מבחן הקשר הענייני בין ערעור עיקרי לערעור שכנגד

עוד נקבע כי: "בין ערעור עקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהיא, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת העירעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו לו עבודות ביניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קיסריה פולימרים (1992) בע"מ, 7.12.1999.

...

לעומת זאת שוכנעתי, שאין להתיר את הגשת הערעור שכנגד בכל הנוגע לטענות בעניין גובה שכרו האחרון של המערער, כפי שהן באות לידי ביטוי בסעיף 109 לכתב הערעור שכנגד.

סוף דבר - מוארך המועד להגשת הערעור שכנגד והוא מתקבל לרישום, פרט להשגה בעניין גובה שכרו של המערער, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 109 לכתב הערעור שכנגד, שלא תידון לפני המותב.

בהעדר הצדקה לאיחור בהגשת הערעור שכנגד ולנוכח העובדה שהארכת המועד ניתנה בעיקרו של דבר על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין, תשלם המשיבה למערער בתוך 30 יום את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח. לאחר שתופקד הערובה על ידי המערער, כאמור בהחלטה מיום 28.6.2021, תישלח מזכירות בית הדין לצדדים החלטה בעניין מועד הדיון לפני המותב ומועדי הגשת הסיכומים בערעור העיקרי ובערעור שכנגד.

באשר לעילה השנייה של הבקשה לסילוק על הסף (העידר זיקה בין העירעור העקרי לבין העירעור-שכנגד) נטען על ידי המשיבים, שההתדיינות ביחס להחלטת בית-משפט קמא בבקשה מספר 36, קשורה קשר בל יינתק לתוצאת העירעור העקרי, ונושא ההוצאות הוא נושא שהפסיקה קבעה, כי ראוי ולגיטימי להעלותו בגדרי ערעור-שכנגד, מה גם, שהמערערים עצמם העלו את עניין ההוצאות במסגרת העירעור העקרי.

עליו לנבוע מאותו ערעור עקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת העירעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח נ' תעשיות קיסריה פולימרים (לא פורסם, 7.12.1999)).

...

.9 כפי שכבר הוסבר לעיל, מסקנתי היא, כי גם במקרה שלפנינו שאלת האחריות בנזיקין ושאלת גובה הנזק קשורות זו בזו באופן היוצר זיקה מספקת בין הערעור שכנגד לבין הערעור העיקרי, קרי - האחריות והפיצויים הם שניהם חלק מעניין אחד.

שני טעמים מובילים למסקנה זו: הטעם האחד מבוסס על בחינה מהותית של שאלת היחס בין האחריות הנזיקית לבין הפיצוי הנזיקי במסגרת עוולת הרשלנות, והטעם השני עניינו בשיקולי מדיניות, לפיהם יש לבחון את שאלת היקפו של הערעור שכנגד" (ההדגשה שלי – י.ג.).

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה את הבקשה למחיקת הערעור-שכנגד על הסף, על כל חלקיה.

עוד נקבע כי: "בין ערעור עקרי ובין ערעור-שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהיא, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. מכאן, שעליו לנבוע מאותו ערעור עקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת העירעור, או למצער, בעניינים הקשורים להם" (רע"א 6947/99 קו לו עבודות ביניין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות קיסריה פולימרים (1992) בע"מ, 7.12.1999.

...

טענות הצדדים בבקשה לטענת המשיבים, יש להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד מן הטעמים הבאים: ב"כ המשיבים לא היו מודעים לכך שעותק של כתב הערעור העיקרי נמסר במשרדם ביום 18.2.2021, שכן העותק הונח במגירה של עורכת דין אשר עבדה נכון לאותו מועד מביתה, מטעמים בריאותיים; המשיבים יידעו את המערערים אודות כוונתם להגיש ערעור שכנגד בהודעת דואר אלקטרוני מיום 16.2.2021; סיכויי הערעור שכנגד טובים.

אלא, שלא מצאנו לתת לטעם זה משקל משמעותי בנסיבות העניין, משום שלאחר שליחת ההודעה לב"כ המערערים על כוונה להגיש ערעור שכנגד, בוצעה ביום 18.2.2021 המצאה כדין של כתב הערעור העיקרי לב"כ המשיבים, באופן שהחל את מניין הימים להגשת ערעור שכנגד.

סוף דבר - תוצאת הדברים היא, שהבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד מתקבלת וכתב הערעור שכנגד מתקבל לרישום.

בהעדר הצדקה של ממש לאיחור בהגשת הערעור שכנגד ובשים לב לכך שהארכת המועד ניתנה על יסוד קיומו של הליך תלוי ועומד ומהותן של הסוגיות העומדות לדיון בערעור שכנגד, ישלמו המשיבים למערערים בתוך 30 ימים את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח. לנוכח העובדה שקבוע ביום 29.11.2021 דיון בתיק אחר המתנהל בין ב"כ הצדדים בסוגיות דומות (ע"ע 6471-03-21), יתקיים גם הדיון בערעור זה לפני מותב בית הדין ביום 29.11.2021 בשעה 11:00.

העובדת טענה כי "הנושאים שעליהם מבקשים המשיבים 1-3 [המערערים 1-3 בהליך זה -ל.ג] לערער במסגרת ערעור שכנגד, אינם קשורים ולו קשר מינימאלי כלשהוא לנושאים המועלים בעירעור העקרי של העובדת [היא המשיבה 1 בהליך זה - ל.ג]". זאת, בנגוד לדין והפרשנות העקבית שניתנה בפסיקה לתקנה 99, ועל כן עתרה למחיקת העירעור שכנגד כאמור.

כך, בעוד שלפני ביטול תקנה 434 לתקסד"א הישנות, הדין בבתי המשפט האזרחיים ובבתי הדין לעבודה היה זהה ודרש זיקה בין העירעור שכנגד ובין העירעור העקרי, הרי שלאחר ביטולה של תקנה 434 לתקסד"א הישנות, הדין בין הערכאות הללו שונה, ומעתה זיקה כאמור תדרש אך ורק בבתי הדין לעבודה בעוד שבבית המשפט האזרחי היא לא תדרש; פרשנות תקנה 99 לפי תקנה 137(ב) לתקסד"א החדשות, אשר ביטלה כליל את "דילמת האסיר" בה היו מצויים בעלי דין עת ביקשו להגיש ערעור שכנגד מטעמם, מתכתבת עם מגמת הפסיקה להגמיש עד מאוד את מבחן הזיקה שבין העירעור העקרי והערעור שכנגד, באופן "שדי בזיקה רופפת ומצומצמת" בין השניים; מדברי ההסבר של התקסד"א החדשות עולה, כי ההסדרים הכלליים המצויים בחלק השני של תקנות אלה חל "על כל ההליכים האזרחיים", בכללם על תקנה 99, שלשיטת המערערים "אינה קובעת סדר דין מיוחד בעיניין ערעור". באופן דומה, לא ניתן – כפי שציינה הרשמת בהחלטתה – להיבנות מתקנה 129 לתקנות ולומר כי רק תקנות המשנה הכלולות בה מפנות לתקסד"א החדשות ומשכך כל תקנה בתקסד"א אלה שתקנה 129 לא מפנה אליה לא הוחלה במשפט העבודה.

...

משלא מצאנו שיש מקום לשינוי הפסיקה בעניין הפרשנות שיש ליתן לתקנה 99, איננו סבורים כי יש בנימוקים אלה כדי להוות "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת ערעור.

לטעמנו, אין די בכך כדי לטעון לחוסר תום לב מצידה של העובדת באופן שיהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.

החלת 'כלל הידיעה' על המשיב מוצדקת מטעמים אלה: קבלת כתב העירעור העקרי המנומק המקורי באמצעות דואר אלקטרוני ביום 8.10.2023 לא הוכחשה בטיעוני המשיב; ב"כ המערערת שלח ביום 8.10.2023 עותק מכתב העירעור העקרי המנומק המקורי לכתובת הדואר האלקטרוני של ב"כ המשיב, במסגרתה היתנהלה תיכתובת (הדדית) בין הצדדים בקשר לבקשה מוסכמת לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר הוגשה לבית הדין ביום 1.8.2023; טרם הגשת העירעור העקרי המנומק המקורי, הוגשה לתיק, בין היתר, בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת נימוקי העירעור העקרי, עד ליום 8.10.2023.

לפיכך, מקל וחומר, מתקיימת הזיקה העניינית הנדרשת על פי דין בין העירעור שכנגד לבין העירעור העקרי, אשר על פי הפסיקה מתפרשת על דרך ההרחבה (ראו: ע"א (עליון) 2124/00 עיזבון חיננזון ואח' נ' עיזבון טמיר, 30.10.2000).

במקרה שלפני, טענת המשיב אודות טעות בהגשת ערעור שכנגד חלף הגשת ערעור עצמאי, אשר נבעה מכך ש"מידת הזיקה הדרושה בין ערעור לבין ערעור שכנגד לא הוגדרה באופן ברור בחוק" – אינה עולה בנסיבות העניין כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד.

טעם נוסף לקבלת הבקשה להארכת מועד עניינו בכך, שעל פני הדברים, חלק מטענות המשיב בהשגותיו על פסק הדין ראויות לבחינת ערכאת העירעור.

...

כפי שנראה להלן, מצאנו שמתקיימת זיקה בין הערעורים 'במובן הצר' כנדרש בפסיקה, בהיבט של 'הליך תלוי ועומד' כטעם להארכת מועד להגשת ערעור (כפי שיפורט להלן במסגרת הדיון בבקשתו החלופית של המשיב להגשת ערעור עצמאי).

בית הדין האזורי קבע, כי חישובי המשיב בהתייחס לזכאות ברכיב השעות הנוספות "הובהרו רק בסיכומיו", ולכן "לא מצאנו לפסוק סכום כלשהו בגין רכיב זה". אשר לנימוק הראשון המובא בפסק הדין האזורי - עיון בתחשיב שהובא במסגרת סיכומי המשיב (התובע) בהליך לפני בית הדין האזורי מעלה לכאורה, כי בוצעה במסגרתו הפחתה של שכר עבודה בסך 35 ש"ח נטו לשעה (100%), בגין כל שעות העבודה.

בהעדר הצדקה של ממש לאיחור בהגשת הערעור מטעם המשיב ולנוכח מהות הטעמים העומדים ביסוד קבלת הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת ערעור עצמאי, ישלם המשיב למערערת תוך 30 ימים הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח. ניתנה היום, ה' אדר א' תשפ"ד (14 פברואר 2024) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.