מה גורם להפסיק הליך מדורג לקבלת אזרחות ומהי הבקשה בעתירה נגד ההחלטה

כנגד החלטה זו, בני המשפחה הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"ם 1577/09, השופט מ' סובל).

בית הדין לעררים הדגיש כי נוהל 5.2.0019 שכותרתו "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי" (להלן: נוהל אלימות) לא חל בעיניינן של המבקשות, וכי גם החלטה 2183 לא חלה, מן הטעם שכלל לא הוגשה בקשה למתן מעמד עבור הבת מכוחה, ובשים לב ללוחות הזמנים להגשת בקשה כזו, הקבועים בסעיף 13 לאותה החלטה.

מיד עם הגשתה של בקשת רשות העירעור ניתן צו אירעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקשות עד למתן החלטה אחרת.

בא-כוח המשיב ציין כי ניתן ללמוד את הדברים מהליך שהתנהל בבית המשפט לעינייני מישפחה בעיניין, ובאופן ספציפי מהחלטה מיום 7.6.2016 בתמ"ש 4889-01-16, אשר מבססת את המסקנה כי פירוק התא המשפחתי ארע עוד בשנת 2012, וממילא לפני שהמבקשת ידעה שתוכל לקבל מעמד בהסתמך על הקשר הזוגי עם האב.

כן נטען כי במקרים שבהם בן הזוג האלים הוא אזרח או תושב קבע קיימת ודאות גבוהה יותר להשלמת ההליך המדורג, בשונה מהמקרה דנן בו האב אינו בעל מעמד כאמור.

בהתאם, אני סבורה כי אין מנוס מעריכת ראיון חדש למערערות על-ידי הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר יעמיק בנסיבותיהן הייחודיות והפרטיקולריות ויהווה תשתית עובדתית מספקת לקבלת החלטה בעיניינן.

...

בסיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי היעדר ההתייחסות לנסיבות פירוק הזוגיות בין המערערת לאב, כמו גם דלותו של הראיון שנערך למערערות וההשלכה שהייתה לכך על קביעת זיקותיהן לישראל – מהווה פגם מהותי בתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתה של הוועדה הבינמשרדית.

בהתאם, אני סבורה כי אין מנוס מעריכת ראיון חדש למערערות על-ידי הגורמים המוסמכים ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר יעמיק בנסיבותיהן הייחודיות והפרטיקולריות ויהווה תשתית עובדתית מספקת לקבלת החלטה בעניינן.

סוף דבר: לו תישמע דעתי נקבל את הערעור במובן זה שעניינן של המערערות יושב לוועדה הבינמשרדית, שתבחן את בקשתן ותשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים למקרה זה, הכול לאחר שתערוך להן ראיון נוסף.

לאחר שהיה ממושכת שלא כדין בישראל, הגישה הבת מספר בקשות להסדרת מעמדה בישראל: תחילה הוגשה בקשה למתן מעמד מכוח זוגיותה לאזרח ישראל, אשר נדחתה בשנת 2013; כעבור כחמשה חודשים, הגישה בקשה דומה נוספת, אך מכוח טענה בדבר זוגיות עם אזרח ישראלי אחר; בהמשך ביקשה להסדיר את מעמדה מטעמים הומנטריים, שסורבה; כן הגישה בקשה בעקבות גיור נטען, אשר נדחתה ואף עתירה מינהלית בעיניין נמחקה לאחר שחזרה בה מהעתירה; בשנת 2021 נישאה לאזרח ישראלי ובעקבות זאת הוגשה בקשה נוספת להסדרת מעמדה של הבת, אשר נכון למועד מתן פסק הדין בערר הנידון טרם הוכרעה.

ביום 29.11.2022 התקבלה החלטה שלפיה ההליך המדורג בעיניינם של המערערים הופסק זאת על רקע עונש המאסר שהושת על המערער, המשמיט את הבסיס לטענה בדבר חיים משותפים של השניים.

בית הדין הוסיף כי הזכות המוגנת לחיי מישפחה היא זכותו של האזרח הישראלי ולא של הנתין הזר וכי אם זכות זו אינה בת מימוש, כי אז התוצאה המתבקשת היא הפסקת ההליך המדורג.

כך מאחר שסעיף 3.4.1 בנוהל הערות גורמים קובע במפורש לאמור: "כאשר המבקש, תוך כדי ההליך המדורג ניכנס למעצר/מאסר ו/או תלוי ועומד כנגדו תיק, אשר בגינו צפוי להיגזר כנגד המבקש בזמן הקרוב מאסר ממושך, או שהוא עצור עד תום ההליכים, תועבר הבקשה להחלטת מנהלת תחום (דסק איחוד מישפחות) אשר תפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות. עובדת המעצר/מאסר תלקח בחשבון ובין היתר יישקלו: משך הזמן שחלף מאז אישור הבקשה, משמורת על קטינים, מידת הזיקה לישראל, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה פלילית או ביטחונית נוספת לסרוב הבקשה". לפיכך ולנוכח הוראה זו נקבע, כי בנסיבות הנדונות אמנם הופעל שיקול דעת פרטני, אשר במסגרתו נשקל משך המאסר שהושת על המערער וכי בנגוד לטענת המערערים, המשיב לא היתעלם ממשך זמן היתנהלותו של ההליך המדורג בעיניין המערערים או משאר נסיבותיהם.

...

בפסק-דין זה נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 15.5.2023, אשר דחה את הערר הפנימי על החלטה מיום 29.11.2022, שלפיה סורבה בקשת המערערים להעניק למערערת רישיון ישיבה בישראל מכוח זוגיותה הנטענת עם המערער.

לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, בכתב הערעור ונספחיו ובתיקו של בית הדין (שהתקבל בימים אלו), לרבות בתשובתו המפורטת של המשיב לערר שנדון בבית הדין וכן מהטעמים שיובאו בהמשך הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניי, אף ללא תשובה נוספת מטעם המשיב.

כמו כן וכאמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתקיימות הוראותיה של תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, כך שניתן לדחות את הערעור הנדון תוך הסתמכות על הנמקותיו המפורטות של בית הדין בפסק-דינו.

שכן, נמצא כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו במסגרתו, כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית של פסק הדין וכן כי לא נמצאה בו טעות שבחוק.

לנוכח כל האמור ומהטעמים שהובאו בפסק-דינו של בית הדין לעררים, הערעור נדחה.

המערער, אזרח ליטא בן 69, התאלמן מבת זוגו הישראלית במהלך ההליך המדורג להסדרת מעמד מכוח קשר זוגי.

ביום 14.9.2020 הגיע המערער ללישכת רשות האוכלוסין וההגירה בבאר שבע ובקש את הארכת אשרת שהייתו והסדרת מעמדו בישראל בהתאם לנוהל הפסקת הליך מדורג לבן זוג זר מספר 5.2.0017 (להלן: "הנוהל").

כסעד ביניים, הוא עותר להמנע מהרחקתו מישראל עד למתן החלטה בעיניינו; ולהותיר בידיו את רישיון הישיבה שלו מסוג א/5, לו הוא זקוק בשל בעיותיו הרפואיות.

הוסבר עם זאת כי המערער יכול להגיש למשרד הפנים בקשה למעמד לתקופת הביניים וזו תבחן על ידי הגורם הדן בערר הפנימי.

לו היה מתקבל העירעור נגד ההחלטה מיום 18.11.2020, הסעד המרבי שהיה עומד למערער הוא בחינת עניינו במסגרת סעיף ג.13 לנוהל.

בית הדין לעררים, שהפנה את המערער להגיש בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, קבע כי הרישיון בו החזיק המערער בזמן ההליך המדורג יוארך עד לאחר 30 יום ממסירת ההחלטה.

...

אני סבורה כי משמעות המונח "החלטה" בסעיף ג.4 היא החלטה של הדרג הגבוה ביותר ברשות האוכלוסין, בהתאם לנוהל.

סוף דבר – רישיונו הזמני של המערער מסוג א/5 יוארך עד ל-30 יום לאחר שתומצא לו ההחלטה בערר שהגיש על ההחלטה מיום 10.5.2021.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 5,000 ₪.

על פי רשומי הרשות, ביום 1.6.2006 התייצבה נסרין יחד עם המערער בלישכת הרשות וביקשה לחזור בה מהבקשה להפסיק את ההליך המדורג עם המערער, בטענה שיחסיהם חזרו למסלול תקין; ביום 15.2.2007 לאחר היתייעצות עם מטה הרשות, הוחלט להאריך את רישיונו של המערער לתקופה נוספת ועד ליום 7.2.2008.

ביום 4.12.2008 הגיש המערער עתירה מנהלית כנגד החלטת הרשות להפסיק את ההליך המדורג בעיניינו ובעניין נסרין (עת"מ 3062/08, להלן: העתירה הראשונה); ביום 6.9.2009 העתירה נדחתה בפסק דין, בו נקבע כי החלטת הרשות להפסיק את ההליך המדורג בנסיבות שתוארו הנה סבירה.

ביום 1.5.2017 נשלח אל ב"כ המערערים מכתב הרשות לפיו הערר הפנימי נמצא בבדיקת הגורמים הרלוואנטיים; ביום 15.6.2017 ניתנה החלטה לפיה הוחלט להנפיק מערער רישיון מסוג ב/1 למשך 6 חודשים.

לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, כאשר אחד מבני הזוג הנו אזרח ישראלי, יכול בן זוגו לקבל אזרחות ישראלית על ידי היתאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים לקבלת אזרחות לו ביקש זאת ללא זיקה לבן הזוג הישראלי (עע"מ 6147/11 טטיאנה גורובץ נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין, פסקה 14 לפסק דינו של כב' השופט אורי שוהם (נבו 3.3.2013, להלן: עניין גורובץ).

...

פסק הדין מפורט ומנומק היטב, שוקל את כלל השיקולים הראויים תוך מתן משקל הולם לכל אחד מהם והוא נשען על החוק, הנהלים והפסיקה הרלוונטית, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו, ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

לאור העובדה כי בית הדין לעררים הותיר למערערים את האפשרות לפנות בבקשה חדשה ולהוכיח טענותיהם, אך אלו בחרו שלא לעשות כן, אלא לפנות בערעור דנן, החלטתי לחייב את המערערים בהוצאות בגין ההליך.

המשיב אישר את בקשתו להפסקת ההליך המדורג וציין כי לשם קבלת הערבות שהפקיד על בת הזוג (להלן גם: "האשה") לצאת מהארץ תוך 14 ימים.

ביום 7.11.19 פנה העורר במכתב אל המשיב וגולל את המשבר ביחסיו עם אישתו וביום 10.11.19 ניתנה החלטת המשיב המורה על הפסקת ההליך המדורג, ביטול רישיונה של האשה ויציאתה מישראל.

עם זאת, וכפי שיובהר, סבור אני כי על משרד הפנים ורשות האוכלוסין לבחון את טענות העורר ואת בקשתו להשיב לו את הסכום שחולט וזאת מטעמי צדק ובהיתחשב במכלול נסיבות שכלל לא נבחנו ונשקלו ע"י הגורם המינהלי, לא היו חלק מבסיס החלטתו וממילא גם נדונו ע"י בית הדין לעררים ולא היו חלק מהערר שהוגש בפניו.

לא הוגש ערר במועדים הנ"ל. רק בחלוף כשנתיים התקבלה אצל המשיב פניה מהעורר במסגרתה עתר להשבת הערבות שהופקדה על ידו.

העורר יכול היה להגיש ערר נגד פעולת חילוט הערבות, אך בחר שלא להיתנגד לפעולה זו במשך כשנתיים ולכן בנסיבות העניין ובצדק נדחו טענותיו נגד חילוט הערבות שהועלו כשנתיים לאחר פעולה זו. בנסיבות אלו אין גם מקום להתערב בקביעת בית הדין לעררים כי ההודעה על החילוט נימסרה כדין וכי לא נפל פגם פרוצדוראלי בהליך החילוט, שכן, כאמור, העורר מושתק מלטעון כנגד פרוצדורת החילוט בשל השהוי הכבד שבו לקתה פנייתו בעיניין זה. העורר לא מיצה הליך מינהלי במועד.

הפקדת הערבות באה לאפשר לאזרח הישראלי לחיות בישראל עם בת זוגו הזרה ולאפשר למשיב לבחון את כנות ורצינות הקשר או הנישואין.

...

עם זאת סבור אני כי ראוי שהרשות המנהלית המוסמכת תבחן את בקשתו של המערער לקבלת הערבות שחולטה בחזרה, זאת ככל שתוגש בקשה, מטעמי צדק והגינות שלטונית וממכלול הטעמים שפורטו לעיל, ביחד עם נסיבות אישיות שיוכל המערער להוסיף ולטעון בפני הרשות המנהלית המוסמכת.

בהתאם אני מורה כי המערער יוכל לפנות לגורמי רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד הפנים בבקשה חדשה שתפרט את מכלול הנסיבות, נסיבות שככל הנראה לא נבחנו ונשקלו ע"י גורמי המשיב וממילא גם לא עמדו גם בפני בית הדין ולא נשקלו על ידו.

בכפוף לזכותו של המערער לפנות בבקשה חדשה, כמפורט לעיל, הערעור נדחה.