מהם התנאים לחילוט ערבון בעקבות דחיית תביעה וביטול עיקול

בשנת 2001 נעשה תיקון בתקנות: תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), תשס"א-2001 (להלן – תיקון מס' 6), תיקון המתיחס לכל נושא הסעד הזמני, שלא הוסדר קודם לכן בתקנות (למעט עיקול זמני), ובכלל זה לאופן בירורה של בקשה/תביעה למימוש/חילוט ערובה.

ובמילים פשוטות לו הייתי קובע בהחלטה זו כי התובעים הוכיחו נזק ואף נזק מינימלי, הרי שקביעה זו הייתה מייתרת את ההליך שבפניי או לכל הפחות קובעת מסמרות עוד בטרם היתקיימו דיוני הוכחות והובאה מלוא התמונה בפני בית המשפט ומכאן אף בשל נימוק זה יש אני דוחה את הבקשה, ובהתאם לא נידרש לתנאי השלישי הדרוש כדי לזכות בסעד של חילוט הערבון .

ככלל, עצם העובדה שתובענה נדחתה ולכן הסעד הזמני פקע אינה מלמדת כי הבקשה עצמה הייתה בלתי סבירה, רק בנסיבות בהן בוטל צו המניעה הזמני מפני שהובהר בדיון שהבקשה הייתה בקשת סרק, מושתתת על אדני שקר או שהוגשה למטרה זרה או פסולה יהיה מקום לקבוע שהגשת הבקשה לא הייתה סבירה.

...

וכלשונו: "אני סבור כי יש טעם של ממש לאבחנה בין בקשה לחלוט ערבון ובין בקשה למימוש ערבות (ערבות צד ג', ערבות חפצית) או התחייבות עצמית, לענין ההליך שבמסגרתו היא צריכה להיות מוגשת ובית המשפט שידון בה, וזאת משני טעמים:

ובמילים פשוטות לו הייתי קובע בהחלטה זו כי התובעים הוכיחו נזק ואף נזק מינימאלי, הרי שקביעה זו הייתה מייתרת את ההליך שבפניי או לכל הפחות קובעת מסמרות עוד בטרם התקיימו דיוני הוכחות והובאה מלוא התמונה בפני בית המשפט ומכאן אף בשל נימוק זה יש אני דוחה את הבקשה, ובהתאם לא נדרש לתנאי השלישי הדרוש כדי לזכות בסעד של חילוט העירבון .

סוף דבר 7.1 התוצאה היא, כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בבקשה לחילוט עירבון, מכח סעיף 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

התובעת בתגובתה מסכימה לביטול העיקול וזאת משנדחתה התביעה, אולם מיתנגדת לחילוט הערבון מנימוקים שונים.

"תקנה 371(א): פקע הצוו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר היזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט הערבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצוו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצוו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם". ברע"א 3208/13 פריוב נ' בוטביקה (פורסם בנבו), נאמרו הדברים הבאים: "בהתאם לתקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי בית המשפט להורות על חילוט ערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שהופנה נגדו צו זמני שפקע, בהתקיים שני תנאים מצטברים: הגשת הבקשה לסעד הזמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין ומבקש החילוט הראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצוו. לשון התקנה קובעת אומנם כי חילוט הערבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם אך בהקשר זה נפסק במקרה אחד כי על המבקש לחלט את הערבון להציג "כמות מינימאלית של ראיות" גם בעיניין זה (ראו: רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003) (להלן: עניין גדנסקי); וראו גם: עניין אלול, פיסקה 9; עניין פונוקול, פיסקה 2).

גם הטענה של התובעת שלפיה יש להמנע מלחלט את הערבון, לנוכח ההוצאות שנפסקו בשל דחיית תביעתה, אשר לטענתה היו גבוהים ולא היו מידתיים ואשר מכסות כל הוצאה שנגרמה לנתבעים 1 ו-2 ביחס לעיקולים, דינה להדחות.

...

גם הטענה של התובעת שלפיה יש להימנע מלחלט את העירבון, לנוכח ההוצאות שנפסקו בשל דחיית תביעתה, אשר לטענתה היו גבוהים ולא היו מידתיים ואשר מכסות כל הוצאה שנגרמה לנתבעים 1 ו-2 ביחס לעיקולים, דינה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לגבי גובה הפיצוי המגיע לנתבעים 1 ו-2 בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם עקב העיקול על דירתם שהוטל ביום 3.10.19 ועמד על כנו עד עתה, משך כ-3 שנים וכן עקב העיקולים שהוטלו קודם לכן במעמד צד אחד על זכויות הנתבעת 1 בבנקים ובקשר לדירתה שהייתה בתהליך מכירה אצל הקונה ובאת כוחו ואשר עמדו על כנם למשך כ-7 ימים, נחה דעתי כי יש לפצות את הנתבעת 1 בסכום של 30,000 ₪ ואילו את הנתבע 2 שלגביו רלוונטי רק העיקול בהסכמה על המקרקעין, בסך של 10,000 ₪.

בקשת הנתבעים 1 ו-2 להעברת היתרה על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובתם בפסק הדין, דינה להידחות, שכן העירבון אינו משמש כערובה להוצאות.

לאור כל האמור הגישו המבקשים את שתי הבקשות מושא החלטה זו: בקשה להפקדת ערובה מיום 13.10.2022 – בקשה להורות למשיבה להפקיד ערובה אשר לא תפחת מ- 60,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים ככל שתידחה התביעה (להלן – "הבקשה להפקדת ערובה"), וזאת בהתאם לתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – "התקנות").

בקשה לחילוט עירבון מיום 8.11.2022 – בקשה להורות על חילוט כספי העירבון שהפקידה המשיבה בשל נזקים שנגרמו למבקשים בקשר עם הטלת עיקולים זמניים אשר בוטלו על ידי המשיבה בהתאם להודעתה טרם קיומו של הדיון (להלן – "בקשת החילוט").

בקשה לחילוט עירבון בתקנה 101 לתקנות כהגדרתן לעיל, אשר כותרתה "מימוש ערובה או השבתה", נקבע כך: "לא הוגשה לבית המשפט תביעה או בקשה לפיצויים בשל נזק שניגרם עקב מתן הסעד הזמני, בתוך תשעים ימים ממועד פקיעת הסעד הזמני, תוחזר למבקש הערובה; בית המשפט רשאי להאריך מזמן לזמן את התקופה האמורה, אם מצא טעמים מיוחדים לכך". התנאים למימוש הערובה אינם מפורטים והתקנה מסתפקת בציון האפשרויות הדיוניות למימושה הערובה בלבד: תביעה או בקשה לפצוי.

...

סוף דבר אני קובעת כי כתנאי להמשך ההליכים בתובענה זו על המשיבה (התובעת) להפקיד ערובה בסך 40,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים (הנתבעים) וזאת לא יאוחר מיום 1.2.2023.

בקשת הנתבע לחילוט העירבון מתקבלת ועל כן אני מורה כי הערבון שהופקד על ידי המשיבה בסך 5,000 ₪ יחולט לטובת המבקשים.

בגין הבקשות מושא החלטה זו תשלם המשיבה למבקשים הוצאות בסך כולל של 2,500 ₪, ללא קשר להמשך ההליכים בתיק וזאת בתוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

כידוע, בדין הישראלי אומצה הדיעה כי כדי שתוכר זכות יוצרים, עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים: מבחן המאמץ וההשקעה ומבחן היצירתיות, ובלעדי אחד מהם לא תיפרש הגנת דיני זכויות היוצרים (ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ נ' שרון רון (שטיבלמן), פסקה 33 (03.12.2017); ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקות 34-29 (14.3.2010) (להלן: עניין המועצה להסדר ההימורים)).

התנאי השני לחילוט הערבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק, ואולם לפי התקנה החילוט לא מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (21.4.2009); רע"א 3208/13 פריוב נ' בוטביקה (5.6.2013); רע"א 3780/16 ‏קלנר נ' עיזבון פת גיטיה ז"ל (24.7.2016)).

די אם נפנה לטענת נג'לא לפיה הבנק הודיע על ביטול האשראי החד צדדי (אך יאמר כי לא ברור עד תום אם גורמים נוספים גרמו לכך חוץ מהעיקול (נספח 3 לתצהיר נג'לא), כמו כך נזכיר את הפגיעה בשמה הטוב של נג'לא. אכן, על פי תקנת 371(א) לתקנות, החילוט לא מותנה בהוכחת גובה הנזק שניגרם, ועל כן ניתן לסכם את הדברים ולומר כי דין תביעה החילוט להיתקבל.

בהקשר זה נזכיר את תקנה 371(ב) אשר קובעת כי "חילוט הערבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובילבד שלא ישולם פיצוי יתר". פיצוי בגין לשון הרע הטלת עיקול על חשבונו של אדם עשויה להחשב כפרסום לשון הרע, שנופל בגדר חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

סיכום והתוצאה המסקנה מכל האמור, שדין התביעה שכנגד להדחות למעט בעיניין חילוט הערבון; ואילו יש לקבל באופן חלקי את תביעת התובע, ולחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 590,748 ₪ (29,170 ₪ בגין פרויקט הציונות; 524,789 ₪ בגין פרויקט ספיר; 36,789 ₪ בגין פרויקט ברלינר).

...

171.4 אני מחייב את הנתבעות 5-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ וכן הוצאות בסך 3,000 ₪.

171.5 אני דוחה את התביעה שכנגד, למעט בעניין חילוט העירבון.

171.6 אני מורה על חילוט העירבון שהופקד במסגרת הליכי העיקול הזמני באופן חלקי.

הבוררות היתנהלה, וביום 30.5.23 ניתן פסק בורר שדחה את התביעה – להלן: "פסק הבוררות". לאור דחיית התביעה בפסק הבוררות, הגישו המבקשים ביום 31.5.23 בקשה לביטול העיקול הזמני וחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה במסגרת צו העיקול.

כבר בשלב זה יצויין כי הסעד השני שהתבקש - חילוט הערבות – התבקש כלאחר יד ובאופן סתמי, ללא שנטען ופורט מהם הנזקים שנגרמו כתוצאה מהעיקול.

הנימוק לכך הנו ברור והגיוני: בנגוד לטענת המשיב, חוק הבוררות איננו קובע כי תנאי לתוקפו של פסק הבוררות הנו אישורו.

ברם גם אילו היו חוזרים על כך בבקשות החוזרות, לא הייתי נעתר לכך שכן חילוט הערבות איננו אוטומאטי ועל המבקש לחלט ערבון להוכיח שנגרמו לו נזקים או הוצאות וכן להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק.

...

אפילו דעה לכאורית אין אנו יכולים להביע בנדון זה. על-כן סבור אני שגם בקשר לחלק זה של החוב המקורי הדין הוא עם המערערים.

אשר על כן ולאור פקיעת העיקול בהתאם לסעיף 17(א) לחוק הבוררות, אני מורה על ביטול פורמאלי של צו העיקול אשר ניתן ביום 5.10.21.

ברם גם אילו היו חוזרים על כך בבקשות החוזרות, לא הייתי נעתר לכך שכן חילוט הערבות איננו אוטומטי ועל המבקש לחלט עירבון להוכיח שנגרמו לו נזקים או הוצאות וכן להביא כמות מינימאלית של ראיות להוכחת גובה הנזק.