מה ההגדרות וההגבלות של סייג לאחריות פלילית

אשר לטענת הנאשם כי הוא חוסה תחת הגנת הצורך, שכן לטענתו ההמלצה למתן אנטיביוטיקה נועדה לטובת הולד ומניעת פגיעה חמורה בו, וטענתו כי היתנהלותו זו הצילה את חיי היולדת ולכל הפחות מנעה פגיעה חמורה בה, הרי שסעיף 34 י"א בחוק העונשין קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו". סייג הצורך הוא אחד הסייגים לאחריות הפלילית המכונים "אילוצים", ומבוסס על התפיסה לפיה אין להטיל אחריות פלילית על מי שעבר עבירה בשל אילוץ, שהוא תולדה של מצב אליו נקלע.

עוד יובהר, כי החוק אינו מגדיר מה הוא טפול רפואי כאמור, ומה היא הדרך הרשלנית בה נהג רופא על מנת להרשיעו בעבירה הנדונה.

אשר לטענת ההגנה כי לא כל חריגה מהוראת חוק מהוה מחדל בר ענישה בפלילים (בהפנותה לרע"פ 3626/01 שלומי ויצמן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.3.02 (פורסם בנבו)), הרי שבאותו עניין בחן בית המשפט את הגדרתו של מחדל, במסגרת סעיף 18(ג) בחוק העונשין, בו נקבע כי מחדל הוא "המנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה", והבהיר כי יש לבחון את עוצמתה של אותה חובה, ואם היא ראויה ליצוא מהמתחם בו נקבעה אל דיני העונשין.

אשר לצוו הגבלת העיסוק, טען הנאשם כי המסמך (ת/15 ות/85) מנוסח באופן בו באותו מיסמך מופיעות מספר גרסאות של ההגבלה (באחת נכתב רופא מיילד ובשנייה רופא ומיילד), כשלדבריו זכותו להנות מהספק בהקשר זה, שכן לא ידע אם מדובר בטעות סופר או בכוונה, ולכן הניח כי מותר לו להמשיך לעבוד כרופא, אף אם לא כמיילד (עמ' 817 ו-819).

...

תוכן עניינים פתח דבר 3 כתב האישום 4 מעמד חוזר מנהל רפואה 10 אישום ראשון 18 אישום שני 43 אישום שלישי 68 אישום רביעי 82 אישום חמישי 91 האם בפעולותיו נתן הנאשם טיפול רפואי? 96 האם התרשל הנאשם במעשיו? 103 הפרת הצווים 125 שיבוש מהלכי המשפט 139 טענות ההגנה כנגד התנהלות המשטרה, משרד הבריאות והמאשימה 141 סוגיית לידות הבית 175 סוף דבר 182 פתח דבר עניינו של כתב אישום זה ברופא נשים, מומחה במיילדות וגניקולוגיה, אשר פתח מתחם ללידות בית בשטח ביתו.

כאמור, מסקנה זו מתיישבת גם עם עמדת משרד הבריאות, לפיה מוטב כי נשים שהריונן בסיכון ילדו בבית חולים ולא במקום אחר.

סוף דבר התיק הנדון עוסק במקרה ייחודי, במסגרתו ביצע הנאשם, רופא ומיילד, עבירות אגב מתן טיפול רפואי שבבסיסו לידות שבוצעו במתחם פרטי, לידות המוגדרות כ"לידות בית", בהן ילדו נשים שהלידה בעניינן הוגדרה בסיכון.

נוכח מכלול הנסיבות והעובדות שהוכחו, אין מנוס אלא להרשיע את הנאשם בעבירות אשר הוכחו, כפי שפורט במסגרת הכרעת הדין.

טענה לחוסר יכולת של המבקשים להבין את משמעות פעולתם בטיעוניהם טוענים המבקשים כי ניתן להקיש מהוראות חוק העונשין הקובע סייג לאחריות הפלילית למעשה שאדם עשה אם בשעת המעשה הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או להמנע מעשיית המעשה (סעיף 34ח לחוק העונשין, תשל"ז-1977) כך באופן דומה, המבקשים אשר שהו במשך ביקורם בגואטמלה בתוך הכת ועם חבריה, לא היו במצב שמאפשר להם להבין לא את ההפרה ולא את השלכותיה החמורות.

לממד ההשפעה של הכת על שיקול הדעת של המבקשים ניתן למצוא תימוכין בדו"ח "צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל" (להלן: "הדו"ח") נקבעה הגדרה לכת פוגענית בלשון זו: "כתות פוגעניות הן קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההיתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שוא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצה, משפחותיהם והקהילה הסובבת." הבקשה למינוי מומחה ב"כ המבקשים העלה אף את בקשתו למנות מומחה אשר יבחן את מצבם של המבקשים בעת קבלת ההחלטה שלא לחזור לארץ דבר הדומה לטענתו להליך של מינוי מומחה אשר מתחקה אחר מצבו הקוגניטיבי של אדם בעת עריכת צוואה על מנת לבחון האם היה כשיר לערוך אותה והאם ניתן לומר שהיה תחת השפעה בלתי הוגנת בעת עריכתה.

בנוסף, ציין ב"כ המבקשים כי הדירה, המוחזקת על ידי מנהל הדיור הממשלתי, הנה במצב רעוע ואין כל אפשרות למכור אותה בשל מיגבלות של רישום.

...

מצבם של המבקשים במועד חתימת הסכם הפשרה אני סבורה כי במועד החתימה על הסכם הפשרה, סברו המבקשים כי יוכלו לעמוד בלחצים של אנשי הכת, ולחזור בהתאם להתחייבותם.

סמכות בית משפט זה סבורני כי המקרה שבפניי הינו מקרה בו מוסמך בית המשפט לבטל את פסק הדין שאישר את הפסיקתא וזאת על בסיס הראיות החדשות שהן העובדה כי המבקשים – אמנם לאחר תקופה לא קצרה, הצליחו להשתחרר מכבלי הכת.

מכאן שאין כמעט כל אינטרס כלכלי למדינה בהליך זה. הכרעה לאור כל המפורט לעיל, אני סבורה כי נכון הוא להורות על ביטול בפסיקתא שניתנה על ידי ביום 7.6.17 לחילוט הנכס שהיה רשום על שם המבקשים, כמסר חשוב וחיוני למי שעדיין נמצא בכת כי הרשויות מכירות במאמציהם של אלה המצליחים להשתחרר מכבלי הכת הכה פוגענית או כל כת אחרת.

אולם, מתברר שאין מנוס מהכרעה בשנית, לשם בחינת גזר הדין, אולי כהיקש מהאפשרות להעריך את מידת אשמו של נאשם כמושפעת, בין השאר, מ"הקרבה לסייג לאחריות פלילית" (לפי סעיף 40ט(א)(9) לחוק העונשין, אשר אינה חלה ישירות כמובן).

במקרים קצוניים אולי אפילו מיתקיים סייג של "טעות במצב משפטי" לפי סעיף 34יט לחוק העונשין, והכל תלוי בפרטים.

(ראו גם ההגדרות בחוק שמירת הסביבה החופית, וכן המיגבלות החלות על תחום חוף הים בחוק התיכנון והבניה (כגון אי תחולת תקנות הפטור – תקנה 2(6) לתקנות התיכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014)).

...

המשיב אמנם שאף לבנות מבנה רחב יותר ממה שהיה בעבר, אך בסופו של דבר, המשיב שיקם מבנה שהיה קיים בעבר, בקנה מידה המתאים להיתרים שניתנו בעבר.

לסיכום, אם גזר דין זה ישמש כאמת מידה, הרי שהקנס אצלנו צריך להיות קל יותר מאותו עניין, אך נגזר ממנו.

לעניין ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המערער, הערעור מתקבל חלקית, הקנס המושת על המערער יועמד על 240,000 ₪.

בהקשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה, נטען על ידי ההגנה כי יש ליתן משקל לנסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ביניהן: שרותו הצבאי הכולל שרות קבע כקצין מוערך בצה"ל (הוגשו תעודות); חלוף הזמן ממועד קרות הארוע, כחמש שנים בהן הנאשם שמר על תנאי שיחרור ללא רבב על אף הקושי בהרחקתו ממשפחתו; שקומו והתמדתו בלימודים אקדמיים; נסיבות חייו, התאונה הקשה שעבר, מצבו הרפואי והנפשי, נכותו, קרבה לסייג לאחריות פלילית ומגבלותיו.

הפרעות נפשיות רבות אחרות, שלא נכללות לקבוצת מחלות הנפש הפסיכוטיות, אלא מוגדרות כ"נוירוזות" "הפרעות אישיות" "הפרעות פסיכו אורגאניות" "גלישות" ועוד – אינן נמנות עם אותן מחלות נפש פסיכוטיות המבססות פטור מאחריות.

ההגנה לא הפניתה, ואף אני לא איתרתי, כל החלטה שיפוטית שבה התקבלה טענה של סייג לאחריות בגין מחלת נפש, או של קרבה לסייג זה, לגבי נאשם אשר לא נבדק ע"י הפסיכיאטר המחוזי, וללא חוו"ד מגורם מקצועי ראשון ומקובל זה. כלי נוסף המשמש לקביעה שיפוטית אם נאשם הוא חולה נפש ואם מחלתו פגעה בכושרו ובאחריותו, עד כדי קרבה לסייג לאחריות הוא גרסת נאשם, כפי שבית המשפט מתרשם ממנה, וכפי שהיא מסתדרת עם ראיות אחרות.

...

בסופו של דבר, החלטתי למקם את עונשו של הנאשם בחלקו הנמוך של מתחם הענישה, אך לא בקצה הקל, יחד עם עונשים נלווים.

סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.         מאסר למשך 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו של הנאשם – מיום 29.6.18 ועד יום 25.7.18.

אני מורה על הפעלת עונש של פסילת רשיון על תנאי למשך 4 חודשים שהוטל בת"ד 3775-12-13 וזאת במצטבר לעונש הפסילה בתיק זה. הנאשם ירצה סה"כ שישה חודשי פסילת רשיון, וזאת לאחר שחרורו מהמאסר שנגזר עליו בתיק זה. על הנאשם להפקיד את רשיון הנהיגה ביום שחרורו מהמאסר, או תצהיר במקרה של אובדן רשיון, ומובהר לו כי מרוץ עונש הפסילה יתחיל רק עם ההפקדה, ואולם הנהיגה אסורה עליו מיום שחרורו מהמאסר.

חוות הדעת הממונה על עבודות השרות הנאשם הופנה לממונה על עבודות שירות אשר לאחר מספר אבחונים מצא את הנאשם מתאים לעבודות שירות במיגבלות של 6.5 שעות עבודה ביום, מעקב פסיכיאטרי סדיר, ללא כלי חיתוך וללא משאות כבדים.

סע' 40ט(א)(9) בחוק העונשין קובע כי בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה ישקול בית המשפט אם קיימת קרבה לסייג לאחריות פלילית וקיימים מצבים בהם הנאשם נמצא אמנם אחראי למעשיו אולם יכולתו להמנע מהמעשה נפגמה באופן שיש בו כדי להפחית את מידת האשם המוסרי (ע"פ 1865/14 פלוני נ' מדינת ישראל (4.1.2016).

לאחר שיחרורו כעבור כארבעה חודשים, נמצא תחת הוראת טפול מרפאתי כפוי ותחת טפול זה (שהוגדר כטיפול אנטי פסיכוטי "כבד") נמצא ברמיסיה המאפשרת לו תיפקוד בבית.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים אלה ומדיניות הענישה הרווחת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

נוכח האמור אני קובעת כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי ל- 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לצד עונשים נלווים העונש הראוי לנאשם לנאשם 9 הרשעות קודמות בעבירות דומות לאלה שהורשע בהן במסגרת התיקים הנוכחיים, קרי, תקיפה, איומים, הפרת הוראה חוקית והחזקת סמים לצריכה עצמית שבעטיין הוא נדון בעבר למאסרים על תנאי ובפועל שלא הרתיעוהו.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 6 חודשים.