מה העונש על החזקת סמים מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית

בת"פ (רמ') 33125-01-14 מדינת ישראל נגד אבו לבן ואח' (15/01/15) קבע בית המשפט כי מיתחם הענישה בגין עבירת החזקת סמים מסוג חשיש וקנאבוס, שלא לצריכה עצמית, במשקל של כ-94 גרם, הוא בין 4 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם, בין היתר, 8 חודשי מאסר בפועל.

...

יפים לעניין זה דברי כב' הש' בייניש ברע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, 105 (2006): "האיום הוא אפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות כרוך האיום גם בציפייה להתנהגות מסויימת מצד המאויים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום". בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים בגין עבירת האיומים מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן היא ברף הבינוני, וזאת בשים לב לכך שמדובר באירוע יחיד, לתוכן האיום ולהיות המאוים שוטר בעת מילוי תפקידו.

באיזון בין השיקולים השונים, כאשר לקחתי בחשבון את חוסר שיתוף הפעולה של הנאשם עם ההליך הטיפולי על אף הצהרתו כי מעוניין בהליך זה, לצד עברו הפלילי המכביד, אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף הבינוני של המתחמים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

הסם הוחזק בביתו של הנאשם, מיתחם הענישה צריך לעמוד גם בתיק זה על ענישה צופה פני עתיד ועד למספר חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות.

באשר לעבירה של החזקת סם מסוג קוקאין לצריכה עצמית, אני קובע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה ועד למספר חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בעיניין זה אני מוצא להפנות לפסקי הדין הבאים: ת.פ. (ראשל"צ) 20127-06-11 מדינת ישראל נ' אברמוב (2.10.11), הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סמים מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית במשקל של 77.68 גרם, וכן בהפרת הוראה חוקית, ונדון למאסר בפועל למשך 5 חודשים.

...

עוד אני סבור כי הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח תסכל את שיקום הנאשם ו/או תפגע בו, ואין בה בהכרח כדי להגן על האינטרס הציבורי.

בנסיבות הקונקרטיות של התיק שלפניי, אני סבור כי ההפך הוא הנכון והאינטרס הציבורי בתיק דנן מחייב גזירת העונש ברף התחתון.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם, במשך 3 שנים מהיום, כל עבירה מסוג אלימות.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת, כעולה מפסיקת בתי המשפט השונים, מלמדת כי אכן מינעד הענישה רחב יחסית, ולא ניתן לשלול כי במקרים שבהם כמות הסם קטנה יותר, יוטל על מי שהחזיק סם מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית גם עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, אלא שספק אם זו מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לכמויות הגדולות יותר.

...

הימנעותו של בית המשפט מלאמץ את המלצת שירות המבחן על רקע האמור בתסקיר מצדיקה לטענתו את התערבותו של בית משפט זה. טענה נוספת נוגעת לכך שבית המשפט לא העניק משקל מספיק לעונש שהוטל בספרד על אחיו של המערער הלכה למעשה, שהוא זה שנשא את הסם בכליו, וניסה להבריחו לישראל, אך בסופו של דבר ריצה 9 חודשי מאסר בלבד.

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

במועד זה הורשע הנאשם 1 יחד עם הנאשם 2 בעבירות של החזקת סם מסוג חשיש וקנאביס שלא לצריכה עצמית, במשקל של 1,556.36 גרם ו- 4,670.48 גרם בהתאמה, הכל כעולה מהעובדות המיוחסות בכתב האישום המתוקן, כאשר שווי הסם אינו ידוע.

וכן בע"פ 8048/19 פיצ'חזדה נ' מדינת ישראל (04.06.20) נאמר על ידי בית המשפט העליון: "בית משפט זה הדגיש לא אחת את חומרתן של עבירות הסמים, וקבע כי יש צורך בהטלת ענישה מחמירה ומרתיעה על מבצעיהן, אשר תתמוך במאבק למיגורן (ראו למשל ע"פ 8283/17 עבאסי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (10.6.2018)). בפרט, נקבע כי: "אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים. עבירה זו היא תאומתה הסטאטוטורית של עבירת הסחר בסמים, אלא שלא ניתן להוכיח לגביה את הסחר עצמו, ונקבע לשתיהן עונש זהה, עונש מרבי של עשרים שנות מאסר וקנס פי עשרים וחמישה מזה הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, העומד כיום על 202,000 ש"ח [...] יידעו המעורבים בסמים שלא לצריכה עצמית, כי יד המשפט תכבד עליהם" (ע"פ 1345/08 איסטרחוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה כ"ג (18.5.2009))".

בת"פ 61469-06-18 מ"י נ' דראר אבו גאבר (11.06.19), הורשע בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג קאנביס שלא לצריכה עצמית במשקל של כ-4.5 ק"ג. נקבע מיתחם ענישה הנע בין 10-ל-24 חודשי מאסר בפועל.

...

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בפסיקה שאוזכרה על ידם במסגרת טיעוניהם וכן לאור נסיבותיו של מקרה קונקרטי זה כאשר לפי עובדות כתב האישום המתוקן הסמים שנתפסו חולקו למארזים ולצדם נתפסו גם כלי עזר, אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירה בה הורשע הנאשם בהליך זה שלפני נע בין 9-24 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה הצופה פני עתיד.

משכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מטיל בזאת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 10 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 15/11/21.

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה על כל עבירת סמים מסוג פשע ויורשע בה. אני מורה על חילוט הכספים שנתפסו בחזקת הנאשם – סך של 500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

ראו ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד.

· עפ"ג 38161-12-16 אלעול נ' מדינת ישראל – בית המשפט המחוזי הותיר על כנו גזר הדין, אשר במסגרתו הוטלו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל; מאסר מותנה; קנס כספי בסך 20,000 ₪, לאחר הרשעתו בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש, שלא לצריכה עצמית, במשקל 6 ק"ג. בין הצדדים נקשר הסדר טיעון, במסגרתו המאשימה הגבילה עצמה ל-15 חודשי מאסר בפועל.

...

עוד ראו, דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.

סוף דבר, דן בית המשפט את הנאשמים לעונשים כדלקמן: נאשם 1 – 16 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; 45 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973, או עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, תשע"ג – 2013; קנס בסך 15,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו.