בכתב התביעה ובתצהיר התובע נטען כי ביום 17.2.20 כתב הנתבע מייל לדיירי הבניין בעיניין הפעוטון, שהנו היחיד בבניין: "כמו בכל שנה הביוב בחנייה נסתם בגלל כמות גדולה של מגבונים שנזרקים מהגן." הנתבע ציין עוד במייל כי הזמין אינסטלאטור וכי יש צורך להזמין ביובית לפתיחת הסתימה.
במסגרת הטיפול הוזמן אינסטלאטור שאבחן כי הביוב נסתם בגלל חיתולים תוך השערה כי באחד מגני הילדים/ פעוטונים המתנהלים בבניין לא מקפידים על השלכת חיתולים לפח נפרד והם מוזרמים לביוב ומאחר והצנרת לא בנויה להתמודדות עם הקף של החיתולים היא נסתמת.
נטען כי מכוח סעיף 15 (2)-(3) לחוק לשון הרע, לנתבע עומדת הגנה מאחר והוא ביצע את מעשיו בתום לב.
נטען כי הנתבע ניסה לפנות ביום סתימת הביוב לתובעים, שלא טרחו לפתוח את דלתם, ושלח הודעה לדיירים כדי להשיג הסכמה כללית להזמנת ביובית בתשלום.
...
אני דוחה את טענתו העובדתית של הנתבע, כי היו בבניין באותה עת גנים/פעוטונים נוספים.
עם זאת, לעניין היקף הנזק הפוטנציאלי והממשי, יש לציין כי דיירי הבניין לא "התרגשו" מהפרסום ופרט לתגובה אחת של הגב' רז שאמרה כי אם מקור הסתימה הוא בפעוטון, לא כל הדיירים צריכים לשאת בעלות התיקון, לא הוכח כי היתה תרעומת של הדיירים נגדם; בפרט, כאשר בסופו של דבר העיריה פתרה את הבעיה ושחררה את הסתימה בצנרת ללא חיוב כספי כלשהו על הדיירים, כך שכל הנושא הפך תוך זמן קצר לשלג דאשתקד.
