מהם הכלים המשפטיים לקביעת אמת משפטית

בדנ"א 2121/12 ‏ פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, פ''ד סז(1) 667 (נבו 18.9.2014), קבע בית המשפט כי המונח "אמת" מכוון לאמת משפטית, דהיינו "פרי עיבודו של בית המשפט בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו". הפירסום נידרש לשקף אמת "שלמה" – כזו שאינה נעדרת פרטים המשנים את הרושם הכללי המתקבל מן הפירסום, ושלא ייכללו בו פרטים משמעותיים שאינם נכונים.

...

אשר על כן אני סבורה כי עומדת לנתבע הגנת תום הלב.

סוף דבר לאור מסקנתי כי הנתבע חוסה תחת הגנת תום הלב, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ש"ח. המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים ניתן היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

הגנת אמת בפירסום: הוראת סעיף 14 לחוק, שעניינה בהגנת אמת הפירסום, קובעת כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". לגבי הוראת חוק זו ציין כבוד הנשיא (כתוארו אז) השופט גרוניס בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך [פורסם בנבו] (18.9.2014) "רק שלובם של שני היסודות – אמתות הפירסום ועניין צבורי בו – יקים את ההגנה שבסעיף 14 לחוק" (סעיף 22).

כבוד השופט גרוניס הדגיש כי "ה'אמת' שאליה מכוון סעיף 14 לחוק היא אמת משפטית... היינו, פרי עיבודו של בית המשפט, בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו (שם, סעיף 25), וכן כי "הפירסום נידרש לשקף את האמת כפי שהייתה בזמן הפירסום" (שם, סעיף 29).

...

אני מקבלת את התביעה רק כנגד נתבעים 1 ו- 3.

נתבעת 2 הוכח כי אינה פעילה משנת 2006 והתביעה נגדה נדחית.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪.

לטענתו, קביעת המומחה ניתנה כשלו כלים אבחוניים לניתוח המצב והיא עונה לחשש עליו מתבססת היתנגדות ב"כ יועמ"ש. לטענתו, לאחר "לקיחת" כל השיקולים בחשבון, תוך הדגש על המיגזר בו הקטין חי, הגיעו כל הצדדים וכן המומחה, למעט ב"כ היועמ"ש למסקנה כי יש לבצע את הבדיקה זה עתה.

קביעת טובת הילד היא בפועל קביעת אמת משפטית המבוססת על עובדות הקשורות בזכויותיו, צרכיו והאינטרסים המסויימים של הילד המסויים שבעניינו עלינו להחליט.

כמו כן במסגרת הליך שהתקיים בפני (ה"ט 33775-09-10 ) הוסדרו בהסכמת הצדדים הסדרי קשר בין המשיב ובין שלושת ילדיו הקטינים ביניהם הקטין פה מבלי שמי מהם חלק על אבהותו של המשיב.

...

סבורני כי נזק זה (אשר ניתן אף למזערו כפי שיפורט להלן), בכלל הנסיבות שפורטו לעיל, אין בו לשנות את מערך השיקולים והאיזונים שהביאוני לדחות העתירה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש לערוך את הבדיקה לטובת הקטין וכי יש בעריכתה צורך ממשי הגובר על הפגיעה שעלולה להיגרם לו, כתוצאה מהבדיקה.

התובענה נדחית.

האם הפירסום היה אמת? כפי שנקבע בעיניין דיין, האמת אליה מתייחס סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע היא "אמת משפטית", כלומר, עיבוד של בית המשפט בכלים משפטיים את המציאות העובדתית (עניין דיין, בעמ' 707).

סעיף 16(ב) קובע שלושה מצבים שבהתקיים אחד מהם חזקה כי הפירסום נעשה שלא בתום לב. המצבים הם כאשר הדבר שפורסם לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו; כאשר הפירסום לא היה אמת והנתבע לא נקט אמצעים סבירים להווכח אם הוא אמת אם לאו לפני הפירסום; והשלישי, אם הנתבע התכוון על ידי הפירסום לפגוע במידה גדולה יותר משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15.

...

כמוסבר לעיל, הפלטפורמה שנבחרה לפרסום (חשבון פייסבוק) היא בעלת היבטים לכאן ולכאן, אשר אין בהם כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה. המשקל המצטבר של טעמים אלה וטעמים נוספים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי הנתבע זוכה להגנת החוק.

התוצאה מכל האמור לעיל היא כי הפרסום מוגן בהגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב.

משזו התוצאה אליה הגעתי, דין התביעה להידחות.

היינו, פרי עיבודו של בית המשפט, בכלים משפטיים, את המציאות העובדתית כפי שהיא מוצגת בפניו" [עניין דיין הנ"ל, בעמ' 708].

אלא שלשם כך צריכים להתקיים ארבעה תנאים מצטברים [בר"ע (ארצי) 29723-11-20 אלגרישי - המוסד לביטוח לאומי (18.1.22)]: בשני ההליכים מעוררת הפלוגתא שאלות עובדתיות ומשפטיות זהות; היתקיימה היתדיינות ביחס לפלוגתא ולבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק ניתן יומו בבית המשפט ביחס לאותה הפלוגתא; ההיתדיינות הסתיימה בקביעת ממצא פוזיטיבי בפלוגתא; וההכרעה דרושה וחיונית לתוצאת פסק הדין.

מדובר בשאלה עובדתית ומשפטית המתחייבת מן הדיון בהגנת אמת הפירסום על-פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע ו/או בתום הלב (או היעדרו) בפירסום, הנידרש לתחולת הגנות סעיף 15 לחוק.

...

לאחר שהערכנו את עדותה של ד"ר באומגרטן, אותה מצאנו כנה ואותנטית, לא נותר בליבנו ספק כי ד"ר באומגרטן כתבה לד"ר שוורצפוקס את הדברים בספונטניות מתוך הבנה שמדובר בשיחה אישית בין שני ידידים, שלא מתוך כוונה לפגוע ובתום לב מוחלט.

בהתחשב בכלל נסיבות הענין הרי שגם מטעם זה, של היות ההודעה בבחינת "זוטי דברים" יש לדחות את התביעה נגדה במלואה.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעות נדחות במלואן.