מה העונש על אלימות ופגיעה באחרים בעקבות שכרות

צויין כי הנאשם אמנם מצליח להביע אמפטיה ולראות את הפגיעה באחר, אך באופן שטחי ורדוד.

דיון והכרעה מיתחם העונש ההולם הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע עבירת הפציעה הם שלמות גופו של האדם ובריאותו וקביעת כללי היתנהגות שנועדו להגן על שלמות הגוף, תחושת הבטחון והכבוד של הפרטים בחברה מפני תופעת האלימות.

לא ניכר כי במעשיו של הנאשם הייתה כוונה מיוחדת לפגוע במתלונן או שבוצעו מתוך תיכנון מיוחד או זדון אלא מדובר בפרץ כעס אלים בחוסר שליטה, או בשליטה חלקית, בשל שיכרות.

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

מסקנה זו נחלשת מעט עקב היעדר עבר פלילי וגילוי החרטה, ונוכח הצהרתו של הנאשם כי הוא מבקש לעבוד באופן סדיר, ולהימנע מהסתבכויות נוספות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: שישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 31/7/18.

רקע ועובדות כתב האישום הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני שכלל את תיקון כתב האישום, בעבירות שעניינן שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק); נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא לסוג זה), לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה בשיכרות בגין סרוב להבדק, לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

ב"כ המאשימה הפנה לפסקי הדין הבאים: בהתייחס לעבירה של נהיגה בשיכרות בנסיבות של סרוב הנהג לדרישת שוטר לספק דגימת אויר נשוף- רע"פ 4820/17 כדורי נ' מדינת ישראל (15.6.2017), במסגרתו אושר עונש של 30 חודשי פסילה, קנס ופסילה על תנאי ולרע"פ 5911/13 חסון נ' מדינת ישראל (8.9.2013), במסגרתו אושר עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי.

אשר על כן, לאחר שנתתי דעתי לערכים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, לצבר העבירות בהן הורשע הנאשם ולנסיבות ביצוען, כמו גם למדיניות הענישה הנוהגת כפי שהובאה לעיל, מצאתי לאמץ את מיתחם הענישה שהתבקש על ידי המאשימה בתיק העקרי, הנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

קביעת עונשו של הנאשם – נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירות הנאשם כבן 36, לחובתו עבר פלילי עשיר הכולל 6 הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש ואלימות.

הינה כי כן, אין זו הפעם הראשונה בה הנאשם מסכן את שלומם של המשתמשים בדרך או פוגע ברכושו של אחר.

...

בשים לב למכלול העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבות ביצוען, אני סבור שדווקא פסקי הדין שהוגשו מטעם ההגנה מלמדים על כך שעתירת ההגנה לקבוע רף ענישה תחתון של מאסר לריצוי בדרך של עבודות אינה יכולה לעמוד, זאת מן הטעם שהיא אינה משקפת את חומרת המעשים.

בסופו של יום, ועל אף שהדבר לא התבקש על ידי המאשימה, מצאתי להפריש מתוך עונש הקנס שבכוונתי היה להטיל על הנאשם מחצית מהסכום לצורך תשלום פיצוי לשוטר שנחבל במהלך האירוע, למרבה המזל באופן קל. אשר על כן, ולאחר שמצאתי לגזור על הנאשם עונש כולל בגין העבירות שבשני כתבי האישום, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 19 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מיום 4.10.2019 – 10.11.2019 ומיום 20.2.2020 – 25.2.2020.

המבחן המקובל, כפי שנקבע בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל פד"י נב(3) 337 (להלן – הילכת כתב), הוא כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני פרמטרים: האחד – סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על הרשעה מבלי לפגוע בשיקולי ענישה אחרים; השני – על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בעתידו של הנאשם או בשיקומו.

כפי שניתן לראות המשך, מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה כוללת בחובה מרכיב של מאסר בפועל (שניתן לריצוי העבודות שירות), והדבר אף מחזק את מסקנתי שסיום ההליך, בנסיבות תיק זה, בבטול הרשעה, יחטא לאנטרס הצבורי במאבק בגלי האלימות שתוקפים את החברה הישראלית בעוצמה עולה בשנים האחרונות.

בקביעת המיתחם לקחתי בחשבון את הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה עוצמת הפגיעה בנפגעי העבירה שנכחו במקום, הלחץ המתח והחרדה לנוכח אדם שיכור המחזיק חפץ שנחזה לאקדח ומכוונו לעבר אחד מהם, ואף עושה שימוש בסופו "ויורה". אפנה לפסיקה: עפ"ג (תל-אביב) 12459-12-19 אנדרייב נ' מדינת ישראל (29.11.20), הנאשם הורשע בעבירת איומים.

...

מכאן, שהאשפרות לסיים את ההליך באי הרשעה נדחית על הסף.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת אלימות פיזית או מילולית.

עבירת ניסיון רצח המבוצעת בתוך המשפחה הנה חמורה יותר, הן בשל הפגיעה בתא המשפחתי ובתחושת הבטחון, והן בשל המקום בו הוא היתרחש בתוככי הבית, שאמור להיות מגן ומבצר למתגוררים בו. עוד צוין כי בעיניין אחר נקבע כי ביצוע מעשה אלימות אל מול קטין מהוה עבירה של היתעללות בקטין; אמנם במקרה זה לא הואשם הנאשם בעבירה זו אך יש לראות בכך כנסיבה לחומרה (ב"כ המאשימה הציגה פסיקה הנוגעת למדיניות הענישה אשר תסקר בהמשך).

הסנגור הפנה גם לע"פ 6122/21 ולדימיר ליסצין נ' מדינת ישראל 2.5.2022 אשר אינו רלוואנטי לענייננו שכן המדובר בהרשעה בהמתה באחריות מופחתת לאחר שהמערער המית את המנוח במצב של שיכרות.

הנאשם, ללא כל מניע נראה לעין, עקב אחר המתלוננת, הגיע אליה מאחור ושיסף את גרונה עם סכין ודקר אותה בבטנה.

נוכח החומרה המיוחדת שיש לייחס לעבירות שבהן נפגעים בן זוג וילדים קטינים בתוך ביתם ובתוך התא המשפחתי, יש הצדקה להטלת ענישה מובחנת, שאינה "נבלעת" בענישה על עבירות אחרות.

...

עוד קבענו, כי אנו דוחים את טענת הנאשם שהוא לא התכוון לרצוח את המנוח, שכן מהראיות עלה שהנאשם גרם למותו של המנוח בכוונה ולאחר תכנון מראש, והיה לו אף מניע לביצוע המעשים ולפגיעה במנוח.

על כן גם אם בסופו של דבר לא ראינו לנכון לחרוג בגזירת העונש ממתחם העונש ההולם, הרי גם עניין זה מחייב השתת עונש מאסר ארוך ביותר ועונשי מאסר מצטברים אשר ירחיקו את הנאשם מהציבור ויהוו עונש הולם על מכלול המעשים הקשים שביצע, במכלול הנסיבות המורכבות והייחודיות של מקרה זה. טרם נעילה רואים אנו לנכון לומר כי במהלך ההליך נחשף בפנינו הצער הרב של משפחת המנוח על מותו הבלתי מוסבר בנסיבות כה קשות להכלה.

אשר על כן ולאחר ששקלנו את מכלול נסיבות העניין, ואת מכלול השיקולים לקולא ולחומרא שפורטו לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 35 שנים בניכוי ימי מעצרו.

אשר לרכיב הפיצוי מצאנו כי במקרה זה, נוכח הנזק הרב אשר נגרם למנוח ומשפחתו וכן לל' ובנותיו של הנאשם, וכאשר מצבו הכלכלי של הנאשם אינו מהווה שיקול לאומדן הפיצוי ואף לא הובאה ראיה במקרה זה למצב כלכלי קשה, על הנאשם לפצות את משפחת המנוח בסך של 258,000₪; ואת ל' ובנותיו בסך של 150,000 ₪.

טענתו בתסקירו כי לא התכוון לפגוע במתלונן אלא להפחידו אינה מתיישבת עם דרך היתנהלותו, מעשיו של הנאשם לאחר הארוע מחזקים מסקנה זו, הנאשם פעל באופן אלים כלפי שוטר שהגיע למקום ובקש לעוצרו.

"על מדיניות הענישה לשקף חומרה זו על ידי השתת עונשי מאסר משמעותיים על עבריינים המבצעים עבירות אלימות בכלל, ועל מי שביצע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות בפרט" (ע"פ 6197/20 מדינת ישראל נ' גולאני, פסקה 20 (28.11.2021); ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (3.8.2010); (ע"פ 941/13 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (26.11.2013)).

בהיתחשב בגילו הצעיר, עברו הנקי והודאתו נדון למאסר בן 20 חודשים; בעיניין שנקור, הורשע נאשם בכך שדקר אחר בעקבות קטטה, באמצעות סכין, מספר דקירות וגרם לו חבלות חמורות.

בהיתחשב בהליך שקום משמעותי ונסיבותיו המשפחתיות, הקל בית המשפט העליון והעמיד עונשו על 26 חודשים; בת"פ (מח' מרכז) 38252-09-21 מדינת ישראל נ' מוצ'ה (גזר דיני מיום 12.7.23) הורשע הנאשם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לאחר שבהיותו תחת השפעת אלכוהול דקר בסכין יפנית את המתלונן בבטנו התחתונה.

...

עם זאת, התרשמות שירות המבחן כי מדובר באירוע שאינו מאפיין את אורח חייו וכי נעדר דפוסי התנהגות אלימים, מקובלת עליי.

בהנתן טיב המעשים, שיקולי הרתעת הרבים ומגמת ההחמרה בפסיקה, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן להמנע מעונש מאסר ממש.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו 23.1.21-17.3.21.