"
ב(3) טענות הצדדים בעירעור
המערער טוען כי נקודת המוצא של בית הדין האיזורי היתה כי מתקיימים בעיניינו הפן החיובי והפן השלילי של מבחן ההישתלבות, ובכך קיבל למעשה את טענות המערער ובהתאם היה עליו לקבוע כי בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד-מעסיק עוד לפני שנת 2008.
אלא שבית הדין האיזורי קבע כי אין ליישם באופן טכני את מבחני הפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עובד מעסיק, בנימוק שהדבר יביא לתוצאה המנוגדת למציאות בשטח, והעדיף להסתמך על פסיקת בתי דין איזוריים ולא על פסיקת בית הדין הארצי, ובכך שגה.
...
אכן, בתצהירו המשלים של מר טפר הועלתה טענה כי השכר ששולם למערער כלל פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים, אולם לטעמנו אין לדחות את טענת ההתאחדות לתחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים רק בשל העלאת הטענה הנוספת בתצהירו המשלים של מר טפר.
סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו בשני עניינים: משמצאנו כי בהחלטת הגריעה נלקח בחשבון שיקול זר - משקל המערער - הוא זכאי לפיצוי על כך בסך של
40,000 ₪, נכון למועד מתן פסק דיננו; משמצאנו כי בנסיבות סיום קשר העבודה זכאי המערער לפיצויי פיטורים, וכי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה עובר לשנת 2008, המערער זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בעד התקופה מיום 4.1.2004 עד יום 1.12.2008 בסך של 5,067 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.5.2016 עד למועד התשלום בפועל.
לנוכח העובדה שהערעור התקבל בחלקו - המשיבה תשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
