מה גרם לפגיעה בשמיעה במסגרת העבודה ומהו הרעש המזיק שהיה מעורב

במסגרת מכתב דחיה מיום 17/4/16 (להלן:"מכתב הדחיה"), דחה הנתבע את תביעתו של התובע להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה וזאת בהתבסס על הוראות 84א לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק").

ביחס לכך, קובע סעיף 84א(1) לחוק, כך: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק)." בעב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.10.2008), עמד בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה, על פירוש הסעיף שבנידון, אשר הוסף לחוק בשנת 2005.

לפי פסק הדין, התיקון נועד לקבוע הסדר ממצה של תנאים מקדמיים להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון, שנגרמים כתוצאה מחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה.

למרות שהתובע הוא הבעלים של חברת בניה ושיפוצים הרי שהואיל ומדובר בחברה שמעסיקה רק שני עובדים, הרי שלכל אורך השנים הוא היה מעורב, באופן אישי, בעבודה - הפעיל בובקאט, מיני מחפרון, שבר, לעיתים, בעצמו קירות, ביצע, לעיתים יציקות בטון ונכח מידי יום באתרי בניה ולכן היה חשוף לרעש מזיק כל יום ואף הגיש בעבר תאונות עבודה, שהוכרו על ידי הנתבע וכן הוא סובל מליקויים שונים (קרע בכתף וקרע במנסקוס).

...

ב"כ הנתבע הוסיף והסביר כי בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בתביעה הראשונה, בחן הנתבע, שוב את טענות התובע בכל הנוגע לסוגיית החשיפה לרעש מזיק והגיע למסקנה כי הוא לא היה חשוף לרעש מזיק וזאת בהינתן כי הוא מנהל עבודה שעסק בעיקר בניהול.

התובע הוכיח כי עבודתו היתה בשטח וכי הוא היה חשוף לרעש מזיק ולכן יש לקבל את תביעתו או לחילופין למנות מומחה רפואי אשר יקבע האם הוא היה חשוף לרעש מזיק.

סוף דבר - לנוכח האמור לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה.

הוצאות משפט בנסיבותיו של תיק זה, - משהתובע בחר לעמוד על תביעתו למרות שבסיום ישיבת ההוכחות הסביר לו ביה"ד על הקשיים הראייתים והמשפטיים שעומדים לפניו (כאשר המלצה בענין עלתה גם לאחר שהתקבלו סיכומי הנתבע) והואיל והתובע בחר לעמוד על דוכן העדים וליתן תשובות לא מהימנות ומוגזמות וכן בהינתן שהערות הנתבע באשר לבעיה העולה גם מבדיקות השמיעה שנערכו לו (הערות מהן בחר התובע להתעלם), זכתה לביסוס במסמך של המומחה מטעמו של התובע (אותו בחר לצרף לסיכומיו),היה מקום לחייבו לשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום משמעותי אולם לפנים משורת הדין החלטנו שלא לחייבו בסכום שכזה אלא רק בסכום של 1,500 ₪, אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

האם נכון שדלקת כרונית של האוזן יכולה לגרום לליקוי שמיעה עיצבי בנוסף לליקוי ההולכתי? תשובה: "אכן עלול לגרום. אין באסופה הרפואית עדויות לכך שהדלקת הכרונית באוזן ימין היא פעילה". שאלה 7: האם נכון לקבוע שנזק מעורב בשתי האוזניים קשור לתחלואה ולא לחשיפה לרעש מזיק? אם תשובתך שלילית – מדוע לא? תשובה: "האם עלי לחפש תחלואה שתגרום לנזק שמיעתי מעורב בשתי האוזניים בשעה שיש באסופה הרפואית דיווח על טראומה באוזן שמאל ובכתב המינוי שלי בסעיף העובדות מדווח על 40 שנות עבודה במוסך "היה חשוף לרעש במסגרת עבודתו. הרעש כלל חשיפה למכונות שונות ובכלל זה פטישי אויר, מקדחות, קומפרסורים וכד'?" שאלה 8: בחוות דעתך אתה מציין כי הירידה ההובלתית (הולכתית) בשמיעה ממלאת תפקיד של "מעין אטם ו"מגינה" מפני ירידות שמיעה של המרכיב העצבי".

תשובת המומחה בנוגע לפער אויר-עצם מסוכמת בטבלה שלהלן (רב"ה): תאריך הבדיקה אוזן 500 1000 2000 4000 16.8.2016 R 15 דציבל זניח זניח 20 דציבל L 10 דציבל 30 דציבל 30 דציבל 35 דציבל 15.11.2018 R 25 דציבל 0 0 5 דציבל L 40 דציבל 30 דציבל 45 דציבל 50 דציבל "אולי המילה זניח מופרזת, אולם יש הבדל ניכר ביותר בין 2 האוזניים". שאלה 12: כפועל יוצא מתשובתך לשאלה הראשונה האם אתה סבור שבחשיפה לרעש מזיק צריך להגרם פער אויר עצם בכלל והאם לא כל פער מצביע על מצב תחלואתי שיכול במשך הזמן להשפיע גם על השמיעה העצבית? תשובה: "אינני גורס שצריך להגרם פער אויר עצם. כל פער מצביע על מצב תחלואי אבל כמו שכתבתי לעיל לא כל מצב תחלואי של המרכיב ההולכתי בשמיעה אמור להשפיע על המרכיב העצבי". דיון והכרעה לטענת התובע הוא עומד במלוא התנאים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, ולא רק בהחמרת ליקוי השמיעה.

כפי שהראיתי בפרקים שעסקו בחוות הדעת הרפואיות, ובין היתר, המומחה נישאל אם כושר השמיעה של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; אם יש קשר סיבתי בין החשיפה לרעש מזיק לבין ליקוי השמיעה באוזניו של התובע; ומהו המועד שבו תועדה הירידה בשמיעה לראשונה ברשומה הרפואית.

...

עם זאת מקובלת עליי טענת המוסד שלא ניתן להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה שנגרמה בעבודה, מהטעם שלפי המומחה ליקוי השמיעה תועד לראשונה ברשומות הרפואיות ביום 16.8.2016 בעוד שהצדדים מסכימים שהתביעה הוגשה למוסד לראשונה בין יום 25.2.2018 לבין יום 28.2.2018, כלומר, בחלוף למעלה משנה מאז המועד שבו תועד לראשונה.

איני מקבלת את טענת התובע שהמוסד לא העלה את טענת השיהוי בהחלטת פקיד התביעות, שכן אין מדובר בטענת התיישנות דיונית שאותה יש לטעון בהזדמנות הראשונה, אלא בתנאי שנקבע בסעיף 84א(3) לחוק הביטוח הלאומי.

מנגד המוסד טוען כי אין להכיר בקיומה של החמרה מהטעם שהמומחה קבע כי "לא הייתי מצפה לירידה ניכרת בתקופת הזמן של 27 חודשים – הזמן שחלף בין בדיקת השמיעה הראשונה והאחרונה. אבל בהשוואה בין שתי האודיוגרמות הקיצוניות שהן מאותו מכון שמיעה, אין לראות שינוי של ממש בין שתי האודיוגרמות". על פי המוסד מבדיקות השמיעה שערך התובע לאחר הבדיקה מיום 16.8.2016 עולה כי לא חלה החמרה במצבו, או שחלה החמרה מינורית שאינה בת נכות ולכן יש לדחות את תביעתו להחמרת מצב.

מכל מקום המסקנה העולה מהאמור היא שמצבו השמיעתי של התובע לא הוחמר מאז שהליקוי תועד לראשונה ברשומה הרפואית.

על רקע כל האמור, אין מנוס מדחיית התביעה.

מתוך ניסיונך, האם זה נכון שבמסגרת הבדיקות לירידה בשמיעה באוניברסיטת חיפה, כמו גם במכונים אחרים של בתי החולים, מבצעים בדיקות נוספות (כגון OAE), שלא מבצעים במכונים אחרים? אם כן, האם הינך סבור שיש בבדיקות נוספות אלה כדי לשקף בצורה מדויקת יותר את הירידה בשמיעה? תשובת המומחה: בדיקת OAE בוצעה גם באוניברסיטת חיפה וגם במכון "קולות". בשני המקומות לא היו מענים אקוסטיים, בשתי האזניים.

האם תסכים כי תרשים השמיעה האחרון, מיום 24.8.10, מצביע על לקות שמיעה בתדרי הדיבור, בינוני באוזן ימין וחמור באוזן שמאל, SRT של 36.66 דציבל באוזן ימין ו-61.66 באוזן שמאל עם טיפנומטריה תקינה בשתי אזניו, דהיינו, כי לקות השמיעה נובעת מנזק שבחלק התחושתי עיצבי של איבר השמע הנתפס ונחשב כליקוי שמיעה מושרה רעש? תשובת המומחה: מסכים עם הערכים אבל אינני מצליח להבין מניין המסקנה כי ליקוי עיצבי עם טיפמנומטריה תקינה אבל ליקוי השמיעה הנו מעורב ודבר זה כפי שכתבתי בחוות הדעת אינו מסתדר עם חשיפה לרעש, ההיפך הוא הנכון.

הקביעה שאם החשיפה לרעש נמשכת, תהיה הפגיעה בתדירויות הגבוהות קשה יותר, הקביעה שלרוב, בליקוי שמיעה מושרה רעש, יש מעין שיפור ב-8000 הרץ בנגוד למה שקורה בתדירויות הנמוכות, הקביעה כי הרעש אינו חייב להיות רציף במהלך יום עבודה שלם או מדי יום, וגם רעש קבוע כמו בעבודת התובע ברמאללה עשוי לגרום לנזק מיצטבר שברבות השנים יגרום גם הוא לאותן התופעות כמו בחשיפה ממושכת על רקע קביעות אלה, התבקש המומחה להשיב לשאלות המפורטות להלן.

אך אין חולק על כך שהתובע היה חשוף ל"רעש מזיק" כהגדרתו בסעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי בתקופת עבודתו של התובע ברדיו רמאללה, ומכל מקום לענייננו חשוב שד"ר אנגלנדר מאשר את האיפיון של גרף של בדיקת שמיעה שמצביעה על פגיעה עקב חשיפה לרעש כגרף שכולל שקע בתדירויות שבין 3000-6000 הרץ, אף כי לדבריו בתשובותיו לשאלות ההבהרה, אין בכך תנאי מספיק להכרה בפגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.

...

במצב דברים שבו אין חולק על כך שהתובע נחשף לרעש מזיק בתקופת עבודתו ברדיו רמאללה, כאשר לגבי תקופת עבודתו החל מחודש ספטמבר 1992 לא הוכחה הטענה כי התובע נחשף לרעש מזיק אך הוא נחשף לרעש, וממכלול העדויות מפי רופא עולה המסקנה שיש להעדיף את הדעה שליקוי השמיעה של התובע הינו ליקוי שמיעה מושרה רעש, והנתבע לא הרים את הנטל להוכיח שהשפעת תנאי עבודתו של התובע על ההחמרה בירידה בשמיעה הינה פחותה בהרבה מזו של גורמים אחרים, יש מקום לקבוע שהתמלאו היסודות הנדרשים להכרה בירידה בשמיעה של התובע בשתי אזניו כ"פגיעה בעבודה", ולו על דרך ההחמרה.

תביעת התובע להכיר בטנטון כ"פגיעה בעבודה" – נדחית.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

לאחר מתן רקע רפואי לתופעה של פגיעה בשמיעה בסביבת עבודה רועשת, נכתב – "אין בידי פרטים ככל שנוגע למספר שנות החשיפה ולאיזו עוצמות רעש נבדק. אולם בהנחה כי החשיפה נמשכה משנים רבות ובעוצמה שמעל למותר הרי מתוך עיון במסמכים הרפואיים עולה כי כבר בשנת 2007 בבדיקות סינון שמיעה במסגרת עבודתו נמצא כי הייתה ירידה בשמיעה ב-4,000 הרץ דו"צ ונרשם כי הוא חייב במגני אוזניים. לאורך השנים בדיקות הסינון במקום העבודה הראו תמיד ירידה כזו או אחרת בשמיעתו של התובע. לראשונה בתאריך 30.7.20 רשם ד"ר עילם רופא א.א.ג. כי ... [לתובע] יש טנטון קבוע וחשד לירידה בשמיעה. זמן קצר לאחר מכן עבר... [התובע] בדיקת שמיעה בבי"ח מאיר ובה יש ליקוי שמיעה מעורב דו"צ עד 2,000 הרץ ואח"כ ירידה חדה בשמיעה בתדירויות הגבוהות עד 80 דציבל ב-8,000 הרץ דו"צ. בדיקת השמיעה הבאה והאחרונה שבידי היא מיום 7.12.20 ובסה"כ היא דומה לבדיקה הקודמת כאשר גם כאן יש ליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות החל מ-3,000 הרץ וסף שמיעה לדיבור בתדירויות הדיבור עומד על 18/20 דציבל. במהלך בדיקתו זו בוצעה גם בדיקה לאפיון הטנטון שהייתה חיובית ב-2,000 הרץ.

חשיפה זו בהסתמך על בדיקות השמיעה ובמיוחד על הבדיקה האחרונה גרמה לו לירידה דו"צ בשמיעתו.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

...

לאור האמור, הרי שלא מצאנו שנפלו פגמים בחוות הדעת שיצדיקו להתערב או לסטות ממנה.

כן לא מצאנו כי קיימת הצדקה למנות מומחה חלופי או נוסף, כאמור בהחלטה מיום 2.7.22.

סוף דבר התביעה נדחית.

השאלה העומדת לפתחנו היא האם כדין נדחתה תביעת התובע להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק)? לאחר שקבענו כי התובע הראה כי הוא נחשף בעבודתו, בכל השנים מאז 1988 ועד למועד הגשת התביעה בתיק זה, לרעש התקפי ומתמשך בהתאם לנדרש בסעיף 84א(א)(1) לחוק (החלטה מיום 14.3.2022), מונה מומחה רפואי בתחום רפואת אף אוזן גרון, דר' מיכאל בייזר (להלן – המומחה), לחוות דעתו בשאלה: האם התובע עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2) וסעיף 84א(ב) לחוק והאם מיתקיים קשר סיבתי בין ליקוי שמיעה וטינטון לבין תנאי עבודת התובע? (החלטה מיום 3.5.2022).

המומחה התבקש להשיב לשאלות כדלקמן: האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשנייה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ביום 9.6.2022 הוגשה לתיק חוות דעת המומחה, אשר בה פירט את כישוריו וניסיונו המקצועי והשיב לשאלות שנשאל כדלקמן: "3.א.(1) לא נראה לי כי יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק. ראשית, אכן התובע עובד בעבודה החושפת אותו לרעש מזיק, אך במקום עבודתו הוא חשוף לשדה רעש הומוגני הגורם לירידת שמיעה סימטרית ואילו על פי בדיקות השמיעה מדובר בירידת שמיעה א-סימטרית.

ירידת השמיעה היא מעורבת, קיימת ירידת שמיעה עצבית בשתי האוזניים שיתכן יש לה קשר לחשיפה לרעש ואולם קיימת גם ירידת שמיעה הולכתית נכרת.

מעיון בסיכומי התובע, לרבות סיכומי תשובה, עולה כי עיקר טענותיו נוגעים לשלב הוכחת תשתית עובדתית לחשיפתו לרעש מזיק, התקפי ומתמשך במשך שנים רבות במסגרת עבודתו.

...

המומחה התבקש להשיב לשאלות כדלקמן: האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשנייה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ביום 9.6.2022 הוגשה לתיק חוות דעת המומחה, אשר בה פירט את כישוריו וניסיונו המקצועי והשיב לשאלות שנשאל כדלקמן: "3.א.(1) לא נראה לי כי יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק. ראשית, אכן התובע עובד בעבודה החושפת אותו לרעש מזיק, אך במקום עבודתו הוא חשוף לשדה רעש הומוגני הגורם לירידת שמיעה סימטרית ואילו על פי בדיקות השמיעה מדובר בירידת שמיעה א-סימטרית.

מכל המפורט, לא מצאנו טעם המצדיק הפנית התובע לוועדה הרפואית.

משכך, לא מצאנו סיבה שלא לאמץ את קביעות המומחה שבה.

התביעה אפוא נדחית.