מגמת ההחמרה בעבירת הסחר בסמים האם חלה הקלה בעבירות רכוש

בהתאם, שב בית המשפט העליון והדגיש כי יש לקבוע מדיניות של ענישה מחמירה בעבירות כגון דא באופן שישקף את שקולי ההרתעה: "במקרה זה מדובר בעבירות גניבה בסכומים משמעותיים שבוצעו על ידי המערערת שהייתה עורכת דין וניהלה עובר לתקופת ביצוע העבירות חיים נורמאטיביים. דומה עניינה לעניינם של עוברי עבירות 'צוורון לבן', אשר נעברות מטבע אופיין, על פי רוב, על ידי אנשים נורמאטיביים ובעלי עבר נקי, על אודותיהם אמר בית משפט זה בהתייחס למדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה כי: 'בית משפט זה עמד לא פעם על ההחמרה הנדרשת בעבירות כלכליות, המכונות עבירות 'צוורון לבן'. בעבר נטו בתי המשפט להקל עם מבצעי עבירות מסוג זה, בשל תדמיתן 'הנקיה' יותר ביחס לעבירות אחרות. ואולם, לעיתים החורבן שעבירות כלכליות עלולות להמיט על נפגעיהן הוא גדול לאין ערוך מאשר עבירות רכוש 'רגילות'. נזקיהן עלולים להישתרע לאורך זמן ולסחוף גם את קרוביהם ומשפחתם של הנפגעים אל עברי פי פחת. הן עלולות להביא לסחרור ולפגיעות נוספות ברכוש, בגוף, בכבוד ובחרות'... לכך ניתן להוסיף, כי במדיניות הענישה בעבירות מסוג זה חלה מגמה של החמרה, מגמה שהוגדרה כמוצדקת וכמתחייבת..."(ע"פ 5139/19 לביא נ' מדינת ישראל [17.3.20], פסקה 17).

לעניין זה התייחסה כבוד השופטת ברון בע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים [8.4.2018], פסקה 26: "מדינות המערב הכריזו מילחמה על עבירות אלה כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, והדבר בא לידי ביטוי בחתימתם של הסכמים בנלאומיים כדוגמת אמנת האו"ם נגד הסחר הבלתי חוקי בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכותרפיים (אמנת וינה, 1988), ואמנת מועצת ארופה בדבר הלבנת הון, חפוש, תפישה והחרמה של רכוש שמקורו בעבירה (אמנת שטרסבורג, 1990). בשנת 1989 הקימו שבע המדינות המתועשות (G7) כוח משימה בנלאומי למלחמה בהלבנת הון (FATF – Financial Action Task Force), שכיום חברות בו עשרות מדינות. חוק איסור הלבנת הון נחקק בין היתר במטרה לאפשר למדינת ישראל לאשרר את אמנת וינה, ולקחת חלק בשיתוף הפעולה הבנלאומי במאבק בהלבנת הון (ראו: עניין שם טוב, עמ' 414-413; הצעת החוק, עמ' 421). ואמנם, כבר בשנת 2002 אושררה אמנת וינה, והחל משנת 2016 ישראל אף חברה ב- FATF". מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית, שכן מצד אחד, סכומי הכסף שבהם עסקינן אינם מבוטלים ועצם ההצלחה להוציא את הכספים מהחברות המרומות פגעה בהן, באמון שביכולתן לתת באחרים, ובהתנהלותן העיסקית הרגילה.

...

העתירה לבטל את הרשעת הנאשם נדחית, אפוא.

מובן, שדבר זה אינו נזקף לחובתו, אך גם לא נחשב כשיקול לקולה, במסגרת רכיב "חלוף הזמן". בהתחשב בכל האמור לעיל, אני סבורה שיש למקם את עונשו של הנאשם מעט מתחת למרכז מתחם העונש שקבעתי, כלומר ברף הבינוני נמוך של המתחם (כעתירת המאשימה).

סוף דבר לנוכח כל האמור, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 14 חודשים; מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה שבה הורשע; קנס בסך 50,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, ותיאר עצמו כתלמיד חיובי והשתלב בהצלחה במגמת נגרות.

על פי גורמי הטיפול, נראה כי חל שינוי משמעותי בעמדותיו של הנאשם ביחס לסמים ולדרך שעליו לבחור ללכת בה. באשר לשיחות הפרטניות, הנאשם משתף פעולה באופן מלא ומדבר בכנות ובפתיחות לגבי קשיים ואתגרים שחוה במהלך השנים האחרונות, כולל קשיים בתוך המשפחה.

טענות הצדדים התביעה הגישה טיעוניה לענין העונש בכתב (ת/1), והשלימה אותן על פה. התביעה הדגישה הנזקים הנגרמים מנגע הסמים, בהם נזקים לבריאות הציבור והעבריינות הנגרמת כתוצאה משימוש בסמים, כגון עבירות אלימות ורכוש.

ראו ע"פ 1987/15 דרורי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): על חומרתן של עבירות סחר והפצה של סמים מסוכנים ועל הצורך להאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה עמד בית משפט זה לא אחת, תוך הדגשה שבעבירות אלה יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים.

ההחמרה בענישה משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העקריים של הענישה בתחום הסמים.

במכלול הנסיבות, נוטה הכף לחריגה לקולה ממיתחם הענישה מטעמי שקום הנאשם, ובית המשפט מוצא לאמץ המלצות שירות המבחן בענינו, ולהסתפק בעונש חינוכי במסגרת צו של"צ. זאת, כמובן, בתוספת מאסר מותנה מרתיע, לבל יהין הנאשם לעבור שוב עבירות דומות.

...

לעבירות אלה השלכות – הן מבחינת שלום הציבור ובריאותו, והן השלכות כלכליות, תוך גלגול כספים לא מדווחים, בהיקף גדול, אשר, בסופו של דבר, מגיעים למימון פשיעה, הימורים ושאר תופעות שליליות הפוגעות בכלכלת המדינה ובחברה.

כבר נאמר לא פעם, כי בעבירות סמים – נדחות הנסיבות האישיות מפני האינטרס הציבורי.

הנאשם סיפר כי לפני כשנתיים חלה נסיגה במצבו על רקע כאבים פיזיים מהם סבל, והוא שב לשימוש אינטנסיבי בסמים.

ב"כ המאשימה עמדה על הערכים המוגנים הנפגעים כתוצאה מבצוע עבירות על פקודת הסמים: שלום הציבור, בטחונו ורכושו.

ב"כ המאשימה עמדה על גורמי הסיכון בתסקיר, וביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן שאינה תואמת את חומרת העבירה, את נסיבותיו של הנאשם, ואת מגמת ההחמרה בפסיקה.

המאשימה טענה בטיעוניה לעונש, כי הנאשם החזיק בדירה "סוגים שונים של סמים, ביניהם קוקאין בכמויות גדולות מאוד". ב"כ הנאשם מצידו, טען כי "מבחינת הכמות של סמים מסוג קוקאין, מדברים על עשרות, בימ"ש יכול ואמור לידון אותו על כף זכות לקולה, ולהגיע כמה שיותר קרוב לעשר בעשרות". המילה "עשרות" משמעותה – כמה פעמים עשר, כלומר, יותר מפעם אחת.

הרשעתו של הנאשם בהתאם להודאתו, בהחזקת הסם שלא לצריכה עצמית, די בה כדי לקבוע שמדובר בהחזקה למטרת סחר – "אחותה התאומה" של עבירת ההחזקה.

...

נקבע כי גזר הדין מקל, והערעור נדחה; (-) ת"פ (שלום ב"ש) 17317-05-20 מדינת ישראל נ' לוי (6.2.22).

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 20.2.20 עד 6.4.20.

בהמשך להכרזה על הנאשם כסוחר סמים, אני מורה על חילוט הכספים והטלפון שנתפסו בדירה, ואשר מפורטים בסיפא לכתב האישום המתוקן.

 השמוש בסם מוביל במקרים רבים לעבירות רכוש המבוצעות על ידי המשתמשים בסמים – אם הסוחר עצמו ואם הרוכשים ממנו – כדי לממן את צריכת הסמים.

המחוקק אף ראה לנכון לעגן מגמת החמרה זו בחקיקה, כשבמסגרת תיקון החוק (חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021, נקבע עונש מינימום של רבע מהעונש המירבי, למי שהורשע בעבירות של החזקה, נשיאה וסחר בנשק.

מאפיין מחמיר נוסף של עבירות אלה הוא הקלות שבה סיכסוך של מה בכך עלול להסלים במהירות לארוע קטלני אך ורק בשל קיומו של נשק בהשג יד. תיקון זה אמנם אינו חל על הנאשם, אולם יש בו כדי ללמד על המשקל הרב שיש לתת לאנטרס הצבורי ולשיקולי ההרתעה על פני נסיבותיו של הנאשם בקביעת העונש בעבירות אלו, וכפי שנקבע בפסיקה (ראו: ע"פ 5602/22 בעיניין פלוני; ע"פ 2761/21 בעיניין עואלי; ע"פ 2251/21 בעיניין אבו עראר).

...

       בשים לב לכל האמור, לאינטרסים המוגנים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות והפסיקה הנוהגת, אני סבור כי מתחם העונש ההולם מקרה זה בנסיבותיו, בכל הנוגע לעבירות הנשק, נע מ-30 ועד ל-60 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה וקנס.

הפחתה של מספר חודשים במסגרת המתחם בשל שיקום, כשהתוצאה היא השמתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח לשנים רבות, מאיינת לחלוטין את שיקול השיקום, וממילא הפגיעה בעיקרון ההלימה הנגרמת מכך, גם היא חסרת כל הצדקה.

על כן, גם אם אין מנוס מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, נוכח חומרת העבירות שביצע, והאינטרס הציבורי בהשתת עונש חמור על מבצעי עבירות אלו, תקופת המאסר צריכה להיות כזו, שהנאשם יוכל לראות את האור בקצה המנהרה, את התועלת בהליך שעבר וביכולתו לשמרו עד לריצוי עונשו, שגם הוא חלק משיקומו, בתשלום חובו על מעשיו.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, הוגש גיליון רישום פלילי, המלמד על כך שלנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש, והוא ריצה עונשי מאסר בפועל.

הנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע עובר לחקיקת התיקון לחוק וכניסתו לתוקף, ומשכך התיקון איננו חל בעיניינו.

תחילה יש להזכיר את מגמת ההחמרה שחלה בעונשי המאסר הנגזרים על נאשמים בעבירות נשק (עבירת הסחר בפרט, אך גם ביתר עבירות הנשק), אשר באה לידי ביטוי בשורת פסקי דין של בית משפט זה מהשנים האחרונות (ראו למשל: ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.12.2011); ע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.2.2012); ע"פ 3156/11 זראיעה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.2.2012); ע"פ 2044/11 מדינת ישראל נ' בלוצרקובסקי [פורסם בנבו] (8.2.2012)).

בית המשפט המחוזי קבע כי "...הענישה הכוללת 60 חודשי מאסר בפועל, לעבירה חמורה של החזקת לבנת חבלה, כמו גם החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, הנה ענישה הולמת וראויה". לצד זאת נקבע כי העונש שנגזר על המערער הוא "מעט על הצד המחמיר". כן נקבע כי הוא מצוי בתחילתו של הליך טפולי משמעותי, ומצאו להקל בעונשו על מנת לעודדו בתהליך.

...

סופו של דבר מצאתי כי הפגמים שנתגלו במהלך החיפוש, מצדיקים הפחתה ממרכיב המאסר בפועל שיוטל על הנאשם, כך שזה יועמד מעט מתחת לאמצע המתחם.

סוף דבר, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 45 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מיום 7.2.19 עד 11.6.19.

אני מורה על חילוט מכונית הסובארו.