מגבלת זמן להגשת כתב אישום בעבירות מנהליות מסוג חטא

המתוה הנ"ל של "בקשה להשפט כאירוע מנתק", אשר אומץ בפסיקה ביחס לעבירות מסוג עוון, לכאורה אינו ישים ביחס לעבירות מסוג חטא, שכן ביחס לעבירות חטא לא קבע המחוקק מנגנון של "ארוע מנתק". עם זאת, לא יעלה על הדעת שבעבירות עוון שהן חמורות יותר מעבירות החטא, תוגבל הגשת כתב האישום לתקופה של 5 שנים מרגע הגשת הבקשה להשפט בעוד בעבירות החטא, לא תחול על הרשות המנהלית כל מיגבלה של זמן.

...

אלא שאני סבורה כי בנסיבות החריגות שבפני, משכתב האישום הוגש לאחר שממועד הגשת הבקשה להישפט - חלפה תקופה העולה על תקופת ההתיישנות הכללית הנקובה בצידה של העבירה, אין צורך או הצדקה להידרש למבחנים של בחינת הנזק הקונקרטי שנגרם לנאשם כתוצאה מהשיהוי.

לסיכום בעניינו של הנאשם, הוטל עליו קנס בגין עבירה מנהלית מסוג חטא.

לאור כל האמור, ובשל השיהוי בהגשת כתב האישום, אני מורה על ביטול כתב האישום.

דיון העבירה שבגינה ניתן הדו"ח למבקש הנה עבירה מנהלית מסוג עבירת קנס מינהלי .

" (ההדגשות אינן במקור נ.מ.ל) על כן, כאשר נאשם בעבירה מנהלית, כדוגמת העבירה בתיק זה, זומן כדין לדיון ולא התייצב לבית המשפט, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כדלקמן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנדון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לידון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע." סעיף 130(ח) לחסד"פ כולל בתוכו שלושה תנאים חלופיים על מנת להענות לבקשה: באשר למגבלת הזמן, ניתן להגיש את הבקשה 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין ובית המשפט יהיה רשאי לידון בבקשה לאחר חלוף אותם 30 ימים, וזאת רק אם היא הוגשה בהסכמת התובע.

...

לטענת המבקש כאשר ביקש לעשות דרכו לבית המשפט מצא באתר "גוגל" כי בית המשפט סגור ולפיכך נמנע מלהתייצב למשפטו.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי המבקש זומן כדין ואין בידו סיבה אשר תניח את הדעת לאי התייצבותו לדיון.

המבקש איננו עומד בתנאי סעיף 130(ח) לחסד"פ לאחר שקבעתי כי אין בידי לקבל טענת המבקש בדבר הטעייה או טעות בתום לב העשויה לשמש נימוק לביטולם של הכרעת הדין וגזר הדין, אעמוד כעת על העילות שנקבעו בדין לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בעבירת מנהליות בהעדר הנאשם.

עוד אפנה לפסק דין אמנון סאלם לעיל , שם נקבע לעניין עיוות דין כי "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו ". סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של הפעלת מוסד המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים, בנגוד לתקנות, עבירה לפי סעיף 2 ו – 30(1) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך) התש"ף – 2020 (להלן: "תקנות שעת חרום") על פי כתב האישום, בתאריך 20.1.21, בשעה 11:00, הפעילה הנאשמת בית ספר, ובמקום למדו עשרות תלמידות, בנגוד לתקנות שעת חרום.

(ב) לעניין היתיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחסד"פ או בכל חיקוק אחר הקובע מועד היתיישנות עבירה, לפי העניין, יראו מועד הטלת הקנס כמועד העמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחסד"פ או בחיקוק כאמור, לפי העניין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שבקש להשפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד.

זאת ועוד, טען ב"כ הנאשמת לביטול כתב האישום לפי סעיף 225א ו- 230 לחסד"פ. סעיף 225א(א) לחסד"פ קובע כי "עברה שנה מיום ביצוע עבירת הקנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בעיניינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב).." זהו הכלל בעבירה כמו זו המיוחסת לנאשמת, אך יש לקרוא סעיף זה יחד עם יתר הסעיפים המסדירים את מעמדה של הנאשמת בהליך מסוג זה- סעיפים 229 ואף סעיף 230 אליו הפנה ב"כ הנאשמת בטיעוניו.

(2) ככלל, התביעה תגבש את החלטתה הסופית בעיניין תיק חקירה מסוים לא יאוחר מפרקי זמן אלה: (א) בעבירות מסוג חטא יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 6 חודשים.

...

לפיכך, כתב האישום הוגש בתוך המועדים הקבועים בחוק ולכן דין הטענה להתיישנות להידחות.

ב"כ הנאשמת עתר לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק מבלי שפירט טענות אלה ולכן לא מצאתי מקום לבחון זאת בשלב זה. נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפעלת מוסד המקיים פעילות חינוך בדרך של פתיחתו לתלמידים או למטופלים, בנגוד להוראת ראש שירותי בריאות הציבור, רופא מחוזי או סגנו, עבירה לפי סעיף 30(2) ו – 21(א) לתקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת פעילות של מוסדות המקיימים פעילות חינוך) התש"ף – 2020 (להלן: "תקנות שעת חרום") על פי כתב האישום, בתאריך 7.2.21, בשעה 11:30, הפעיל הנאשם מוסד חינוכי, המכיל עשרות כיתות ובמקום למדו מספר רב של תלמידות, בנגוד לתקנות שעת חרום.

(ב) לעניין היתיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחסד"פ או בכל חיקוק אחר הקובע מועד היתיישנות עבירה, לפי העניין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד העמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחסד"פ או בחיקוק כאמור, לפי העניין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שבקש להשפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד.

בנוסף, טען ב"כ הנאשם לביטול כתב האישום לפי סעיף 225א ו- 230 לחסד"פ. סעיף 225א(א) לחסד"פ קובע כי "עברה שנה מיום ביצוע עבירת הקנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעיניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב).." יש לקרוא סעיף זה יחד עם יתר הסעיפים המסדירים את מעמדו של הנאשם בהליך מסוג זה- סעיפים 229 ואף סעיף 230 אליו הפנה ב"כ הנאשם בטיעוניו.

(2) ככלל, התביעה תגבש את החלטתה הסופית בעיניין תיק חקירה מסוים לא יאוחר מפרקי זמן אלה: (א) בעבירות מסוג חטא יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 6 חודשים.

...

לפיכך, כתב האישום הוגש בתוך המועדים הקבועים בחוק ולכן דין הטענה להתיישנות להידחות.

ב"כ הנאשם עתר לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק מבלי שפירט טענות אלה ולכן לא מצאתי מקום לבחון זאת בשלב זה. נוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ג, 09 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

וזו לשון הסעיף: "הודיע אדם שברצונו להשפט על העבירה לפי סעיף 8(ג) או לפי סעיף 9(ב)(3), או שרואים אותו לפי סעיף 9(ב)(2) כאילו הודיע כאמור, יגיש עליו תובע כתב אישום, זולת אם ראה שלא לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו". איבחנה נוספת בין שני סוגי עבירות הקנס ניתן למצוא גם בהוראות הנוגעות להתיישנותן.

סעיף 22א(ב) לחוק העבירות המנהליות קובע אומנם באופן פוזיטיבי כי ניתן להגיש כתב אישום כנגד מי שבקש להשפט אף אם עברה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 9 לחסד"פ בהתאם לסיווג העבירה כחטא, עוון או פשע, אולם הוא לא קובע מועד אחרון להגשת כתבי אישום כנגד מי שבקש להשפט.

ערה אני לקושי שמצב זה יוצר, שעל פיו אין בחוק העבירות המנהליות כל הגבלת זמן להגשת כתב אישום כנגד מי שבקש להשפט בגין הודעת קנס מינהלי, ועל פני הדברים נראה כי קיימת לאקונה בחוק העבירות המנהליות לעניין זה. ברם, בין זה לבין המסקנה שהנאשמת מבקשת לגזור בדבר החלת סעיף 230 לחסד"פ לעניין ההתיישנות על עבירות מנהליות, המרחק הוא גדול.

...

זה המקום לציין, כי כב' השופט ניר מישורי לב טוב הביע בתיק אחר פרשנות נוספת לפרשנות שהובעה בתיק הנ"ל, עת ציין בת"פ (טבריה) 28838-12-14 מדינת ישראל נ' נעם שורץ (פורסם בנבו, מיום 18.8.2015), כי מהמועד בו הודיע אדם על רצונו להישפט בגין עבירה מנהלית עומד למאשימה פרק זמן התואם את תקופת ההתיישנות בגין אותה עבירה לפי סעיף 9 לחסד"פ. גם לפי פרשנות חלופית זו יש לדחות את הבקשה של הנאשמת, שכן תקופת ההתיישנות לעבירה במקרה דנן, שהיא עבירת עוון, היא חמש שנים מיום ביצועה, וברור לכל כי תקופה זו לא חלפה.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מועד משלוח ההזמנה לדין עבור מי שביקש להישפט הוא רלוונטי רק כאשר עסקינן בעבירה של ברירת משפט ולא בעבירה מנהלית – שלגביה המעד הקובע הוא תאריך הגשת כתב האישום.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות.