מה העונש על איומים ברצח באופן עקיף

בהמשך, עת נחקר בתחנת המישטרה בחיפה, על ידי השוטרת מירי רוזנברג, איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן, באופן שאמר לה שירצח את המתלונן וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

ויפים הדברים שנאמרו בעיניין זה ברע"פ 2038/04 שמואל לם נגד מדינת ישראל (2006): "האיום הוא איפוא ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי, וזאת כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן פעמים רבות האיום כרוך גם בצפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום. עמד על כך השופט גולדברג בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (להלן – פסק דין ליכטמן [1]), בעמ' 378: "מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האנטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192 רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט (person’s peace of mind) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. כי גם אם אמרנו, שאין בסעיף 192, בהבדל מסעיף 428, דרישה, שמטרת האיום תהא להניע את המאוים לעשות מעשה או להמנע ממעשה, בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים per se כמסר מוסווה להיתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחרות הפעולה של הזולת..."."

נוכח נסיבות ביצוע העבירות, כפי שתוארו לעיל, ודרגת האשם שהפגין הנאשם, אופי האיומים על המתלונן ברצח ומידת ההפרעה לשוטרים, מיתחם העונש ההולם בגין ארוע זה, נע בין עונש מאסר על תנאי ועד למספר חודשים מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות.

...

בעבירות האיומים, פסיקות בתי המשפט הן רבות ומגוונות וקיים מנעד רחב של ענישה, והכל כפועל יוצא מהסיטואציות הרבות והמגוונות העשויות לאפוף את עבירה: ראה למשל, רע"פ 1293/08 קורניק נגד מדינת ישראל (2008), שם נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם אשר הורשע באיומים כלפי בת זוגו ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל; עפ"ג (מחוזי מרכז) 20395-04-12 אלכסנדר פריגין נגד מדינת ישראל (2012) וכן רשות הערעור באותו עניין – רע"פ 9118/12 – שם דובר על נאשם שהורשע בעבירות איומים, נעדר עבר פלילי, אשר נדון ל- 4 חודשי מאסר על תנאי; עפ"ג (מחוזי מרכז) 52083-12-10 קפש נגד מדינת ישראל (2011), שם נדחה ערעורו של נאשר שהורשע בביצוע עבירת איומים כלפי גרושתו ונדון ל-7 חודשי מאסר בפועל; רע"פ 8062/13 ברזק נגד מדינת ישראל (2014), שם הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של איומים והעלבת עובד ציבור כלפי שוטרים.

בכך, אני סבור כי יש להפחית מעוצמת הטלת האימה והפחד על המתלונן, אשר לא חווה את האיום בפניו, דבר אשר יש לו השלכה עונשית.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 11 ימי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בתאריכים 10.3.19- 21.3.19, כך שאין מאסר לריצוי.

במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, שלח הנאשם במישרין או בעקיפין איומים ברצח שהופנו לידיעונים באמצעות ה"פייסבוק" כמפורט להלן: עבירות האיומים: ביום 27.11.12 שלח הנאשם הודעת איום באמצעות ה"פייסבוק" לחה"כ מר נחמן שי אשר תוכנה "אנחנו שכנים נעים מאוד, תקרא עליי זה אני". להודעה צורף קישור להחלטת מעצר בעיניינו של הנאשם מבית משפט השלום בירושלים מיום 28.10.12 בה נקבע: "לאחר שעיינתי בחומר החקירה, הרי שעולה חשד סביר שהמשיב ביצע את המיוחס לו ועילת המסוכנות מתקיימת מדבריו גם בבית משפט כי הוא מרבה לחשוב על רצח ויש סיכוי שירצח בשלישית". ביום 24.2.13 כתב הנאשם הודעת איום על גבי קיר ה"פייסבוק" של חה"כ הגב' יפעת קריב, אשר תוכנה "אני רצחתי שניים, והשלישית יכולה להיות אשה. לא מאמינים כנסו לקיר שלי ותקראו". באותו מועד, כתב הנאשם הודעת איום ברצח נוספת על גבי קיר ה"פייסבוק" של חה"כ הגב' גילה גמליאל אשר תוכנה "שלום לך, זה אני שרצחתי שני אנשים, ויש סיכוי שאני ארצח בפעם השלישית, את אולי רוצה ליפגוש אותי". במהלך חודש מרץ 2013, כתב הנאשם הודעת איום על גבי "קיר" ה"פייסבוק" של חה"כ גב' מירב מיכאלי אשר תוכנה: "שלום לך מירב. אני עמוס כהן הרוצח מבשרת ציון. והרצח האחרון שלי זה היה יחד עם חבר שלי שהוא בן של שופט. שנינו רוצחים סדיסטים. ודרך אגב, את ובעלך זוג ממש יפים. ראיתי אתכם לפני שבועיים. אתם ממש מקסימים". עבירות איום בכתב לרצוח ביום 29.4.13 כתב הנאשם הודעה בה איים לרצוח את בני משפחתה של גב' גלית גוטמן, בתגובה להערתה של גב' גוטמן על גבי "קיר" ה"פייסבוק" של תכנית הבוקר של חברת "קשת" זכיינית ערוץ 2, אשר תוכנה "שלום לך מהרוצח, ויש סיכוי שאני ארצח בפעם השלישית, ואני מקוה שזה לא יהיה אחד מהמשפחה שלך". במהלך חודש מאי 2013 כתב הנאשם הודעת איום ברצח חה"כ מר אופיר אקוניס, בתגובה לתוכן שהעלה חה"כ אקוניס על גבי "קיר" ה"פייסבוק" שלו, אשר תוכנה "ואני נראה לי בכלל שזה אתה אופיר שאני ארצח אותו. אמת אני מבולבל. אני לא יודע מי יהיה השלישי שאני ארצח אותו. תעזור לי, אולי אתה תגיד לי אם אתה מתאים להיות השלישי שאני ארצח אותו". ביום 23.5.13 כתב הנאשם הודעה בה איים לרצוח את שר האוצר, מר יאיר לפיד, על גבי "קיר" ה"פייסבוק" של חה"כ מר זאב אלקין, אשר תוכנה: "שלום אני רצחתי 2 אנשים, ויש סיכוי שאני ארצח בפעם השלישית, וזה יכול להיות גם יאיר לפיד שר האוצר. על החתום עמוס כהן הרוצח, מבשרת ציון, ירושלים". ביום 7.8.13 כתב הנאשם הודעת איום ברצח על גבי "קיר" המעריצים של ג.ג. אשר תוכנה "אני עמוס כהן הרוצח, ואני רצחתי 2 אנשים. ואת מה זה נראית לי מתאימה להיות השלישית שאני ארצח אותה". בהמשך הוסיף "אני ראיתי אותך השבוע בתל אביב". ביום 12.8.13 כתב הנאשם הודעת איום ברצח שרת המשפטים, גב' ציפי לבני על גבי "קיר" ה"פייסבוק" שלו אשר תוכנה "ציפי לבני. אני חושב שזאת השלישית שאני ארצח אותה. ואני רצחתי כבר שני אנשים". ביום 13.8.13 כתב הנאשם הודעת איום ברצח חה"כ זהבה גלאון על גבי "קיר" ה"פייסבוק" שלו, אשר תוכנה "חברים מה אתם אומרים, היא מתאימה להיות הנרצחת השלישית שלי". באישום השני, נקבע כי ביום 14.8.13, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, נערך דיון מעצר בעיניינו של הנאשם, בפני כב' השופט שמאי בקר.

בעפ"ג (מח' מרכז) 1608-01-08 עלאונה נ' מדינת ישראל (30.4.08), הורשע נאשם, בעל עבר פלילי מכביד, באיומים כלפי עובדים סוצאליים בכלא, ונדון ל- 8 חודשי מאסר במצטבר לעונש שאותו ריצה באותה עת. בע"פ (מח' ת"א) 71626/02 ניאון נ' מדינת ישראל (10.4.03) דחה בית-המשפט המחוזי ערעור על עונש של שישה חודשי עבודות שירות של מערער אשר הורשע בעבירה לפי סעיף 307 (שני מכתבים).

במאמר מוסגר יצוין, כי האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית לפיו לנאשם קושי לרסן את עצמו ולפעול באופן מותאם ומתוך שיקול דעת, עולה בקנה אחד אף עם היתנהלותו של הנאשם במהלך הדיונים בעיניינו.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחמי העונש ההולם הינם כדלקמן: לכל אירוע שבו הורשע הנאשם בעבירה של איום בכתב לרצוח, החל ממאסר לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל (6 אירועים).

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית בגדרו של המתחם.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו, 13.8.13.

בעיניין זה אפנה לרע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, שם נאמר: "האיום הוא, איפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום". וכן, ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, שם נקבע: "...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט ... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט... בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להיתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת". בנוסף, לעניין איומים כלפי עובד ציבור ראו ע"פ 2019/11 אלי מיארה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.3.2011): "אף לגופם של דברים, לחופש הביטוי מיגבלות שבדין, וביניהן איומים והעלבת עובדי ציבור כבעניינינו, כמו גם לשון הרע במקרים אחרים. המטיל אימה על הזולת אין הזולת צריך לפשפש ביכולותיו העתידות של המאיים כדי לברר אם יש ממש באיומים; ועובדי הציבור אינם צריכים להחשף לחריצת לשון קללות, חרופים וגידופים מכל בר בי רב, שיקנה לו חסינות בשל חופש הביטוי. לבתי המשפט תפקיד גם בהגנה על כבודם." במקרה דנא, אין מדובר בדברי איום חמורים וקונקרטיים, אלא כאלה שכוונו להבעת תיסכול ומפח נפש בעידנא דרתחא ועל כן הפגיעה בערכים המוגנים אינה גבוהה.

כך למשל: ברע"פ 8253/11 לורנס (רייז) נרייה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.12.2011) נידון עניינו של נאשם שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, ב-7 עבירות של איומים, העלבת עובד ציבור והטרדה באמצעות מתקן בזק נגד עובדת סוציאלית אשר במסגרת תפקידה הפגישה בינו לבין בתו בת ה-5, בכך שאמר לה כי "המאסר עולם שלו ישב עליה", איים כי ירצח אותה וכי בכוונתו לסגור איתה חשבון.

בת"פ (שלום אילת) 50318-06-13 מדינת ישראל נ' נריה חי רייז (ניתן ביום 12.5.2014) הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של איומים בכך שאיים על עורך דינו, באומרו "תקשיב לי אתה תשלם לי בטוב או ברע, אתה גנב". נקבע מיתחם ענישה הולם שנע בין מאסר מותנה למשך מספר חודשים לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

אני מוצא להבהיר כי לצורך מימוש ושימור ההליך הטיפולי, בצד מיגבלות השמוש באמצעים שמקנה חוק העונשין, מצאתי לגזור על הנאשם רכיבי ענישה באופן שייוצר הליך מבוקר ומתמשך במסגרתו יועמד הנאשם בפקוח טפולי ושיפוטי.

...

סבורני כי יש להציב בפני הנאשם גבולות ברורים ולשדר מסר של הוקעה שאינו משתמע לשתי פנים כי הישנות עבירות מסוג זה תתקל בענישה מוחשית.

חומרת המעשים ונסיבות ביצועם בשילוב עברו של הנאשם מציירים תמונת מסוכנות ומביאים למסקנה ברורה כי לא די בתמרורי האזהרה - בדמות מאסרים מותנים וענישה טיפולית כהמלצת שירות המבחן, כדי להרתיעו, אלא יש צורך בענישה מוחשית על מנת להמחיש עבור הנאשם את החומרה שבמעשיו החוזרים ונשנים ולבטא את סלידה שחשה החברה מביצועם.

כפי שציין בית משפט העליון: "זאת תורת הגישה האינדיוידואלית בתורת הענישה המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך ישמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

לפגיעה האמורה, היבטים הקשורים באופן מובהק במוסכמות הבסיסיות של היותנו חברה דמוקרטית המכבדת את שילטון החוק וזכויות הזולת, במערכת אכיפת החוק ובצורך להגן על אנשי חוק המבצעים מלאכתם, לעיתים בתנאים קשים ומורכבים, תוך סיכון שלומם ובטחונם האישי, כשלוחי החברה ושלטון החוק ולא בכדי נקבע עונש מינימלי לעבירות הפרעה ותקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו.

ראו בעיניין זה ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373, לאמור: "...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט ... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט... בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להיתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת". וכן, רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, שם נקבע כי: "האיום הוא, איפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום". ראה עפ"ג (מחוזי מרכז) 46721-02-10 סימון לאוסקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.5.2010) בו נקבע: "התמונה העולה היא של היתנהגות מאיימת משפילה ומטילה מורא של המערער כלפי המתלוננת: 'לשון האיומים קשה, חמורה ואף אכזרית. יש בהישנותם על רקע עברו הפלילי של הנאשם, כדי להצביע על אופי אלים ומסוכנות ממשית'. אנו ערים לכך שברוב העבירות מדובר באיומים ולא באלימות ואולם צוין כבר כי מדובר בלשון איומים קשה ביותר וכאשר מדובר באיומים כלפי בת-זוג, אין מקום להטלת עונשים מקלים (למשל רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (25.6.08))". מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנא הנה ברף גבוה.

כך למשל: בע"פ 6040/13 מדינת ישראל נ' נעמאן (ניתן ביום 19.3.2014), היתקבל ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על נאשם, שהורשע על יסוד הודאתו, בעבירות של איומים, היזק בזדון לרכוש, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ניסיון לתקיפת שוטר וחבלה חמורה, בכך שבמסגרת בדיקת רישיונות, סרב לצאת מרכבו קלל ואיים על שוטרים.

בת"פ (אי') 24953-03-13 מדינת ישראל נ' חסון (ניתן ביום 21.7.2013) הורשע נאשם על יסוד הודאתו בעבירה של איומים, בכך ששלח מיסרון שבו כתב לבת זוגו לשעבר כי ירצח אותה אם לא תחזור אליו וכי אם תלך למישטרה "הלך עליה". נקבע מיתחם ענישה הולם שבין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל לתקופה קצרה.

...

בע"פ (מח' מרכז-לוד) 25389-10-12 מטייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.6.2013), נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר ואיומים, בכך שלאחר שנעצר רכבו על ידי שוטר, בעקבות עבירת תנועה שביצע, התעורר ויכוח בינו לבין השוטר במהלכו איים על השוטר ולאחר שנמסר לו שהוא מעוכב תקף את השוטר במספר מכות אגרוף בחזהו.

בנוסף, בחנתי את הפסיקה הנהוגה בעבירת האיומים שעה שהיא מבוצעת בתוך התא המשפחתי ומצאתי מנעד ענישה רחב גם בעניין זה. כך למשל: ברע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.6.2008) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע בעבירת איומים כלפי בת זוג, בכך שאיים עליה בפגיעה בגופה ובחירותה.

מכל המקובץ, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות והיחס ההולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם נע על פני ספקטרום שבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וענישה כלכלית.

הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת חוות דעת משרות המבחן, אשר המלצותיה לא יחייבו את המאשימה, והצדדים יטענו לעונש באופן פתוח.

לדבריו, הגיש תלונה במישטרה, לאחר שהנאשם היתקשר אליו ואיים על שלומו ושלום ילדיו, מבלי שהבין מה הסיבה לכך.

על הערך המוגן הנפגע בעבירת האיומים, ראו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט גולדברג ע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל (6.9.89): "...אינטרס החברה הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט... מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט... בידוע הוא, שבמקרים רבים מושמעים איומים Per se כמסר מוסווה להיתנהגות המצופה מן המאוים. נמצא, כי סעיף 192 מקדים רפואה למכה ומונע מלכתחילה פגיעה עתידית בחירות הפעולה של הזולת". ביצוע עבירת איומים לפגיעה באחר – כאן המתלונן שהוא בן מישפחה – פוגע במתלונן עצמו, ובבני ביתו, בשלוות נפשו, בבטחונו האישי ובכבודו, ומטיל פחד וחרדה.

האיומים היו איומים קשים לפגוע בגופה, באמה, ברכושה ואף איים לרצוח אותה.

סקירת מדיניות הענישה הנוהגת העלתה כי הרף התחתון במיתחם העונש בעבירת איומים עומד על מאסר על-תנאי, אך בנסיבות עניין זה נקבע כי יעמוד על מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות, שכן דובר במסכת איומים קונקריטיים לפגיעה בחיי הקרבן.

...

לאור המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר, הניתנים בנסיבות המתאימות לריצוי בעבודות שירות, ובין 12 חודשי מאסר בפועל.

באיזון השיקולים החלטתי למקם את העונש במרכז מתחם הענישה ולהטיל מאסר בפועל, שלא בעבודות שרות, אשר אינן מתאימות לנסיבותיו של הנאשם, המצוי במאסר.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: חמישה חודשי מאסר בפועל.