התובע טוען, כי על רקע סיכסוך הגירושין הקשה עם הנתבעת לרבות בעיניין משמורת הילדים
היא פירסמה פרסומים שהם בגדר לשון הרע כנגדו כפי משמעותם בחוק איסור לשוטן הרע
ועל כן עליה לפצותו בסך 100,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק.
התובע טוען, כי 2 תלונות ניסגרו מהסיבה "חוסר אשמה" וכי על הנתבעת לפצותו
בגין פירסום לשון הרע ובין נזקים ממוניים (שכירת שירותי עורך דין להתמודדות
עם ההליכים הפליליים).
על כן
ובשעה שהנתבעת סירבה להצהיר כי מדובר בתלונת שוא (אילו הייתה מודה כי רק
תלונה זו מבין 5 התלונות שהגישה היא תלונת שוא דיינו) והצריכה את בירור
ההליך עד תם, אני רואה לנכון להשית על הנתבעת חיוב כספי בסך 25,000 ₪ בגין
תלונת שוא זו ללא הוכחת נזק ופצוי בסך 16,000 ₪ בגין שכר טירחת עורך דין
שנשא בו לשם כך לפי הסכם שכר טירחה שצרף (איני מחייב במלוא שכר טירחת
עורך הדין בשל העובדה שטיפל בתלונות נוספות שהוגשו כנגד התובע).
...
נפסק פיצוי בשיעור 20,000
–
בע"א 7426/14
עו"ד אורי ****
–
ביהמ"ש העליון פסק בין היתר, כי המערערות
הגישו ביודעין תביעות אונס כוזבות כנגד אורי **** וכי אין מנוס מלחייב את
המערערות בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע .
)15 , לא עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיפים
לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בזה באופן חלקי ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובע
.
( פיצויים בסך כולל של 46,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום ( 25,000+16,000+5000
כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3500 ₪ (התובע לא היה
מיוצג אך שולם שכר עדים).
