כך מידי שנה מצא עצמו הנאשם ניצב בפני בית משפט ונדון לעונשים שונים, ובשנים 87' ו-89', הורשע בעבירות סחר בסמים, תיווך החזקה שלא לצריכה עצמית וכיו"ב.
בשנת 2006 הורשע הנאשם בבית משפט זה בשני תיקים של סחר בסמים, תיווך והחזקה שלא לצריכה עצמית, בהם נדון למאסר ממושך של 37 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח , לאחר הפעלת מספרי מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו ונראה כי לא היוו גורם הרתעה ממשי עבורו.
הוצגה פסיקה ברע"פ 4862/10 אשר אנקרי נגד מדינת ישראל– שם דובר על החזקה של 11.6 גרם קוקאין, שם הודה הנאשם בהחזקה שלא לשימוש עצמי ובית משפט השלום גזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט העליון בעירעור לא מצא כל סטייה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אלה.
בעפ"ג 15555-02-10 (מחוזי ת"א) –נאשם החזיק 20 גרם הרואין, בעל נסיבות אישיות מיוחדות ושתי הרשעות קודמות, אשר ניהל הוכחות וחלה במחלה קשה, והושתו עליו 29 חודשי מאסר בפועל.
...
חובת ההודעה לטוען ברכוש מוטלת על התובע, כמפורט בתקנה 2(ג), ואני סבורה כי נוכח אי עתירת התביעה להכריז על הנאשם כסוחר סמים ואי הכרזתו ככזה, הייתה חובה על התביעה לבקש את זימונם, של הורי הנאשם (או לפחות אביו, לאחר מות אמו) לדיון בבקשת חילוט הכסף.
המאשימה לא טענה לחילוט הכספים מכוח סעיף זה, ונוכח המפורט באשר למקור הכסף – אין מקום להיעתר לבקשה.
באשר לצירוף התיק הנוסף בגין החזקת הסכין שלא כדין – אני סבורה כי במכלול הנסיבות הסדר הטיעון שבין הצדדים הינו ראוי ומאוזן, ויש בו כדי לגלם את שיקולי הענישה הרלבנטיים בעניינו של הנאשם ביחס לעבירה זו.
לפיכך, נוכח כל האמור ולאחר שנדרשתי לכלל השיקולים לחומרא ולקולא – הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
בגין התיק שבכותרת מאסר בן 18 חודשים לריצוי בפועל.