מדריך מקיף לעבודה מועדפת

התובעת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה ועדותה בבית הדין היתה מהימנה, עתירת פרטים ונגלתה ממנה תמונה מקיפה של הפעולות שביצעה במהלך כל שנות עבודתה כאחות, במקומות העבודה השונים בהם הוצבה.

התובעת העידה שאת רוב הפעולות שביצעה – לקיחת דמים, קביעת מדדים פיזיולוגיים (לחץ דם), הדרכת הורים, בחינת התפתחות של תנוקות, את כל אלה ביצעה בעמידה בלבד, כאשר מעת לעת, בעיקר בעת פעולות פולשניות, עמדה בתנוחה סטאטית.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה, מאחר שהתובעת ביצעה תנועות מגוונות ולא תנועות רצופות חוזרות ונשנות.

בהמשך עדותה (עמוד 6 שורות 14 – 17), הוסיפה ופירטה: "אני קודם מכינה את הבדיקות, יש טפסים שעליהם מסמנים את הבדיקות. עומדים ליד הדלפק, לוקחים מכל קופסא את מה שצריך – מחטים, מזריקים, מבחנות, את כל זה עושים בעמידה על הדלפק. שמים את הכל בתוך קופסא ואיתה הולכים למיטה שבא הילד שוכב, ושם עושים את לקיחת הדם בעמידה." להשלמת התמונה, יש לציין גם את עדות התובעת, לפיה במהלך המשמרת היא הולכת מעט (עמוד 6 שורות 18 – 20): "אין לי הרבה לאן ללכת כי הכל נעשה בתוך חדר אחד. ההליכה יכולה להיות ממיטה לדלפק, זה כמה צעדים, זה לא הליכה במסדרון של מחלקה. " המסקנה מן האמור לעיל היא שלא נסתרה עדות התובעת לפיה בבית החולים עבדה לרוב בעמידה (למעט תיעוד בתיק רפואי שבוצע בישיבה), מעת לעת ביצעה פעולות שחייבו עמידה סטטית, אך גם התהלכה למרחקים לא ארוכים, באזור סביבת עבודתה.

הנתבע הפנה לנפסק בעב"ל (ארצי) 63540-05-19 לבד – המוסד לביטוח לאומי, 8.1.20, שם נקבעו הדברים הבאים: "ראשית נציין כי פירוט הפעולות שנעשו על ידי המערער מלמד כי לא דובר בעמידה לאורך שעות ארוכות אלא בתנוחות שונות לסירוגין לרבות עמידה, ישיבה, הליכה, התכופפות, עלייה על סולם, כריעה וכיו"ב. גם אם היינו מניחים כי המערער אכן עמד שעות ארוכות על רגליו (ובית הדין האזורי לא שוכנע בכך), הרי שעמידה ממושכת כשלעצמה אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה, בהעדר קיומן של תנועות חוזרות ונשנות (עב"ל (ארצי) 11714-12-16 יוסף דוייב - המוסד לביטוח לאומי (4.5.17); עב"ל (ארצי) 31471-04-17 דינה רות - המוסד לביטוח לאומי (27.12.17); עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 2142/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (5.9.18); עב"ל (ארצי) 14410-10-17 עומר כלף - המוסד לביטוח לאומי (14.11.18))." האמור בפסק דין לבד אינו משנה את המסקנה לגבי התובעת, שכן לפי עדותה, רוב עבודתה בוצעה בעמידה, ולעתים יכלה לבצע בישיבה חלק מהפעולות (כגון תיעוד הטיפול בתיק הרפואי).

לאור כל האמור לעיל, אין נפקות לחוזר אליו התובעת הפנתה.

לסיכום - יש למנות מומחה/ יועץ רפואי בתחום כלי דם - פרופ' רפאל אדר, שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת ובין מחלתה.

הר"י הפניתה לעניין יישום ההסכם להוראת ביצוע מיום 30.6.1979 שהפיץ הממונה על הסכמי עבודה דאז, מר הלל דודאי, שבה פורטו מפורשות הזכאים להנות מזכויות ההשתלמות לפי ההסכם, כזאת: "רופאים המועסקים כמנהלי מחלקות או בתפקידים מקבילים הזכאים להנות מקרן הישתלמות למנהלי מחלקות". כלומר, לדעת המדינה בזמן אמת, הוחלו זכויות ההשתלמות גם על מקביליהם של מינהלי המחלקות, שבהם נכללים גם מנהי מרפאות חוץ על פי הסכמים אחרים.

בית הדין האיזורי הדריך עצמו על פי הכללים לעיל, ולאורם הגיע למסקנה כי הסכם 1979 חל גם על מינהלי מרפאות חוץ בבתי חולים.

בית הדין האיזורי למד מכך כי ההסכם נועד "לאפשר לאנשי הצוות הרפואי הניהולי הנושא באחריות מקצועית נרחבת, לרבות אחריות הקשורה להתוויית תוכניות לימודים וחינוך הדורות הבאים - להשתלם בצורה מקיפה בנושאים שבתחום אחריותו... על מנת שיוכלו למלא באופן מיטבי את תפקידם הניהולי". בית הדין האיזורי הוסיף וקבע - בהתבסס על הראיות שהובאו לפניו - כי אין שוני רלוואנטי בהקשר זה בין מינהלי יחידות לבין מינהלי מרפאות חוץ, ולאור זאת יש להסיק כי לא הייתה כוונה להוציא את מינהלי מרפאות החוץ מגדר ה"מנהלים" שיזכו לזכויות ההשתלמות המועדפות מכוח ההסכם.

...

בית הדין מצא, כי עיון בהסכמים האחרים שאליהם הפנתה המדינה אינו תומך בעמדתה, שכן השוואת תפקידם של מנהלי מרפאות לבעלי תפקידי ניהול אחרים בהסכם הכוננות למשל, נוכח היקף האחריות והדרישות המיוחדות המוטלות עליהם, מציבה סימן שאלה ביחס לטענת המדינה שלפיה הצדדים אכן התכוונו להבחין בין מנהלי מרפאות לצוות רפואי ניהולי אחר, לרבות מנהלי יחידות, בקשר להענקת זכות אחרת - השתלמות מקצועית, הקשורה אף היא בטבורה לאחריות המיוחדת, הניהולית והמקצועית, המוטלת על רופאים בתפקידי ניהול.

אני סבור כי מנהלי מרפאות החוץ המופיעים לצדם של מנהלי מחלקות, מנהלי יחידות ומנהלי מכונים בהסכמי השכר בשנים 1976 1978, כזכאים לתגמול עבור כוננות על, מוגדרים גם הם כמנהלים.

כדעתה של כבוד השופטת דוידוב-מוטולה אני סבור כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המדינה בהוצאותיהן של המשיבה ושל הר"י, בסך של 7,500 ₪ לכל אחת.

סוף דבר בהתאם לדעת הנשיא פליטמן, שאליה הצטרפו השופט טוינה ונציגת הציבור דומינסיני, הערעור מתקבל, ופסק הדין האזורי בטל.

התובע הגיש סיכומים רחבים ומקיפים, העוסקים בכל השאלות החוקתיות הקשורות לסעיף 163(ד) וסיכומיו כללו מספר פרקים באשר למחלוקת המשפטית מול המוסד לביטוח לאומי אשר לטענתו כלל אינה קיימת, ומחלוקת משפטית מול המדינה (אשר אינה נתבע בתיק זה).

התובע השתחרר משירות צבאי בחודש 3/03 ועבד בעבודה מועדפת כמאבטח בבי"ס במשרה מלאה ובמקביל למד לבחינה פסיכומטרית לשפור בגרויות במטרה להיתקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה וגם עבד כעורך וידאו באופן חלקי.

בחודש 4/04 התחיל לעבוד התובע בחברת נס-טכנולוגיות כמדריך מערכות תוכנה וכבודק תוכנה ובמקביל בסוף שנת 05' היתקבל ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת ירושלים.

...

לא בכדי אנו מציינות דברים אלו, שכן אנו סבורות שגם אם סבור ב"כ התובע כי יש לטעון טענות חוקתיות כאלה ואחרות בתיק זה (למרות פסק דינו של בג"ץ ולמרות ההחלטה בדבר תיקון כתב התביעה), עדיין העלאת כל מכלול הטענות בכל הקשור לטענות החוקתיות הינן הרחבת חזית אסורה ועל כן אנו קובעות כבר ועכשיו כי אין כל מקום כי נדון בהן במסגרת פסק-הדין ומצאנו בעניין זה את טענות הנתבע צודקות.

סוף דבר כפי שקבענו בתחילת פסק-דין זה, המחוקק בשנת 2009 לאחר שנוכח לדעת כי הרשומים לבחינות ההסמכה בעריכת דין ובראיית חשבון, מקבלים דמי אבטלה על תקופת הלימודים לבחינות ובפועל אינם עונים לתנאי הזכאות שבחוק החליט לתקן את העיוות ע"י קביעת חזקה חלוטה לפיה בחודשיים שקודמים לבחינות לא יהיו אותם נבחנים זכאים לדמי אבטלה.

הגם שלא נדרשנו לפאן החוקתי ובחנו את הפאן הפרשני מצאנו את קביעתו זו של המחוקק כנכונה ועומדת עם תכלית דמי האבטלה וכי אכן בפועל הרשומים לבחינות, לומדים לבחינות ולא מבקשים להיות מועסקים במשרה מלאה וזמינים לעבודה.

לכן לאור כל האמור אנו קובעות כי דין תביעת התובע להידחות על כל ראשיה ורכיביה.

היא העבירה הדרכות לעובדים בנושא של אובדן כושר עבודה בביטוחי משכנתא ובביטוחי בריאות (עמ' 48 ש' 6 – 7 לפרוטוקול).

כמצוין לעיל, תכלית זו מקודמת באמצעות קביעת בררת מחדל, בצו ההרחבה (סעיף 3ב' לצוו) ובהנחיות רשות שוק ההון, לפיה אם לא הודיע העובד על בחירה במוצר פנסיוני מסוים, חובה על המעביד לבטחו "בקרן פנסיה מקיפה". כמו כן המדינה מעודדת עובדים לבטח עצמם בביטוחי אובדן כושר עבודה ושאירים באמצעות הקצאת אגרות חוב מיועדות הנושאות תשואה מועדפת במימון המדינה.

...

משקבענו כך, נדחית טענת הדחיה המפורטת במכתב הנתבעת 3 אל התובעת מיום 23.3.2017 (נספח ג' לכתב התביעה).

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעת 4 – נדחית.

סוף דבר - על דעת כל חברי המותב, הוחלט כאמור בסעיף 14 לחוות דעתה של השופטת א' הרמל.

עילת תביעה אישית על פי הוראות חוק שכר שווה, "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך". על מהותה של הזכות לשכר שווה נכתב רבות בשנים האחרונות בפסקי דין מקיפים (ע"ע (ארצי) 1842-05-14 עריית ירושלים - קידר, 28.12.16 (להלן: פרשת קידר), ע"ע (ארצי) 1809-05-17 מדינת ישראל - אלאשוילי, 15.8.19 (להלן: פרשת נמל אשדוד), ע"ע (ארצי) 65841-02-18 סטרקלובסקי - אוניברסיטת חיפה, 16.8.20).

[footnoteRef:22] העד אישר אומנם שהסניטרים עברו הדרכות, אך מדבריו עלה כי מדובר רק על הדרכה עם המרדימים לעניין הפעלת המיכשור במקום טכנאי הרדמה (כאשר מדובר על פניו בחלק שולי מתפקיד הסניטר שגם לא היה אמור לבצעו בשגרה), ולא מדובר על הכשרה כללית ומקיפה לעניין תפקיד הסניטר.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. נציין תחילה כי קיימת מחלוקת בפסיקה בנוגע למהות החובה לפנות פנייה מוקדמת למעסיק או לארגון העובדים, והאם יש בהעדר פנייה מוקדמת כדי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (30.8.15), ע"ע (ארצי) 48523-10-12 בלו - אביב יעל דרומה בע"מ (7.5.17)).

מעבר לכך, לא שוכנענו כי טענות המבקשת נטענו מתוך כוונה להטעות או להציג מצג שגוי, ואת תשובותיה של המבקשת בחקירה הנגדית ניתן היה לייחס בבירור לכעס ומתח שחשה במהלך ההליך כלפי המשיבה, ולא לניסיון התחמקות ממתן תשובות ענייניות.

לאחר בחינת הראיות שהוצגו בשלב זה, לא שוכנענו כי יש להותיר מחוץ לגדרי הקבוצה את עובדות כוח-העזר בבתי החולים העמק וקפלן, שכן גם בבתי חולים אלו התגמול בגין השתתפות בניתוחי קצ"ת נקבע על בסיס סוג הניתוח ובתעריף נמוך יותר לעובדת כוח-עזר לעומת הסניטר.