוח (שם בעמ' 723)." (הדגשות שלי אט"א).

על כן אין מדובר בנסיבות מהן ניתן ללמוד גזרה שווה בעניינינו.

שם נדונה בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד חברות ביטוח בטענה כי הן אינן משלמות את רכיב המע"מ בשל נזק מבוטח או צד ג', עת הנזק לא תוקן בפועל.

...

לאור האמור, ומכל הטעמים שצוינו יש לדחות רכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצוי בסך כולל של 117,201 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע שכר מומחה התובע וכן חלקו של התובע בשכר טרחת מומחה בית המשפט בסך כולל של 9,126 ₪.

ביום 23.9.20 אושרה על ידי בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת ביטוח אחרת (ביטוח ישיר) בת"צ 60234-05-17 בטענות דומות ונקבע, בין היתר, כי העלאת סכום הביטוח ודמי הביטוח בשיעור בלתי מבוטל, מהוה שינוי מהותי בפוליסה הדורש הסכמה אקטיבית של המבוטחים לכך, כי לא ניתן בפוליסה היתר לחברת הביטוח לעשות כן ללא הסכמת המבוטחים, וכי המבוטחים לא נתנו הסכמתם בפוליסה לאמור לעיל.

...

אשר על כן, אני סבור שהסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, והוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

אי מינוי בודק מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשת הצדדים ואין מקום למינוי בודק לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 4 לעיל.

זאת, כך נטען, שכן נושאו של העירעור – המופנה כלפי החלטה שהכריעה בשאלת זהות הגורם המייצג בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברות הביטוח – אינו רלוואנטי אליהן.

הכללים באשר למתן פטור מחובת המצאה עוגנו בתקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), הקובעת כי "בית המשפט רשאי להורות שלא יומצא ערעור למי מהמשיבים שאינו נוגע בדבר; אם הבקשה מטעם המערער, תומצא הודעה לאותם המשיבים, זולת אם ההמצאה תיגרום להכבדה ניכרת על המערער". תקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הקודמות) קבעה בעבר הוראה דומה לפיה "לפי דרישת המערער רשאי שופט בית המשפט שלערעור או הרשם, על פי צד אחד, לוותר על המצאת כתב העירעור למשיב שאינו נוגע בדבר במישרין". ההבדל המרכזי בין ההסדרים – החדש והישן – הוא שעל-פי התקנות הקודמות לא הייתה לבית המשפט סמכות ליזום מתן פטור מחובת המצאה למשיב שאינו נוגע בדבר, אלא רק בעקבות בקשה של בעל-דין.

...

חברות הביטוח שהשיבו לבקשה מתנגדות לה. עיינתי בטענות הצדדים כולם ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לטענת המבקש, במהלך הדיון ידונו שאלות מהותיות עובדתיות ומשפטיות אשר הן משותפות לו ולכל חברי הקבוצה; אין צורך שכל השאלות יהיו משותפות אלא מספיק כי יהיה יסוד משותף – כפי שמתקיים בעיניין זה; קיים סיכוי סביר כי השאלות העובדתיות והמשפטיות המהותיות יוכרעו לטובת הקבוצה; השאלה העובדתית המהותית היחידה המשותפת לו ולחברי הקבוצה היא אם המשיבה גבתה דמי ניהול באופן המתואר לעיל; השאלות המהותיות של משפט המשותפות לו ולשאר חברי הקבוצה הן: האם המשיבה זכאית לנהוג כפי שהיא נוהגת כמתואר לעיל; האם דרך פעולה זו מהוה הפרה של ההסכם שבין המשיבה ובין לקוחותיה; האם משמעות הדבר עשיית עושר ולא במשפט; האם היתנהלותה של המשיבה היא בנגוד להוראות הדין; האם דרך הפעולה המתוארת מהוה הטעייה של הלקוחות; ומהן ההשלכות המשפטיות של האמור לעיל.

לגירסת המשיבה, עת עברו חברות הביטוח לשווק פוליסות ביטוח חיים משולבות בחיסכון משתתפות ברווחים (בשנת 1991), ונדרשו לנהל את תיק ההשקעות של המבוטחים בשוק ההון כדי להשיא את התשואה שקבלו המבוטחים, נוצר הצורך בגביית דמי הניהול מהחסכון.

לכן אין לקבל את טענת המשיבה בדבר מניעות בהליך זה. עניין אנגל בשנת 2012 הוגשה נגד מספר חברות ביטוח וביניהן חברת כלל בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שם המבקשים, שאף הם היו מיוצגים על ידי באי כוח המבקש שכאן, טענו כי המשיבה גובה דמי ניהול מהפרמיה בפוליסות משתתפות ברווחים ששיווקו לאחר שנת 2004 בנגוד לדין.

...

המשיבה טענה בתגובתה כי דין בקשת האישור להידחות, מאחר שהטענות ביחס לאותם הרכיבים בפוליסה כבר הועלו על ידי באי כוח המבקש בהליכים ייצוגים קודמים שנוהלו נגדה.

אשר לקיומו של נזק אנו סבורים כי ניתן לקבוע לצורך הדיון בשלב זה כי נגרם לכאורה למבקש נזק (סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), בעוד שטבעו והיקפו ייקבע כשתגיע העת לשמוע את התביעה לגופה.

לסיכום הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לעניין טענת המבקש לגביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בניגוד לדין או בניגוד להוראות הפוליסה – נדחית.

הטענה החלופית לעניין גביית דמי ניהול מהחיסכון המצטבר בשיעור גבוה מהמותר על פי הדין נדחית אף היא.

הקבוצה הייצוגית הוגדרה בבקשת האישור כך: "כל מבוטח של המשיבה שרכש פוליסת ביטוח חיים מאת המשיבה, במסגרתה חויב המבוטח לשלם דמי ביטוח שכוללים תוספת "תת שנתיות", מבלי שצוין בפוליסה, באופן מפורש, כי המבוטח נידרש לשלם תוספת "תת שנתיות" בגין תשלום הפרמיה בתשלומים חודשיים.

נטען כי הסכמה זו של הצדדים תואמת את הסדר הפשרה שאושר בתובענה ייצוגית דומה שהוגשה נגד חברת הביטוח הראל (ת"צ 49847-06-16) (להלן: "עניין הראל").

...

המבקש ובאי כוחו יוכלו להגיש בקשה מתאימה, לאחר שיוגש דו"ח המבקר ואז אשוב ואדרש לבקשה ביחס לגמול ושכ"ט. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בשלב זה, המשיבה תשלם למבקש גמול בסך כולל של 25,000 ₪ וכן תשלם שכר טרחה לבאי כוח המבקש בסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) בחוק, אני מורה על פרסום הודעה על הסדר פשרה זה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה.