לפני תביעה כספית, בסך של 400,000 ₪, לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע, עקב פירסום כתבה בעתון "ידיעות אחרונות", שכללה לשון הרע כלפיו.
הנתבע הוא עתונאי שעבד בזמנים הרלוואנטיים לתביעה ככתב בעתון "ידיעות אחרונות".
ביום 14.9.17 פירסם העתון "ידיעות אחרונות", במוסף "ממון" של הגרסה המודפסת של עתון, כתבה של הנתבע, אשר עיקרה הבאת פרטים מתוך מכתבה מיום 2.11.16, של מבקרת מועצת מבשרת ציון, עו"ד אילנית גוהר, אל מבקר המדינה, מכתב שעניינו תאור ההתנכלויות של הנתבע כלפיה ובקשה לצוו הגנה לפי חוק מבקר המדינה תשי"ח-1958, ובתוך כך פירוט של שורה ארוכה של נושאים, אשר ביחס אליהם התריעה המבקרת בפני הנתבע, אודות פגמים במנהל תיקן.
משפנה הנתבע לעוה"ד הפלילי של התובע, אשר אין חולק כי ייצג אותו בזמנו גם אם בעיניין אחר והלה לא טען בפני הנתבע כי אינו מוסמך להגיב בשם התובע, עמד הנתבע בחובתו ואין לתובע אלא לבוא בטרוניה בפני עורך דינו, ככל שהלה חרג מסמכותו, דבר שאגב לא הוכח כלל לפניי.
...
לאחר שנתתי אפוא דעתי לכל הפרמטרים הרלוונטיים לפיצוי, לרבות כל אלה שהוזכרו לעיל וכמובן לרבות תפוצת הפרסום, שהיה אמנם רב ביותר, ועל רקע העובדה שמרבית הפרמטרים תומכים בקביעת פיצוי במשורה ואילו המעט שבהם תומכים בפסיקת פיצוי משמעותי יותר, החלטתי בסופו של דבר להעמיד את הפיצוי לתובע על סכום של 25,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע 25,000 ₪.
לגבי האגרה, בנסיבות, ישלם הנתבע לתובע חלק יחסי, כיחס שבין סכום התביעה שהתקבל לסכום התביעה, היינו בשיעור 6.25% מהאגרות בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לגזברות ועד התשלום בפועל.
