לשכת עורכי הדין: תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר מיום 30.6.2005 (להלן: "בג"צ תנובה") קובע: "שעה שפוסק בית המשפט הוצאות תוך קביעת סכומן (תקנה 512) נקבע אמנם רף מינימום - שגם ממנו יכול הוא לסטות - והוא שכר הטירחה המינימאלי הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי), התשל"ז-1977... כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטירחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן איפוא נתון רלבאנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי ...ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עדוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת היא איפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו. ..... הפועל היוצא מפסיקה זו, ומהחלשת מעמדו של התעריף המינימאלי, הינה כי נקודת המוצא בפסיקת הוצאות צריך שתהא ההוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין - שלא יצא בחיסרון כיס.." כללים נוספים נקבעו: "ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימאלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהוה הוא רף תחתון. ... שנית, היתנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך ... שלישית, הסעד המבוקש או הקף הסכום השנוי במחלוקת ... צריך שיתקיים יחס פרופורציונאלי בין הסעד שנתבקש - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטירחה וההוצאות ... רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (ראו ע"א 762/76 כץ נ' חברת מנחם אמיר בע"מ, פ"ד לב (2) 500, 502). בצדק צוין איפוא כי שכר הטירחה הוא בגין הטירחה שנטרחה ואינו בגדר פיצוי ...לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעיניין שחשיבותו האובייקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר... אכן, אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. " כללים אלו קבלו משנה תוקף בפרק יח בתקנות סד"א החדשות משנת 2018 ונקבע בהן כי בפסק דין בהיעדר הגנה יפסק שכר הטירחה המינימאלי המומלץ (תקנה 154) וכי תכלית קביעתן נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהיתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין [151(א)].

...

בסופו של דבר, טענה המבקשת, הוסכם כי המבקשת תפנה את הדירה ביום 1.2.2017 בכפוף למספר תנאים מצד המשיבה שלא פורטו.

הנני דוחה את טענת ב"כ המשיבה לפיה ניתן להסיק מתצהיר שכתבה במרץ 2022 והגישה בהוצאה לפועל, כי המבקשת ידעה על קיומו של פסק הדין.

סוף דבר הוא כי קיים ספק בדבר ההמצאה שאינו ניתן להכרעה בשל חלוף הזמן.

מכל האמור לעיל עולה כי דין פסק הדין להתבטל וזאת מכוח שיקול הדעת של בית המשפט וכך הנני מורה.

מע"מ באי הכוח המייצגים מבקשים להוסיף לסכומים שייפסקו מע"מ. תקנה 153(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) קובעת כי: "בית המשפט יכלול בשכר טירחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טירחת עורך דינו, ובילבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד". בע"א 1894/19 אורן הורוביץ נ' קרן אינטגרל שותפות מוגבלת (נבו 08.07.2021), נפסק לעניין זה: "לפי הוראת תקנה 512(ג) לתקסד"א הישנות (תקנה 153(ב) לתקסד"א החדשות) נידרש אומנם בית המשפט לכלול בסכום שכר הטירחה גם מע"מ (למעט אם הזוכה יכול לנכות מס תשומות), ואולם לא כרכיב נפרד, אלא כחלק מסכום שכר הטירחה הכולל.". אולם, באותו עניין לא מדובר היה בתובענה ייצוגית.

דהיינו, אם למשל נפסק שכר טירחת עורך דין לפי סעיף 16 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ז 1977 וסעיף 5 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז- 1977) בהתאם לתעריף של 13% מהסכום שנפסק, הרי שבית המשפט רשאי לפסוק סכום כולל של 15.08% המגלם בתוכו גם את מרכיב המע"מ בשיעור של 16% (שיעורו כיום) או לחילופין במקום לפסוק שכ"ט בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ, לפסוק סכום כולל של 11,600 ₪.

...

לאור כל האמור לעיל אני מעמידה את הגמול לתובעים המייצגים על 2.3 מיליוני שקלים (כ-15% מסכום שכר הטרחה), היינו 1,150,000 לכל אחד מהתובעים המייצגים (גרינברג ולוינרד).

אני סבורה אחרת.

על כן גם את הוראת תקנות סדר הדין האזרחי בעניין המע"מ יש להתאים לכך שמדובר במטרייה שונה של חוק תובענות ייצוגיות (ראו: אלון קלמנט ונעמה הדסי "השפעת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות על תובענות ייצוגיות" בלוג תוב(ע)נות ייצוגיות (1.6.2021) www.classaction.sites.tau.ac.il.), כיון שקביעת שכר הטרחה בשיטת האחוזים היא על דרך הערכה, ונעשתה על הצד הגבוה אני סבורה כי במקרה שלפניי, וכאמור בעניין רייכרט, אין להוסיף מע"מ. סוף דבר מיטב דש תשיב לחברי הקבוצה סכום כולל של 381,848,745 שקלים (399,984 מיליוני שקלים בניכוי שכר הטרחה (בסכום של 15,835,255) וגמול (בסכום של 2.3 מיליוני שקלים).

דיון טרם דיון- כיוון שתביעות אלו הוגשו עובר לכניסת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות אך הסתיימו לאחר כניסתן לתוקף, מן הראוי לאזכר את שני הדינים החלים בעיניין זה, ביחס לתקנות אלה: בהתאם, הסמכות לפסוק הוצאות משפט, נימנתה בעבר בתקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות הישנות") אשר קובעת כך: " בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טירחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו. " תקנה 512 (ב) לתקנות הישנות, מאגדת את השיקולים הכלליים שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו בבואו לפסוק הוצאות משפט: "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להיתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון." ברוח זו אם כי באופן יותר דווקני, הולכת תקנה 151 (א) (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), לפיה: " (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהיתחשב בתוצאותיו, כמשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

" כן נקבע בתקנה 153 לתקנות החדשות כי – " . (א) סכום שכר טירחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טירחת עורך דין בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור.

...

בענייננו, הוכח כי צדי ג' 4-5 היו היחידים שהציגו קבלות בגין הוצאות ייצוגם בהליך זה. לצד כך יוער כי הקבלות שהוצגו הינן על שם חברה שאינה נמנית על צדי ג' הנ"ל בשם "שחל חומרים לבניין בע"מ" כאשר לא ניתן הסבר מדוע הייתה זו חברה זו אשר שילמה את שכר הטרחה, מלבד המסקנה המתחייבת כי זו ביקשה לקזז את המע"מ לטובתה במסגרת פעילותה השוטפת.

סוף דבר, אני מורה בזאת על פסיקת הוצאות צד ג' 4-5 על סך 15,000 ₪ לתשלום על ידי המשיבות בתוך 30 ימים מהיום.

חזקה על מתקין התקנות שאם היה מבקש לקבוע כי תקנה 137(ב) לתקסד"א החדשות לא תחול בבית הדין לעבודה, היה מציין זאת מפורשות כפי שציין במסגרת תקנה 45(ד) לתקנות בית המשפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020, הקובעת לאמור: "תקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול"; ביטול הצורך בזיקה בין העירעור העקרי ובין העירעור שכנגד נועד להגשים זכות חוקתית, היא זכות הגישה לערכאות.

בתקנה 153(א) לתקסד"א החדשות (אשר החליפה את תקנה 512(א) לתקסד"א הישנות) נקבע, כי שיעור ההוצאות לכסוי שכר טירחת עורך דין של בעל דין אשר זכה בדינו, "לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טירחת עורך דין בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור". הוראה דומה איננו מוצאים בתקנות בית הדין, אשר מסתפקות באמירה לפיה סוגיית ההוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית הדין.

"עינינו הרואות איפוא, כי הקף שיקול הדעת המוקנה לבית הדין, מכוח תקנות בית הדין לעבודה, בהשוואה לזה המוקנה לבתי המשפט בתקנות סדר הדין הנו רחב יותר, כאשר התעריף המינימלי שנקבע בכללי לישכת עורכי הדין אינו מחייב את בית הדין (ראו – ע"ע (ארצי) 100003/98 זכנון ג'אן נ' מדינת ישראל (7.6.2000))" (ע"ע (ארצי) 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ בע״מ - פודולסקי אלכסנדר (25.1.2015), בפיסקה 54).

...

משלא מצאנו שיש מקום לשינוי הפסיקה בעניין הפרשנות שיש ליתן לתקנה 99, איננו סבורים כי יש בנימוקים אלה כדי להוות "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת ערעור.

לטעמנו, אין די בכך כדי לטעון לחוסר תום לב מצידה של העובדת באופן שיהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

סוף דבר הערעור נדחה.

בפתח הדברים מצאתי לציין כי עם כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות לתוקף, לא קיימת במחוזותינו פרוצידורה של הגשת תגובה לתשובה, אלא רק אם התבקשה כזו מכח החלטה מפורשת של ביהמ"ש או אם ניתנה החלטה המתירה זאת.

עיון מדוקדק בעניינינו מעלה, כי התלונה ללישכת עו"ד מושא פירסום מס' 27 הוגשה ע"י המבקש ללשכה עוד ביום 9/8/22 , כתב התביעה שכנגד המקורי הוגש ביום 25/10/22 , קרי, כחודשיים וחצי לאחר הגשת אותה תלונה, כאשר המכתב מלשכת עורכי הדין המיידע את המשיב בדבר התלונה שהוגשה כנגדו ע"י המבקש, נשלח למשיב עוד ביום 13/2/23 (ראו עמ' 201 לנספחי כתב התביעה שכנגד).

...

המשיב בתשובתו לא הכחיש את טענת המבקש אלא כל שטען הוא כי לשיטתו ההחלטה שהורתה על הגשת כתבי טענות מתוקנים, פתחה את הדלת לעשות כן. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לבקשה, מצאתי כי יש טעם רב בטענת המבקש בדבר הוספת עילה חדשה: פרסום נוסף אשר על פי הנטען מהווה לשון הרע, שלא בא זכרו בכתב התביעה שכנגד המקורי ומבלי שניתן היתר לכך.

ודוק, הטעמים בעטים הגעתי למסקנה אליה הגעתי בדבר הצורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים, פורשו בהרחבה בגוף ההחלטה ולאורם יש לקרוא הן את סעיף 23 והן את הרציונל של ההחלטה כולה, מכוחו הורה בית המשפט על תיקון כתבי הטענות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.

לאור כל האמור לעיל, המשיב (נתבע 1) יישא בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ שיושלמו למבקש (התובע) ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.